כולה מן אללה

[BellA עלמה]

כולה מן אללה

דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. ג מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל-עֲמָלוֹ--שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. (קהלת) האם אתם מרגישים לפעמים שלא משנה מה תעשו או לא תעשו הכל נשאר אותו הדבר? כאילו מה הטעם לנסות בכלל? הרי הכל בסופו של דבר הבל הבלים

 

[אופירA]

צריך להבין מה קוהלת אמר

ובסוף דבריו הוא מסביר, שהמסקנה היא שהכל מהקב"ה, וכל רצון של האדם חוץ מהרצון לעשות את רצונו של הקב"ה - הינו אין ואפס. זה מה שהוא מתכוון הבל הבלים - כל עמל ומעשה שאינו מכוון לעשיית רצונו של הקב"ה בעוה"ז, ליראתו ולאהבתו., כי זו תכלית בריאת האדם. לדוגמא, תראי רופא בבית חולים - הוא עושה אותן פעולות באותו מאמץ בשני חולים. באחד הצליח, ובשני לא הצליח. כי רק רצון ה' קובע מי יחיה ומי ימות. אז מה צריך להסיק הרופא, שהוא אינו צריך לפעול? בוודאי שהוא צריך לעשות כל שביכולתו, ולקבל את המציאות שלא תמיד הוא יצליח - מפני שהקב"ה מנהל את העולם באופן שאם הרופא לא יעשה באופן הטבעי, האדם ימות בכל מקרה. את הרפואה לאדם שנגזרו עליו חיים מביא הקב"ה באמצעות ההשתדלות הטבעית של הרופא. גם את הפרנסה שגזר על האדם הקב"ה מביא באמצעות ההשתדלות הטבעית שעושה האדם לפרנסתו. לא יעשה - לא יקבל את הפרנסה גם אם נגזרה עליו. ומי שלא נגזר עליו להתעשר, יכול לעשות אלף פעולות להתעשרות - והוא לא יצליח להתעשר. המסקנה - לעשות, כדי לזכות בברכת ה', ובמקביל - לקבל את המציאות שאדם אינו אלוקים, ואינו יכול לגזור במעשיו את התוצאות הרצויות, וכל מעשיו הם השתדלות לצורך התוצאה הרצויה.

 

[BellA עלמה]

אני הבנתי את זה אחרת

במובן שלא משנה מה נעשה הכל נכתב מראש "הכל בידי שמיים חוץ מירעת שמיים" אם נגזר עלי להכשל במבחן אני אכשל לא משנה כמה אלמד אם נגזר עלי למות מסרטן (חס וחלילה) לא משנה כמה אלחם אני בסופו של דבר אמות אם זה ככה אז בשביל מה להשתדל ?

 

[אופירA]

הכל בידי שמים, אבל מאוד משנה מה נעשה

אם נגזר על בניני התאומים ליפול - אז באמת לא משנה כמה סדרי ביטחון ומיגון הושקעו בהם, ועד כמה זה לא הגיוני שהם יפלו כמו שהם נפלו. וכולם רואים איך הכל בידי שמים, והאדם לא יכול לבטל גזירות שמים אבל אם לא נגזר על בניני התאומים ליפול, אזי נגזר עליהם להתקיים בדרך הטבע. הווה אומר, שאם האדם יתרשל במיגון ובביטחון - הם עלולים ליפול כפי כללי הטבע. ואזי מאוד חשוב שהאדם לא יתרשל במיגון ובביטחון מכסימליים, כי אזי הם לא יפלו, כי נגזר עליהם להתקיים בדרך הטבע. אם נגזר עלייך להיכשל במבחן - את תיכשלי. אבל אינך יכולה לדעת מה נגזר עלייך, אזי את חייבת ללמוד, משום שאם לא נגזר עלייך להיכשל, זה לא אומר שהקב"ה יעשה לך נס על טבעי, כי הוא גזר עלייך שבדרך הטבע לא תיכשלי. אבל מעל לדרך הטבע - אינך זכאית לנס גלוי. לכן אם לא תלמדי ולא תדעי - תיכשלי. לכן זה מאוד משנה שנעשה את הדברים על פי דרך הטבע, כי על פי דרך הטבע הקב"ה בחר להנהיג את העולם, הגם שהוא עושה גם ניסים מעל לדרך הטבע. אבל זו גזירה שלו, ואין הדברים בהחלטתנו, וגם אין לנו אפשרות לנחש האם הגזירה היא להצלחה מעל לדרך הטבע, או לכישלון בניגוד לדרך הטבע, או להצלחה בדרך הטבע (שמשמעותה - כישלון אם לא תיעשה השתדלות בדרך הטבע!). ויש עוד נקודה: שימי לב - זה מאוד משנה שהאדריכל צריך לקחת אחריות על העבודה שלו, משום שגם אם נגזר על מגדלי התאומים ליפול באופן לא טבעי, אמנם הם יפלו בכל מקרה, אבל האדריכל לא ייתבע על רשלנות ולא יצטרך לשלם פיצויים. כלומר להשתדלות שלנו יש עוד מטרות, מלבד המטרה שסימנו לעצמנו. כלומר - לפעמים נלמד למבחן וניכשל, ומה שלמדנו לא הועיל לנו להצלחה במבחן. אבל בעתיד ניתקל בשימוש חשוב לידע שרכשנו בזמן הלמידה, למרות שנכשלנו במבחן! איננו יכולים לדעת מה נגזר עלינו, ולכן עלינו לעשות השתדלות ומאמץ לפי המהלך הטבעי של הדברים.

 

[נטע....]

זאת אכן לא כוונתו של קוהלת

אבל אם כבר שאלת, אענה לך שהרגשתי ככה השבוע, הרגשה שבעקבותיה נפתחה כאן השיחה שלי עם נסיכת הכוכב. התחלתי לפני כשלושה שבועות סדנאת משחק חדשה. התחום הזה של משחק ותיאטרון אינו חדש לי בכלל. בעבר הייתי בסדנאות כאלו במשך שנים. אחר כך כשהתחלתי לתרגל יוגה קצת הפסקתי עם זה ואחרי הפסקה של שנים החלטתי עכשיו לחזור לזה שוב. אני זוכרת שסדנאות המשחק והתיאטרון שהייתי בהן תרמו לי המון ומאוד עזרו לי להפתח, להשתחרר ולהעלות את הבטחון העצמי. אבל עדיין לא לגמרי. ועדיין יש תרגילים בסדנא הזאת שבהם אני רואה בבירור עד כמה אני חסרת אונים מול אנשים. שוכחת את הרצונות שלי ונותנת להם לעשות בי כרצונם. הרגשתי את זה בהרבה תרגילים בסדנא אבל במיוחד באמפרוביזציה שהייתי צריכה לעשות עם עוד חברת קבוצה שבה אני כאילו מוכרת אלטאזכן כזאת שמנסה למכור טלוויזיה ישנה ומקולקלת ללקוחה טיפשה כזאת שאפשר לעבוד עליה. ולמרות שניסיתי להיכנס לתפקיד של המוכרת הקרציה והתחמנית משהו, המדריך העיר לי על כך שרואים הרבה היסוס וחוסר בטחון בי. ואמר לי שאני צריכה לעבוד על הנושא של בטחון, של לעמוד על שלי ועל הרצונות שלי. הסכמתי איתו אבל בלב חשבתי איך כבר שנים אני מנסה לעבוד על זה, איך הערות כמו שלו שמעתי במשך שנים ממורי תיאטרון ואני עדיין תקועה באותו מקום. זה מה שגרם לי להרגיש כל כך רע בלילה וביום שאחרי הסדנא. הייאוש הזה, שאני מנסה לעשות כל כך הרבה דברים וכלום לא עוזר. כבר לא יכולתי להגיד לו שאני באמת אעבוד על זה ואשתפר כי אני בעצמי כבר לא מאמינה בעצמי בעניין הזה.

 

[BellA עלמה]

אני מרגישה את זה

במיוחד ב2 אספקטים בחיי במחלה הארורה הזאת-לא משנה כמה אטפל בעצמי (טיפוליפ פיזים\ נפשיים\ תרופתיים) הכאבים תמיד שם ותמיד יהיו שם. וגם קצת בלימודים - לא משנה כמה אתאמץ תמיד משהו יתפקשש מיאש האמת

 

[BellA עלמה]

אכן מייאש

לחלוטין מבינה אותך

 

[פרפרי אהבה]

שאלה מעניינת ../images/Emo20.gif

קרה לי הרבה במיוחד בלימודים, שהרגשתי שלא משנה כמה אני אתאמץ, שום דבר לא ייצא בדיוק כמו שתיכננתי אבל עם הזמן השתפרתי, נהייתי קלילה יותר בגישה שלי, יותר בטוחה בעצמי ודברים נראים אחרת. הוכחה לכך היא שבשנה א' ו-ב' לא הייתי מסוגלת לחשוב שאני מסוגלת להכין לוח תוכן לכיתה או גן, והנה עכשיו הכנתי כבר כמה וכמה לקראת תחילת השנה בגן בו אהיה גננת. ההרגשה הזאת קורה הרבה גם בתחומים אחרים, אולי זה באמת עניין של גורל שאם זה אמור לקרות זה יקרה ואולי זה פשוט קורה ככה במקרה. אני מאמינה בלהתמודד עם מה שקורה בלי לחשוב רק על הסיבות ולהסתמך רק על העבר אלא להסתכל על ההווה ולעבר העתיד.