כותבים רק על נייר
הרטבתי את קצה אצבעי בלשוני והפכתי את הדף
לציור של פולוק, משכתי את המילים שכבר לא אהבתי
המסתי אותן לכדי נתזים שחורים, גומעים את לובן הנייר
ומחווירים עימו. הסטתי את מבטי אל הקיר שעליו
לא נכתב דבר, כך אני מורה לילדותי החמושות בטוש
"כותבים רק על נייר", כמעט
חבטתי בסיד הדק הזה, עור הבית הפנימי. כמעט קרעתי
את המסכה מעל פני הפנקס והחזרתי אותו להיות
עיסת נייר, קרעי פתקים
להיות חלקת עצים.
כמעט וניתצתי את העט - החלוד, השבור, הנובע רק נפט גולמי
מזהם את פני הים, מטביע ציפורים.
ניסיתי לכתוב שנית
אך העט סירב. הרטבתי את קצהו, את הכדור המסתובב
ומביא עימו בכח הכבידה משהו שייכתב על המדבר הזה,
אולי משהו שאזכור, כמעט שהנחתי
את קצה העט אך או אז הפרתי את מילתי.
קיפלתי את פינת הדף, כדי שאדע
לאן עלי לחזור.
הרטבתי את קצה אצבעי בלשוני והפכתי את הדף
לציור של פולוק, משכתי את המילים שכבר לא אהבתי
המסתי אותן לכדי נתזים שחורים, גומעים את לובן הנייר
ומחווירים עימו. הסטתי את מבטי אל הקיר שעליו
לא נכתב דבר, כך אני מורה לילדותי החמושות בטוש
"כותבים רק על נייר", כמעט
חבטתי בסיד הדק הזה, עור הבית הפנימי. כמעט קרעתי
את המסכה מעל פני הפנקס והחזרתי אותו להיות
עיסת נייר, קרעי פתקים
להיות חלקת עצים.
כמעט וניתצתי את העט - החלוד, השבור, הנובע רק נפט גולמי
מזהם את פני הים, מטביע ציפורים.
ניסיתי לכתוב שנית
אך העט סירב. הרטבתי את קצהו, את הכדור המסתובב
ומביא עימו בכח הכבידה משהו שייכתב על המדבר הזה,
אולי משהו שאזכור, כמעט שהנחתי
את קצה העט אך או אז הפרתי את מילתי.
קיפלתי את פינת הדף, כדי שאדע
לאן עלי לחזור.