כושר גופני

[alon_o]

כושר גופני

מעניין אותי כמה מכם עושים "כושר" במסגרת האימונים שלכם (במודע). ואגדיר כושר: היכולת להשתתף ב\לבצע פעילות גופנית. או אם נפרק ליכולות ספציפיות: מהירות, זריזות, קורדינציה, כוח, שיווי משקל, גמישות, דיוק, תפיסה (perception), תיזמון, סיבולת. האם אתם עובדים על היכולות האלו? אילו בנפרד, בתרגילים ספציפיים, ואילו מובנים בתוך התרגול של האומנות שלכם? (בתרגילים שלא זו מטרתם הראשית) איך אימוני הכושר משתלבים לתוך האימונים שלכם? כמה מזמן האימון שלכם אתם משקיעים ביכולות אלו? אילו יכולות אתם מזניחים ולמה? האם אתם מתכננים את האימון שלכם כך שיהיה "מסודר" בבחינת ניצול מקסימלי של הזמן\רווח למטרת שיפור הכושר? (למשל שימוש בסטים של תרגילים טכניים כחימום לפני גמישות - האם כל האימון שלכם מסודר כך?) ובכלל, מהי חשיבות הכושר? מתאגרפים מקדישים עד חמישים אחוז מזמן האימון שלהם לכושר, לוחמי "בושידו", "ג´יו ג´יטסו ברזילאי", ושאר לוחמי הזירה למיניהם מדגישים את הצורך הכמה שיותר מכל אחת מיכולות הכושר שהזכרתי, באומניות לחימה אחרות, שבד"כ אנשיהם בעלי הרבה פחות "ניסיון על רטוב", מדגישים זאת הרבה פחות. האם אנחנו לא מפספסים משהו? את תשובתי לשאלות אתן בהמשך.

 

[amir_aikido]

הפרדה

אכן אנשי האמנויות ה"ספורטביות" מתאמנים הרבה יותר בכושר גופני מאנשי האמנויות הלא ספורטיביות. יש לזה מספר הבדלים: א. כשיש שניים שרמתם הטכנית מאוד דומה, הבדל בכושר יכול להיות יותר מכריע מהבדל קטן ברמה הטכנית. ב. להתחרות ספורטיבית יש משך זמן די ארוך, בעוד שרוב קרבות הרחוב מאוד קצרים. זה קשור מצב הקודם. בהתחרות ספורטיבית המתמודדים די דומים בכישוריהם - הקרב יערך הרבה זמן, והמתחרה חייב להשאר על הרגליים ובריכוז לכל אורך הזמן. ברחוב בד"כ יש פער גדול בין הצדדים, סביר שהתוקף יהיה גדול/מסיבי יותר יחסית (אחרת הוא לא יתקוף, אלא אם יש לו נשק / יתרון אחר ביד), הצדדים לא שוויוניים ובדרך הטבע בתוך זמן קצר לאחד מהם תהיה הזדמנות לצור נזק משמעותי מספיק לשני. אגב, גם ב"קרב" עצמו יש הבדל - מתחרה יעלה לקרב שהוא חם אחרי הכנה מתאימה, בקרב רחוב אין לך זמן לזה, עד שתתחמם תחטוף

... לגבי אימון כושר במהלך האימונים. אצלנו במועדון אנחנו מבצעים רק חימום קצר בתחילת האימון, למניעת פגיעות. מי שרוצה לעבוד על כושר מוזמן, אך זה לא חלק מהאימון הרגיל. אני עוד זוכר כמה פעמים שהמורה החליט להבעיר לנו עד כמה אנו לא בכושר, חזרנו מכווצים גם בשרירים שלא ידענו שקיימים. אבל בכך אני מתייחס לכושר סטנדרטי - אירובי / כוח / סיבולת / גמישות (אני אישית באמת הולך לחדר הכושר לשם כך). תרגילים של יתר המרכיבים שהגדרת קיימים באופן שותף ובנויים בתוך האמנות. הטאי-סבאקי של קורינדו אייקידו נועד לבנות צורת תנועה של שיווי משקל וקואורדינציה מאוד ספציפיים וזורמים. גם אימוני הטכניקה עובדים בעצם על כל המרכיבים הללו וכך גם הרנדורי, שעובד גם מעט על הנושא של יכולת אירובית/אנאירובית. אמיר

 

[orii]

תשובה מהקצה

אצלנו (טאי צ´י מפרופ´ חיים בנדר) לא רק שלא עושים כושר גם חושבים שרוב העבודה על השרירים פועלת בניגוד למה שמנסים ללמוד ובעצם מחלישה את הגוף. אל תבינו לא נכון כושר מאוזן עדיף בהברה על חוסר פעילות גופנית. אולם ביחס לדרך של הטאי צ´י זה לא מסתדר. מעבר לזאת לאחר כשנה של לימודים אנחנו גם לא עושים חימום. תלמיד חדש לומד (אם הוא רוצה) 2 סדרות של תרגילי צ´י קונג שמשמשים בעיקר לחימום. בהמשך אין הם נחוצים. האימון לא יוצר לחצים שמצריכים את החימום המקדים. ולי אין ספק בקשר לאפקטיביות הקרבית (בטווח הארוך)

 

[alon_o]

מה לגבי חלקים יותר "קרביים"

של האימון? הרי קרב יוצר לחצים. גם קרב של 3 שניות מצריך כל אחד מהאלמנטים שקישרתי להגדרת ה"כושר", איזה פחות ואיזה יותר. איך אתם מתמודדים עם הצרכים האלו? חימום מסייע להגיע לביצועים טובים יותר באימון, ובכך לדחוף אותנו קדימה גם בזמן שאנחנו לא "חמים" (כמו בקרב רחוב). ניתן להשתמש בגוף ללא חימום אבל עם שתי הסתייגויות: 1. כמה אני דוחף את עצמי מעבר ליכולת ה"רגילה" שלי? בנקודה מסויימת אני אגרום לעצמי נזק, אבל אם אני לא עובר את הנקודה הזו, אין בעיה מעבר לכך שבעזרת חימום הייתי מבצע קצת יותר טוב. 2. ניתן להשתמש בתרגילים "רגילים" שבכל מקרה אנחנו מתרגלים כחימום, לפני החלקים ה"יותר קשים" באימון. גם ניסיון לשלוח אגרוף משוחרר במקסימום מהירות מעמיס על הגוף מעבר למה שהוא רגיל. (או שאתה מסתובב ברחוב תוך שחרור אגרופים פראיים לכל הכיוונים

). שים לב בבקשה שאמרתי "כושר" ואפילו פירקתי ליכולות יותר ספציפיות. לא ציינתי "איך" לעבוד על כך. האם תרגול הטאי צ´י עובד על היכולות שציינתי בהודעתי המקורית? אם כן אשמח לפירוט איך מאחר ונראה שאתה עובד עליהן בצורה שונה מהמקובלת "בעולם המערבי" וע"י המדע המערבי.

 

[orii]

אכן העבודה שונה

אתה צודק בזה לחלוטין. אני מנסה ליצג את רק את הטאי צ´י שאני לומד (חיים בנדר). נתחיל מהסוף: לימודי הלחימה מתחילים לאחר מספר שנות לימוד אינטנסיבי (שאני עוד לא עברתי). עד אז אתה לומד לנוע ולהגיב בצורה שונה, משוחררת (אך לא רופסת) שבאופן עקרוני לא מטילה קשיים מיוחדים. הגישה הכללית אומרת שגם בקרב אתה רוצה להשאר רפוי ושקט כמו באימון ולא להגיע למצב של מעמסה.

 

[חניבעל.]

צ´י קונג לא נחוץ?

הוא נחוץ,אולי לא בהקשר של חימום,אבל הוא נחוץ.

 

[orii]

נחוץ או לא נחוץ, תלוי בהקשר...

אין ספק שצ´י קונג יכול לשפר את הבריאות במובן הכולל שלה. השאלה מה אתה עושה בזמן המוגבל שלך. בשיטה שלנו התרומה של הטאי צ´י כצ´י קונג רבה יותר מזו של תרגילי הצ´י קונג שאנו עושים כחימום ולכן בהקשר זה מיותרת. דרך אגב "השיטה" שלנו כוללת שתי שיטות: טאי צ´י וצ´י קונג חמש החיות (שאני עדיין לא לומד)

 

[חניבעל.]

אכן לזה התכוונתי ../images/Emo13.gif

 

[elron]

אפקטיביות מוגבלת בלבד

מה שאני יכול להגיד לך על אפקטיביות קרבית הוא שלאחר 9 שנות אימון בטאי צי ובשינג אי ללא עבודה רצינית על כושר הגעתי למאסטר בקונג פו המלמד באיזור סאן פרנסיסקו. לצערי גיליתי שבקרב אמיתי ולאורך זמן לא עזרו לי "הההבנות" של הטאי צי שניתן להילחם ללא כושר. שוב ושוב אני מצאתי את עצמי ללא נשימה בקרבות וללא יכולת להגן על עצמי מול התקפות ממושכות ולא עזר כמה "רך" הייתי. צריך לציין שהמאסטר שלמדתי אצלו ערך קרבות בסגנון רחוב - ללא כל אביזרי מגן חוץ ממשקפי מגן ואם לא הגנת על עצמך כמו שצריך היית מוצא את עצמך על הרצפה מחוסר הכרה. אני לא בא להגיד שטאי צי אינו יעיל אבל לא צריך להיות תמימים ולחשוב שללא עבודה נכונה על סיבולת (כולל חבטות בשק איגרוף) אפשר להסתדר בקרב אמיתי.

 

[alon_o]

אני מניח

שאתה מתייחס לקרבות אימון שמטבעם נמשכים הרבה יותר מקרב רחוב. האם צריך סיבולת לקרב רחוב שאורך כחצי דקה? אפילו שלוש? הרי ברחוב מכה אחת מספיקה. מקסימום 2-3.

 

[elron]

והאם לדעתך האימון בטאי צי מאפשר לך

להחזיק מעמד ברחוב אפילו לחצי דקה? כמו שאמרתי לך חשבתי גם אני כך במשך הרבה שנים עד שנפקחו עיני...

 

[alon_o]

אני לא מתאמן בטאי צ´י

אבל אשמח לשמוע למה אתה חושב שאימון טאי צ´י לא מאפשר לך לשרוד חצי דקת קרב, שכן בהודעה הקודמת דיברת על סיבולת שהטאי צ´י לא מתרגל, אבל לדעתי פן זה לא בא לידי ביטוי בקרב רחוב.

 

[elron]

זה לא שאני "חושב" כך אלא נוכחתי

לראות זאת "על רטוב". הקרבות שניהלנו בשיעור היו מעצם טבעם קרבות רחוב ולכן היו מאד אגרסיביים. לכן כבר לאחר דקה הרגשתי קצר בנשימה מה שהפריע לי כמובן להתרכז בקרב ולאחר דקה וחצי כבר מצאתי את עצמי על הרצפה עם "פנס" בעין. אם הייתי בכושר האם היה לי יותר קל? התשובה היא כן!!! מעבר לכך, אתה חייב גם לתרגל יכולת ספיגה מתאימה אם אתה רוצה לשרוד קרב אמיתי. אסור שאגרוף אחד יפיל אותך על הקרשים - בפרט אם זה אגרוף שבא ללא כפפות מגן.

 

[bizhar]

תנוח דעתך

מבלי להיכנס לסוגיה אם טאי צ´י נותן כלי לחימה אמיתיים או לא, הדאגה האחרונה שלך צריכה להיות הכושר והסיבולת. במצבי חירום וסכנה אתה נטען בכוחות שלא ידעת על קיומם. לא ארחיק לכת אם אטען גם שעדיפות גופנית במונחים אובייקטיבים תשתנה גם היא. מבחינה זו לפחות, אימון אגרסיבי ככל שיהיה,לא יוכל לדמות לקרב רחוב אמיתי.

 

[amir_aikido]

שאלה על משך הזמן של קרב

האמנם קרבות רחוב צפויים לקחת יותר מדקה

עד כמה שקראתי דיווחים של אנשים שהשתתפו בקרבות כאלו עד היום, הם דיברו על משכי קרב קצרים בהרבה. בנוסף, רוב מי שעובדים על כושר עובדים או על כוח או על כושר אירובי. ובמשכי זמן של עשרות שניות בלבד, האלמנט המכריע הוא דווקקא איזור הביניים של הכושר: "אירובי-אנאירובי", שהעבודה עליו צריכה להעשות בנפרד (מבחינת מנגנונים של הגוף). לכושר יש אלמנט חיובי אחר שחשוב להזכיר: במצבי לחץ הדופק עולה מאוד (אחד האפקטים של האדרנלין) אימונים באמנויות לחימה ונשימה נכונה (בטן) אמורים להאט את העלייה, אך עדייין, עליך להלחם כשהדופק גבוה יותר מכפי שאתה רגיל. אימוני כושר עשויים לשפר את ספיקת הלב ולהרגיל אותך לתפקד בדופק גבוה. אמיר נ.ב. הכתוב לעיל כמעט מיצה את ידיעתי בנושא, אשמח אם מישהו בעל ידע רפואי ובתחום הכושר הגופני ירחיב על הנושא.

 

[alon_o]

אולי אני יכול

להרחיב, אבל תצטרך לכוון אותי, זה תחום רחב. שאלות ספציפיות?

 

[o603]

סיבולת

אלון שלום. בקרב רחוב (וגם בקצרים שבהם ) למעט נוק אאוט במכה הראשונה קשה מאוד לסיים קרב במכה אחת או שתיים. בד"כ מדובר על רצף של מכות (שברוב המקרים יגיע ממספר מתקיפים ) שמחלקם תתחמק ומחלקם תגן אבל חלק יכנס ויפגע. ככל שהסבולת והכושר הפיזי שלך טוב יותר - כך גופך יצליח לספוג טוב יותר . בנוסף, אימון לחיזוק "ספיגה" מכשיר אותך להרתע פחות נפשית ! ולכן, לדעתי בקרב רחוב, לאימון כושר + כח יש חשיבות שקולה כמו לאימון בטכניקה. לדעתי, קיימת "אשליה" אצל חלק מתלמידי אומנות הלחימה הרכה שנוק אאוט ניתן להשיג ע"י כל פגיעה. רוצה לומר - מכה שנכנסה (גם בנקודות תורפה !) לא תגרום לנצחון בקרב אמיתי על היריב אלא רק רצף. בזמן קרב - האנדרנלין גבוה, ורמת הכאב מופחתת. מצב הרוח של התוקף (וגם שלך..) יגרום לך להתעלם מכאב ורק פגיעה פיזית (מכאנית ) תעצור את היריב. בידידות, O603

 

[alon_o]

אני לא בטוח שזו כזו "אשליה"

גם ללא אימוני כוח יעודיים, למתאמן הממוצע באומנות לחימה כלשהי צריכה להיות היכולת להנחית מכות שיעצרו יריב, בין עם זו היכולת לשבור לו את היד - מה שלו מצריך יותר מידי כוח, או היכולת לתקוע שתי אצבעות אל תוך סט העיניים של היריב. אלו רק שתי דוגמאות - אני אישית לא מסכים שברמה גבוהה יש צורך קריטי בכוח בעימות ללא חוקים (רחוב). מכה לא ממוקדת צריכה להיות חזקה, מכה ממוקדת לא.

 

[o603]

אשליה ?

שבירה של יד מבוצעת בד"כ ע"י בריח . בקרב רחוב - שימוש בטכניקה זו (ללא אטאמי מסיבי ) קשה לביצוע. מדוע ? 1. "הלקוח" לא שש להגיש את ידו, קשה להשיג אחיזה טובה 2. גם אם הזדמנה אחיזה טובה, "הלקוח" לא ישתף פעולה ויתנגד (עם שתי הידים, עם הרגלים ועם החברים ! ). התוצאה - התגוששות בה לנתונים הפיזים משקל לא קטן (וכמובן שגם הטכניקה חשובה ) 3. השתלבות עם תנועת היריב לביצוע בריח מנטרלת את השפעת כח היריב אולם קשה ביותר לביצוע ועם סיכויי הצלחה קטנים בקרב רחוב . בעקרון, אני מסכים אתך שברמה גבוהה, לכח יש פחות חשיבות בהתקפה אני רק טוען שלכושר/כח יש יתרון בספיגה. וספיגה בקרב רחוב הוא פרמטר מאוד חשוב. בידידות O603

 

[amir_aikido]

פגיעה אחת לא מנצחת

בנוגע לטענה: לדעתי, קיימת "אשליה" אצל חלק מתלמידי אומנות הלחימה הרכה שנוק אאוט ניתן להשיג ע"י כל פגיעה. רוצה לומר - מכה שנכנסה (גם בנקודות תורפה !) לא תגרום לנצחון בקרב אמיתי על היריב אלא רק רצף. בזמן קרב - האנדרנלין גבוה, ורמת הכאב מופחתת. מצב הרוח של התוקף (וגם שלך..) יגרום לך להתעלם מכאב ורק פגיעה פיזית (מכאנית ) תעצור את היריב. אני לא לגמרי מסכים איתך. מזכרון זו מאוד שאלה של איזו פגיעה. אני זוכר שלוש פגיעות ספציפיות שבהחלט ניטרלו אותי: א. במסגרת אימון אייקידו, אחי החביב (מתאמן איתי) הכניס לי אגרוף ישר לתוך מפתח הלב כ"אטמי" לפני ביצוע הטכניקה. אח"כ השתנקתי מעל 5 דקות. הוא קל ממני משמעותית ובכלל לא השתמש בכוח במכה - זה נועד להיות "סתם אטמי" לפני הטכניקה - ופשוט נכנס לו מעולה. ב. במסגרת אימון איגרוף בטקוואנדו, אחד המתאמנים שם הכניס לי מכה ישר לרקה, עם כפפת האגרוף - נוטרלתי לחלוטין למשך מספר שניות. אילו זה היה קרב אמיתי היה לו מספיק זמן להכניס לי עוד כמה מכות ולהרוג אותי או להסתלק מהמקום. בהתאם לסיטואציה. ג. במסגרת משחק חימום בטקוואנדו, מישהו פשוט שיפשף לי את העין. חזרתי לאימון אחרי כמה דקות. אבל בקלות היה אפשר לחסל אותי באותם רגעים ראשונים. עכשיו, בד"כ הגישה שלי היא שונה, אני יודע שיש מי שיכול לנצח קרב במכה אחת, אבל יודע גם שאני לא שייך לקטגוריה הזו. היחס שלי הוא שהמכה האחת תהיה מספיק טובה כדי לפתוח לי (או ליריב שלי) הזדמנות למכות נוספות, כשההגנה שלו/י חלשה יותר וניתןלהקדיש יותר מאמץ לאנרגיית הפגיעה של כל טכניקה על חשבון ההתמודדות עם המגננה. כלומר, גם אם הנצחון לא הושג בפגיעה אחת, הוא כן הושג בזכות הפגיעה האחת

שהיתה הנקודה המכרעת בעימות. אני לא מתייחס לנקודות תורפה במובן של נקודות לחיצה שמכאיבות לעצבים, אלו טכניקות נחמדות אך פחות יעילות יחסית נגד יריב מלא אדרנלין ובכלל מאוד בעייתיות באפקט השונה שיש להן על כל אדם. אני מתייחס לנקודות תורפה כאל נקודות שבהן הפגיעה תיצור נזק פיזיולוגי אמיתי, שמפריע לתפקוד: צלעות תחתונות / מפתח הלב - הריאות (ו/או הלב אבל זה כבר למומחים גדולים ממני). הרקה / הלסת - המוח הצוואר - קנה הנשימה ו/או העורקים של המוח. העיניים - העיניים עצמן ומשפיע מאוד חזק על החשיבה. הביצים - מאוד כואב, יכול להיות קטלני. המפרקים למיניהם - שבירת מפרק בהחלט יכולה לנטרללפחות את הגפה הרלנטית של היריב. מקווה שהפירוט הנ"ל מספק. אגב, אני בהחלט מסכים שמי שלא ספג מכה מימיו צפוי לשוק "פסיכולוגי" שעשוי לשתק אותו. אבל אפילו כמתאמן אייקידו, שכן מתייחס להגנה עצמית, כבר איבדתי ספירה של מספר המקרים בהם קיבלתי או נתתי מכה, של יד או של כלי שפגעו ויצרו כאב. ורובן אפילו לא היו בכוונה. אני בספק אם יש מתאמנים באמנות לחימה כלשהי, שמתייחסים להגנה עצמית, ולא זכו לקבל מכות כאלה מפעם לפעם. שיהיה לנו יום שמח אמיר