כוחה של אסרטיביות

[עפרונית מהודרת]

לדעתי זה לא טוב

אף פעם. וזו אחת הסיבות שגם בבית חולים עדיף להתעקש להישאר בבגדים (או אפילו הפיג'מה) מהבית. הנושא הזה נקרא ה- role של החולה וה- role של החולה. יש על זה המוני מחקרים בפסיכולוגיה רפואית. התחושה של אובדן השליטה, הכבוד העצמי, הזהות והפרטיות בבית החולים פוגעת בבריאותו של המאושפז ומקשה על ריפויו.

 

[טופז2]

הרחבתי קצת

את ההתיחסות לנושא הכבוד. ואם מוסיפה על מה שכתבת גם כעת, אז איך באמת במערכת יחסים אטומה כובלת כמו שתיארת, ביקורתית ושופטת, אפשר לצפות ולהצמיח ילד להיות לאדם בוגר ועצמאי עם מודעות בטחון והערכה עצמית ו-דימוי עצמי חיובי? (הוא גם ימשיך לשכפל את אותה התנהגות בגידול ילדיו שלו עצמו) גידול ילדים לטוב ולרע חורץ גורלות לכאן או לכאן.

 

[טופז2]

כבוד ומעמד הזקן - תלוי באיזו

חברה ועדה. יש תרבויות כמו אצל יהודים יוצאי אתיופיה שעבורם הזקן הוא האורים ותומים. אצלם בכלל ממה שיודעת מעמדו של האדם נקבע על פי גילו = ככל שהוא זקן יותר הוא בעל ידע רב יותר (מבחינתם זה משאב אנושי העובר מדור לדור). על פיהם ישק דבר בכלל. הצעירים למשל מחונכים לציית לסמכותם ללא עוררין ולהמנע מלפגוע בהם. העליה..המעבר הבין תרבותי, פגע כידוע מאד במבנה המשפחה שלהם, לגרום להם לאבד מסמכותם ומתחושת השליטה בחינוך הבנים שלהם. לא קל..לכל הדעות. אגב דוגמא נוספת היא החברה הבדואית, שם הזקן נחשב החכם בשבט. לגבי המקורות שהזכרת, חושבת שהרמב"ם היה זה שאמר: "בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה"..(לא זוכרת את האימרה בשלמותה). כלומר שהחוכמה האמיתית מגיעה בגיל הזקנה. * בלי קשר לגיל אגב, מעריכה מאד אדם המכיר ומקרין את עוצמתו הפנימית (ככזו היא אף נעשית מבלי צורך להרים את הקול אמנם).

 

[יוסי ר1]

נכון מה שכתב. ובכוונה לא העליתי

בהודעה המקורית את נושא העדה כדי שאפשר יהיה לדון במישור של עוצמה פנימית באשר היא, ויחסי הירארכיה משפחתית של תרבות עבר מול תרבות הווה. הדוגמאות שנתת נכונות, ואני מניח שהרבה ממה שראיתי אתמול שייך במישרין לעדה של מר מצליח, כורדי לפי השפה שהוא ובניו שוחחו ביניהם. ובאמת , יחסי הירארכיה על פי גיל נשמרו בחברה זו , לפחות בדור העולים שהגיעו בשנות ה50 וצאצאיהם שכיום בני 40 - 60 נניח. צעירים שנולדים כצברים בדורינו כבר חולים בכל תחלואי הצבריות, לטוב ולמוטב. מזכיר לי שראיתי בקניון כנופיית ילדות אתיופיות בנות כ10, שסבבו מישהי (מבוגרת!) שנראתה תמניה לייט. הן ירדו עליה בטירוף על צבע עורה. גברת, תגידי , את כושית או לא? הנה את רואה, כמו אני, את רואה שחור? לא, היא בטח לא כושית, סתם לבנה שזופה... וכן הלאה. הייתי המום, ממה שישראליות עושה לילדים, מנתקת אותם מהמנטליות שמייוחסת לאותה עדה, והופכת אותם לישראלים נטו. מי היה מאמין שילד אתיופי יעיז פנים באדם מבוגר וירד עליו ללא בושה? שוב, לטוב ולמוטב.

 

[עפרונית מהודרת]

תוחלת חיים

יש לקחת בחשבון שהנורמה של התייחסות לזקן כחכם ("זקן השבט") נוצרה בתקופות ובמקומות שבהם תוחלת החיים לא עולה על 50 שנה (כמו שעד היום המצב באפריקה למשל). אני לא יודעת אם בגילאים האלה ובתנאי החיים האלה יש כל כך הרבה קשישים סקלרוטיים ("סניליים") כמו בחברה המערבית המודרנית.

 

[אלי ו.]

בחברה החרדית כיום

תוחלת החיים גבוהה לא פחות (נדמה לי אפילו קצת יותר) מהממוצע בישראל. אם ננסה לעשות את רשימת האנשים הנחשבים ביותר אצל החרדים נגלה שממוצע הגיל הוא בין 70 לז"ל.

 

[עפרונית מהודרת]

להיות חכם ז"ל זו לא חוכמה

גם בחברה החילונית יודעים לתת כבוד לאנשים מתים או לאלה המתקרבים למוות. ראה כל "מופעי ההצדעה" למיניהם.

 

[טופז2]

אינני בטוחה שתוחלת החיים עלתה

אפילו להיפך. מה שעלה, הוא הגיל היחסי של מרבית הנפטרים. אבל ההשוואה בין תוחלת החיים היום לבין תוחלת החיים בעבר איננה במקומה = אי אפשר להשוות נתונים שהושגו על סמך בסיסי נתונים שאינם שווים - לפני מאה שנים מדדו באופן שונה מהיום - לפי נוסחה של ממוצע שנות חיים כמדומני. אבל אז גם את הממוצע הורידה תמותת הילדים הגבוהה (היום בעזרת הרפואה המתקדמת תמותת הילדים ירדה מאד כידוע) וכשזו ירדה זה העלה בממוצע את הסיכוי לחיים ארוכים יותר. ומה עם גידול בתחלואת לב והעורקים כתוצאה מתזונה עשירה מדי היום לעומת בעבר? די בטוחה שאחוז בני האדם שמתים בשיבה טובה היום דוקא ירד..

 

[מניקור לקרפיון]

תוחלת החיים בהחלט עלתה

לא היה שינוי בצורת המדידה של תוחלת החיים ובאירופה יש סטטיסטיקה די אמינה כבר הרבה זמן: תוחלת החיים עלתה. יש יותר מחלות האופייניות לגיל מבוגר כי יותר אנשים מגיעים לגילים כאלו.

 

[עפרונית מהודרת]

../images/Emo127.gif

וזה אישור מקצועי

 

[שרוֹן]

השאלה היא למה את קוראת שיבה טובה

כי אם למות בבית חולים או בבית אבות אינה שיבה טובה- אז את צודקת כנראה. ולגבי תחלואות לב ועורקים - גם פעם החיים לא היו יפים לבריאות.

 

[עפרונית מהודרת]

למות בבי"ח זו שיבה לא טובה.

הרפואה המודרנית העלתה את אורך החיים, לפעמים על חשבון האיכות שלהם. אבל תחלואת לב ועורקים נפוצה יותר בחברות מודרניות מאשר במסורתיות.

 

[שירה בלטר]

../images/Emo45.gif

בתי חולים איכשהו מולידים הרגשה משונה- אתה מגיע כשכל כולך מרוכז באירוע הטראומטי שלך, שלאט לאט מתגמד לכבוד שלל הסיטואציות הקשות והמוזרות שפוגשים שם. נוצרת גם סוג של הקשבה מיוחדת- אתה רואה אנשים זרים לך, ממש מהצד, כמו בסרט, במצבים הכי רגישים, וכל זה, כשאתה שקוע בלב הדרמה האישית שלך. כביכול במצב כזה ניתן היה לצפות ל"סינון" כל מה שמסביב, אבל המקרים הקיצוניים מסביב, או אולי הרגישות לע צ מ ך בה אתה שרוי, מולידים הקשבה אחרת.

 

[יוסי ר1]

ממש נכון. אני זוכר שבסיטואציה אחרת

לגמרי הגעתי לבקר חולה במחלקה של מקרים מאד קשים, איך ריגש אותי אגם מבוגר עד מבוגר מאד, חילוני, שבערב שבת הדליק נרות שבת ליד מיטת אימו ששכבה שם. זה ריגש אותי משום שהאשה היתה בקומה כבר חודשים, מונשמת ומוזנת ומרוקנת בצינורות, ולא היה נראה שיש סיכוי שהיא עומדת להתעורר ולגלות שאוטוטו שבת נכנסת והבן הדליק לכבודה נרות. אבל הבן, מתוך כבוד לאמונתה של האם (כשעוד היתה במצב שאפשר אמונה) ומתוך כבוד אליה, הדליק נרות שבת. ממש מותר האדם מהבהמה, צלם אנוש.

 

[שרוֹן]

עצוב ויפה. באמת נשמע כמו סרט.

מזכיר סרט של אלמודובר, "דבר אליה", נדמה לי (שם זה מוקצן עוד יותר).

 

[מוגג]

בספר "איש צדיק היה"

מסופר על ר' אריה לוין , רבם של האסירים ואיש חסד ידוע, כי היה מקדיש את זמנו לביקור חולים עריריים והצוות הרפואי בבית החולים שחשב כי אילו קרובי משפחתו היה מטה להם חסד ומשגיח עליהם במיוחד. נפסק גם להלכה כי מותר לחלל את השבת כדי לשהות ליד חולה שיש בו סכנה כי מלבד ההרגשה הטובה של החולה כשמשפחתו לידו, יש השפעה לטובה גם על הטיפול שמעניק הצוות הרפואי.