כוחה של אסרטיביות

יוסי ר1

Active member
כוחה של אסרטיביות

שבתי עתה משהות במיון באחד מבתי החולים, לסעוד קרובת משפחה שנזקקה לאשפוז. מיון כמו מיון של בעית חולים, הומה מטופלים, חלקם גונחים, חלקם שוקטים, וחלקם אפטיים. לידם קרוביהם, וברקע הצוות שמנסה להספיק מה שאי אפשר להספיק. את תשומת ליבי הסב ישיש שהוסע באלונקה שהורדה מהאמבולנס שהביא אותו. הישיש נראה ככל ישיש חסר אונים שהובהל באמבולנס מסיבה זו או אחרת למיון. אך לא, הוא לא היה ככל ישיש. כשהאלונקה ושלל מלויה (פרמדיק, בת שירות לאומי, רופאה ואח) הגיעו לפיסת המסדרון שהוקצתה לו בינתיים, הם בסך הכל רצו להעבירו למיטת בית חולים רגילה. הישיש, שלא כל כך ידע מה עומד לקרות ומה יבא בהמשך, סרב בעדינות להעברה למיטה האחרת. לא, לא צריך. כאן טוב לי. אבל אדון מצליח , מנסה הפרמדיק, אנחנו רק נעביר אותך למיטה השניה. לא, לא צריך, כאן טוב לי. אבל אדון מצליח , מנסה שוב הפרמדיק. לא אדון אומר אדון מצליח, אדון יש רק למעלה ומחווה ביד רועדת אך תקיפה כלפי מעלה. מר מצליח , אומרת הרופאה, תקשיב, תודה רבה אומר הישיש, מעט בקול רם יותר, אני לא צריך כלום. אבל, אומר האח בכחול. רק תביאו את הבנים שלי פוסק מר מצליח. תראה, מנסה שוב הרופאה, אנחנו רק הבנים שלי שונה מר מצליח ומביט בנוכחים בחומרה. הללו מתכווצים מעט, ומתבוננים נבוכים זה בזה. אדון מצליח שוכחת בת השרות הלאומי ומנסה שוב רק הבנים שלי פוסק הישיש בקול קשה כצור החלמיש. בשלב זה אכן הגיעו שני הבנים. אכן, יש אלוקים. חיש קל סייעו זה לזה הצוות והבנים, והישיש, רך כחמאה, הועבר לשמחת כולם מאלונקה כתומה למיטה לבנה. בריאות והצלחה לכולם.
 

שרוֹן

New member
הצליח לו

וגם צדק בהתעקשות. כשנכנס למעי בית החולים, כדאי לו לאדם שיהיו סביבו דורשי טובתו. נהנתי לקרוא. תודה. ומפליא, אם כי מוכר וידוע, כמה פעמים צריך לחזור על דבר עד שמבינים שבאמת התכוונת למה שהתכוונת.
 

טופז2

New member
לפעמים

המראה החיצוני מטעה. קשיש מצטייר/נראה כמי שדעתו אינה צלולה כשהיתה
 

יוסי ר1

Active member
הנקודה שאת מעלה היא מעניינת מאד.

היום כשאומרים קשיש או זקן, כאילו אמרת בטל ועבר מהעולם. או לפחות בדרך לכך. במקורות וכפי הנראה בתרבות העבר שלנו, קשיש או זקן או ישיש היו מילות הכבוד הנעלות ביותר שאדם יכול היה לייחל אליהן. א, עצם העובדה שהצליח לשרוד את תלאות החיים ולהגיע לזקנה, מה שאחרים לא הצליחו, מעיד על כמה הוא שווה. וזקן וקשיש הוא מי שבידיו ניסיון החיים והחכמה והידע (גוגל עדיין היה ינוקא בחיתוליו). כמובן זקן שדעתו צלולה עליו. כנראה שעל מי שמוחו נמחק והולך מעידה עליו המשנה באבות כאילו בטל ועבר מהעולם. חבל שבחברה המודרנית קשיש הוא נטל שיש לשאת עד שיפתור אותנו מטירחתו. מה שהרשים אותי באדון מצליח, וממש עורר בי התרגשות, כיצד אדם שכוחו הפיזי כבר אינו ולא כלום, ראייתו על הפנים (משקפיים עם עדשות בעובי תחתית של בקבוק), אבל הוא האדם שמכיר בעוצמתו הפנימית. הוא לא הרים את קולו ולו פעם אחת. וכשדבר, היה קולו שקול ויציב, ממש אפשר היה לראות שהוא יודע שמספיק שהוא יאמר, וכך אכן יהיה. וריגש אותי לראות את בניו כשהגיעו, שניהם אנשים מבוגרים, נראים כמי שמעורים בעניני עולם ושיודעים לזרוק מרות במי שיחפצו, כיצד עמדו ופנו בכבוד לאביהם, בדברים שקטים, ונראה היה שמספיקה מילה אחת שקטה שלו על מנת שיהפכו עבורו שמים וארץ, וגם את חדר המיון אם צריך. אילו יחסים שרואים והלב נחמץ על שחלק ממה שהתרבות המודרנית גנבה לנו, הכבוד שצאצאים רוכשים להוריהם ולו רק בזכות היותם הוריהם.
 

יוסי ר1

Active member
אני לא בטוח שאני מסכים למה שכתבת,

אני צריך לחשוב על זה. לענ"ד אנשים רוכשים כבוד מטבעם, השאלה רק למי הם מתעלים את כבודם. גם בן תשחורת עול ימים שצועק ומקלל את הוריו ובז להם, רוכש כבוד לשכן עם מסך ה56 ולשכנה עם הBMV ולזמר הנערץ מנולד לרקוד. מה שהמסורת מנסה היא לתעל את הרגש הקיים והטבוע בנו, לכיוונים הנכונים.
 

שרוֹן

New member
כן,

אנשים מטבעם, תמיד רכשו כבוד למעמד ולכסף וניגזרותיו. זה לא שונה היום.
 

שרוֹן

New member
בסדר בסדר, אז נרחוש

לרגע הרגשתי שזה מה שעושים החצילים במחבת.
 

טופז2

New member
ויש כבוד

שאדם מעורר כשיש לו תחושת ערך, הערכה והחשבה שלו לעצמו לתכונותיו ולמעשיו. ואינה נובעת דוקא מיוקרה, כסף ומעמד.
 

שרוֹן

New member
גם נכון,

ובמה שכתבתי התייחסתי לדברים של יוסי בעניין הערצה לשכנה עם מסך "56 וכדומה. אבל אני רוצה להתייחס לנקודה שיוסי העלה כאן: על פניו היה פעם יותר כבוד להורים- אבל זה היה בעצם משהו אחר. היו ל"כבוד" הזה הרבה חוליים, כמו מקרים שבהם לא כיבדו את הוריהם אלא נתנו להם להשתלט על החיים כך שההורים החליטו עבורם איזה מקצוע הם יקחו, החליטו עם מי יתחתנו ואיפה יחיו. במערכת יחסים כזו אין כבוד אלא פחד. הכבוד צריך לצמוח מהמקום שבו אדם מרגיש חופשי להביע את דעותיו ובעל יכולת ליישם את רצונו.
 
... או מקרים שהפגנת ה"כבוד"

נבעה מהידיעה שבלעדיה, אבא ירביץ לי בחגורה. ואגב, עדיין לא הבנתי מדוע סירב הקשיש לעבור למיטת בית החולים, ולמה כשבניו הגיעו הסכים.
 

אלי ו.

New member
שליטה במצב

בבי"ח קל להיות מתומרן אם את פסיבית. מבחינתו המעבר למיטת ביה"ח הוא שלב בו הוא עובר לידי הרופאים והם מקבלים את השליטה. הוא רצה להרגיש שהוא שולט במצב, שהבנים שלו, עליהם הוא סומך יותר מכמה רופאים זרים, נמצאים לידו ושומרים עליו. אדם חכם, הוא הצליח.
 

צימעס

New member
וכמה שזה חשוב...

כשמגיעים לבי"ח קל מאוד ליפול ל"מרגע שלי יש חלוק ירוק פתוח מאחור ולהם יש חלוק לבן, הם הבוסים ואני אורח". זה טוב (במידה) רק למצב חרום. בשאר המצבים, עדיף להשאר בוגר בעל דעה. זה לא פשוט, והוא השתדל והצליח.
 
למעלה