כונפה אמיתית
אני מצטערת לפתוח עוד הודעה על כאבי שיניים.. ורחמים {מוצדקים} עצמאיים, אבל אני כל כך סובלת, אני צריכה את כל הסימפטיה שאפשר להשיג. הגוף שלי בגד בי! תמיד הייתי קשובה לו, לבעיותיו, למה שהוא צריך, תמיד טיפחתי אותו <מאוד>,ובתגובה לכך הוא גמל לי. לרוב היה נראה במיטבו.. שנים רבות לא גרם לי להיות חולה. אני מודה שעם השיניים קצת הזנחתי אותו.. אבל הוא לא יכול לתת לי הזהרה קטנה? ככה באמצע החיים בכזאת עוצמה? מלבד הכאבים האיומים {שמאוד התמתנו עם אור הבוקר}, האזור התחיל קצת להתנפח. וזה ממש מגעיל. וזה אומר שיכול להיות שאני אצטרך לדחות את הטיפול ביום שני. ואני לא רואה את עצמי עומדת בזה. חוץ משזה מגעיל ומכוער, קשה לדבר ככה. חוץ מזה היום בבוקר קיבלתי {בהקדמה של שבוע וחצי!} ויחד עם הכל כואבת לי הבטן ואני חשה מסריחה. אני לא יכולה לצאת ככה מהבית.. לראות אף אחד או להראות במצב המזעזע הזה, ביום ראשון ושני כל מיני אנשים מתגייסים ואני לא יכולה לבוא למסיבות הגיוס שלם או לפחות להיפרד מהם לשלום. כבר יומיים לא אכלתי כלום, חוץ מקצת מרק לפני שעה.. ובעלתי מליון כדורים. ואני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה. אין לי מה לעשות כדי שהימים יעברו. השעות לא עוברות לי. כמו שאמרתי, אני לא מסוגלת שאנשים יראו אותי במצב כזה מזעזע. לדבר בטלפון זה גם כואב. לטלוויזיה אין לי סבלנות. גם גיליתי שלהיות באינטרנט עם כאבים זה בלתי נסבל. תנחמו אותי.
מיטל, שמגלה שיש לה כוח סבל.
אני מצטערת לפתוח עוד הודעה על כאבי שיניים.. ורחמים {מוצדקים} עצמאיים, אבל אני כל כך סובלת, אני צריכה את כל הסימפטיה שאפשר להשיג. הגוף שלי בגד בי! תמיד הייתי קשובה לו, לבעיותיו, למה שהוא צריך, תמיד טיפחתי אותו <מאוד>,ובתגובה לכך הוא גמל לי. לרוב היה נראה במיטבו.. שנים רבות לא גרם לי להיות חולה. אני מודה שעם השיניים קצת הזנחתי אותו.. אבל הוא לא יכול לתת לי הזהרה קטנה? ככה באמצע החיים בכזאת עוצמה? מלבד הכאבים האיומים {שמאוד התמתנו עם אור הבוקר}, האזור התחיל קצת להתנפח. וזה ממש מגעיל. וזה אומר שיכול להיות שאני אצטרך לדחות את הטיפול ביום שני. ואני לא רואה את עצמי עומדת בזה. חוץ משזה מגעיל ומכוער, קשה לדבר ככה. חוץ מזה היום בבוקר קיבלתי {בהקדמה של שבוע וחצי!} ויחד עם הכל כואבת לי הבטן ואני חשה מסריחה. אני לא יכולה לצאת ככה מהבית.. לראות אף אחד או להראות במצב המזעזע הזה, ביום ראשון ושני כל מיני אנשים מתגייסים ואני לא יכולה לבוא למסיבות הגיוס שלם או לפחות להיפרד מהם לשלום. כבר יומיים לא אכלתי כלום, חוץ מקצת מרק לפני שעה.. ובעלתי מליון כדורים. ואני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה. אין לי מה לעשות כדי שהימים יעברו. השעות לא עוברות לי. כמו שאמרתי, אני לא מסוגלת שאנשים יראו אותי במצב כזה מזעזע. לדבר בטלפון זה גם כואב. לטלוויזיה אין לי סבלנות. גם גיליתי שלהיות באינטרנט עם כאבים זה בלתי נסבל. תנחמו אותי.
