בתור מאוכזבת משני הצדדים
אני בעד ספקנות בכל מקרה, לא משנה למי פונים ומאיזו סיבה.
יש לי ביקורת מפה ועד הודעה חדשה כלפי שתי הגישות, כל אחת והסיבות שלה.
באופן אישי אני מאמינה שעל על אחד להפסיק להפיל את האחריות לבריאות שלו על אנשי מקצוע (שלא באמת אכפת להם ממנו הרי) ולקחת אחריות על הגוף שלו. אם משהו לא תקין - לחקור בנושא, לקרוא, לשאול, להתעניין, להתנסות. לקחת את זה כמו שזה: חלק מהחיים שלו וממנו, וככזה הוא ראוי לתשומת לב וזמן.
אנשים מחפשים פתרונות של זבנג וגמרנו, תרופת פלא שצריך רק לבלוע פעם ביום, ולא להתעסק עם זה מעבר. לחזור לחיים העסוקים. אבל הגוף לא עובד ככה, והנסיון לתת מענה לזבנג וגמרנו גובה מחיר עצום באיכות החיים וגם בתוחלת החיים שלנו, לטווח הקצר ובמיוחד לטווח הארוך.
אנחנו מחונכים לתת למישהו אחר לדאוג לבריאות שלנו, להיות תלותיים וחסרי אונים, ללא שום ידע, גם כשאנחנו שואלים שאלות אנחנו מקבלים תשובות סתומות ומעורפלות. לאף אחד אין סבלנות להסביר לנו, או ידע. לאף אחד לא אכפת מה יהיה בהמשך, מחכים שמשהו יתקלקל כדי לתת עליו את הדעת (וגם אז לא תמיד).
ברוב המקרים אם נקדיש תשומת לב לבעיה שלנו וקצת יותר זמן או כסף בפתרונה, נגיע לתוצאות טובות יותר, וכתוצאה מזה לאיכות חיים טובה יותר, ופחות נזקים בטווח הרחוק.
|סוף פריקה|
מצטערת, יש לי בטן מלאה בעניין הזה, והנושא רגיש מתמיד בתקופה הזאת. מקווה שאולי מישהו יקח מזה משהו לעצמו ובזכות זה ישפר את מצבו.
אני בעד ספקנות בכל מקרה, לא משנה למי פונים ומאיזו סיבה.
יש לי ביקורת מפה ועד הודעה חדשה כלפי שתי הגישות, כל אחת והסיבות שלה.
באופן אישי אני מאמינה שעל על אחד להפסיק להפיל את האחריות לבריאות שלו על אנשי מקצוע (שלא באמת אכפת להם ממנו הרי) ולקחת אחריות על הגוף שלו. אם משהו לא תקין - לחקור בנושא, לקרוא, לשאול, להתעניין, להתנסות. לקחת את זה כמו שזה: חלק מהחיים שלו וממנו, וככזה הוא ראוי לתשומת לב וזמן.
אנשים מחפשים פתרונות של זבנג וגמרנו, תרופת פלא שצריך רק לבלוע פעם ביום, ולא להתעסק עם זה מעבר. לחזור לחיים העסוקים. אבל הגוף לא עובד ככה, והנסיון לתת מענה לזבנג וגמרנו גובה מחיר עצום באיכות החיים וגם בתוחלת החיים שלנו, לטווח הקצר ובמיוחד לטווח הארוך.
אנחנו מחונכים לתת למישהו אחר לדאוג לבריאות שלנו, להיות תלותיים וחסרי אונים, ללא שום ידע, גם כשאנחנו שואלים שאלות אנחנו מקבלים תשובות סתומות ומעורפלות. לאף אחד אין סבלנות להסביר לנו, או ידע. לאף אחד לא אכפת מה יהיה בהמשך, מחכים שמשהו יתקלקל כדי לתת עליו את הדעת (וגם אז לא תמיד).
ברוב המקרים אם נקדיש תשומת לב לבעיה שלנו וקצת יותר זמן או כסף בפתרונה, נגיע לתוצאות טובות יותר, וכתוצאה מזה לאיכות חיים טובה יותר, ופחות נזקים בטווח הרחוק.
|סוף פריקה|
מצטערת, יש לי בטן מלאה בעניין הזה, והנושא רגיש מתמיד בתקופה הזאת. מקווה שאולי מישהו יקח מזה משהו לעצמו ובזכות זה ישפר את מצבו.
