כואב

mga-abir

New member
כואב

אוי כואב מרוב כאב שכחתי לשאול למקורו מרוב כאב שכחתי את סיבתו מרוב כאב שכחתי הכל רציתי שיחלוף, אך לא הרפה רציתי שיחלש, אך רק התעצם מרוב חולשה וחדלון הפסקתי סתם התבוננתי במציק המזיק וחשבתי מה חזק הוא אך מיד נזכרתי בכאב חזק יותר. ואז הבנתי שאינו יכול להכניעני התעלמתי ממנו והוא חדל להתקיים. כאשר נוצר הכאב צץ פחד הפחד יוצר את פירות הכאב כאב עם פירות, הוא רב שנתי לכן עדיף שיהיה חד עונתי פעם חשבתי שהכאב הוא מסה (זה נכון-מסה של אנרגיה) (או מסה של חוסר אנרגיה) וחשבתי שעל ידי התאחדות עם המסה ניתן למוססה ולהחלישה כמו בעת שמוסיפים מים לתמצית למעשה זו דרך אחת פשוטה ויעילה על ידי דילול הכאב הוא נחלש ונעלם. כך גם לגבי רגש לא נעים ותחושה. לכן לא אכפת לי מקורו ולא אכפת לי יחוסו הכאב תמיד כואב ואין זה משנה היכן הוא מכה. בברכה אביר
 

mga-abir

New member
שלמות ותפלות

מה היינו רוצים באמת? שלווה, איזון, הרמוניה? הבלים. איני מאמין למרות כל ההצהרות הנתנות שכך הוא רצוננו. ומי ירצה מזון ללא תבלינים? לא חם ולא קר, לא מתוק ולא מר לא אהבה ולא שנאה- זו לא שלמות זו חד ממדיות משעממת, זה המוות. רגע רגע, לא לקפוץ. אנו כאן בכדי לחוות.-אין אנו בוחרים כל דבר מרצוננו לחוות. כמובן שיש בידנו שליטה מסויימת, אך ככל שהיא מושכת לכיוון אחד כך מתעצם הכיוון האחר.-אהבה מול שנאה-הצלחה מול כשלון ועוד. אם אני מביט על תהליכי החויה המנוגדים ומקבלם בצורה שווה אין זה אומר שהסרתי את התבלינים.-זה אומר הצלחתי לחוות בעוצמה שווה את הניגודים.-כאן קיימת זכות הבחירה במלואה, הכיצד תשאלו? ובכן: כאשר כואב לנו הגוף אין לנו זכות בחירה-לעומת זאת כאשר אנו כואבים את כאבו של ילדנו נעשה הדבר מבחירה.-כאשר אנו כואבים חסר כואבים אכזבה ומפלה אנו עושים זאת מתוך בחירה מודעת, אף על פי שחלק יטען אי אפשר אחרת.לכן כל הכאבים שאנו כואבים בגלל מקור חיצוני הינם בגדר אשלייה, הינם בגדר הזדהות ומתוך בחירה (לכאוב). יתרה מזאת בחירה זו אינה מקלה לעולם על המצב.-החלק הקשה יותר הוא החויה האישית, הרגשית והתחושתית הנובעת בגלל פגיעה ואו איום עלינו. גם כאן נוכל לחוות מתוך בחירה. לעיתים המצב הוא בלתי הפיך לגבינו, ושעון החול אוזל. לכאוב על עצמנו מתוך בחירה יגרום רק להחמרה ואיבוד יכולת השיקום. כאשר אנו מבינים את התהליך נוכל כמובן לחוות את הניגודים בעוצמות שוות. ראו לדוגמא מתבגרים שאינם חסרים-חייהם משעממים לעיתים והינם מסתבכים בשל הריגוש החסר בחייהם.-ובכן המילה ריגוש היא מניע נכבד בכל חויה. וכך חיינו מלאים טלאים צבעוניים שגם השחור משתלב בהם בצורה הרמונית. בברכה אביר
 

mga-abir

New member
אני וזולתי

מעגל צבעים נחוג,אל מפתן בכל עת ולנו הבחירה. אם נביט, אם נגע, אם נחווה.אל מול ובפני מי. כעדת טווסים פרושי כנף מתהדרים במלל ושבח. רבות נוצותיהם בבתי האדם ובשרם מי ידע גורלו. למען זולתי הוא למען העצמי, למען העצמי הוא למען זולתי היתכן עצמי לזולתי כשם שזולתי לעצמי? ואם לעצמי, האם העצמי לי? ואוסיף לשאול: נשמתי לי או אני לנשמתי. והנה ההבנה שאין עצמי ללא זולתי כשם שאין זולתי ללא עצמי אין נשמתי ללא אני ואין אני ללא נשמתי. אז מדוע בכל זאת מתקיים הדבר? מדוע בכל זאת קיימת השניות/הדואליות? ואולי השניות והדואליות הם שני חלקיו של השלם יחדיו הם יותר מסך חלקיהם. בברכה אביר
 

Tal_Ya_Tal

New member
´לחקור´ את הכאב../images/Emo42.gif

כאשר ישנו כאב, כדאי מאד, לשבת במדיטציה ולהתמקד בכאב. ´לחקור´ אותו באופן מעמיק. להתבונן אל פנימו. תוך כדי צפייה של מתבונן מהצד, משקיף, לא מעורב. (איך אומר גורודייף: ´לזכור את עצמי´). כשאני צופה בו, מכוונת תשומת הלב שלי גם כלפי הכאב הנצפה וגם לעצמי. כשיישנה התמקדות בכאב, מוללים פנימה והוא ´נעלם´... L&L TALYA
 

Paul Even Paz

New member
ללמוד את מקור הכאב../images/Emo44.gif

לו אפשר היה להתבונן בעצמך מחוץ לגוף, לתוך ההילה, אפשר היה להבחין בתקלה שממנה בא הכאב. מעטים מסוגליפ. דרך אחרת היא לבקש מידיד/ה לעשות זאת. הפתרון הטא לבד אבל קודם לזהות את המקור. פאול
 

desert water

New member
לפעמים כאב כואב ורוצים שימשיך לכאוב

... קשה להסכים עם זה?... אבל...אם בוחנים את זה, זה אכן יכול לתפוס...מפני שכאב זה דבר כל כך טבעי וכל כך פשוט...זה הביטוי שלנו...הביטוי הריגשי לשינויים או התרחשויות מסוימות, כמו האושר... ואם לא היה...גם לא היה אושר...והינו נותרים אדישים, נטולי עליות ומורדות... וכאב, מגיע שהוא נקרא להגיע, ולא מגיע כשלא צריך אותו...פרט למי שנהנה לכאוב תמדית...וישנם כאלה... החוכמה היא לקבל אותו ולדעת שהוא חלק ולא לתת לו להעיב יותר מהזמן בו צריך אותו... מפני שהרבה יותר קל ליפול לתוכו... וזו לא אימרה שלי... אפילו בשירים הכי ישנים ימצא האושר כהר...והכאב כבור... אומנם איני מסכימה כי זה נכון, אבל ניראה כך לפעמים. כשלומר "לשמור על פרופורציה" נישאר בגדר דיבורים...:) בברכת, למה לא כל יום פורים?.... שבוע טוב!
 

R2

New member
שימשיך לכאוב...

פגשת פעם תימני שמוכן לוותר על הכאב של החריף..? או רוסי שמוכן לוותר על הכאב ראש בבוקר אחרי לילה של כמה בקבוקי וודקה..?
 

Tal_Ya_Tal

New member
כאב נוצר כשיש הזדהות עם הגוף../images/Emo42.gif

לכאב יש תפקיד, להראות לנו את מגבלותיו של הגוף שאנו עוטים עלינו. כאשר אנו כואבים, אנו מזדהים עם הגוף. לעתים, זהו כאב מטהר, מזכך. אולם אם אנחנו מצויים בתהליך של מודעות ושל התבוננות פנימה, ההתיחסות שלנו לכאב כתופעה מעניינת, שאותה אפשר לחקור מהתבוננות מן הצד, היא תרגול של אי הזדהות עם הגוף ושל הכרה בגוף כרכב הנושא אותנו ברובד הזה. בדיוק כפי שאין אנו מזדהים עם גוף המכונית שלנו, כשהוא נסדק או עובר תאונה. כך גם ישוע, בהיותו צלוב על הצלב, התחבר אל תודעת המשיח, אל תודעת האחד ולא חש את הכאב. לא הזדהה אתו+++ L&L TALYA
 

R2

New member
אז אפשר לשכוח את הגוף כמו תינוק

"תהליך של מודעות"כפי שאת מזכירה בתגובה שלך. האם מודעות זה תהליך,או שזה כמו קפיצת מדרגה,או כפי שאומרים "נפל האסימון",מקבלים הבנה ותוך שניה הכל ברור כשמש.
 

Tal_Ya_Tal

New member
היי R2../images/Emo42.gif../images/Emo9.gif../images/Emo42.gif

"תהליך של מודעות" הוא תהליך של התפתחות, של אנשים שהולכים בדרך הרוחנית, משמודעים למעשיהם כל רגע ורגע, שמשתדלים לחיות בהוויה מוחלטת ´כאן ועכשיו´.בהוה. מודעות היא MINDFULNESS. זהו תהליך. קפיצת מדרגה, בהחלט יכולה להיות תוצאה של תהליך המודעות. לעתים, פתאום בהרף עין, אתה מבין וחווה דברים אחרת. הקורס בניסים קורא לזה : THE HOLLY INSTANT. אבל זוהי כבר תובנה (INSIGHT) שמקרבת אותנו להארה. לא הדרך עצמה. ההארה קורית, ברגע שבו נפסקת המודעות. כשלומדים לשמר את התודעה המוחלטת שהי הרוח המקורית, לומדים לחיות מעבר ליום יום. מה שמתאפשר על ידי ראיית התמצית של החיים, שהיא הפן המקורי השתקפות עצמית, (מדיטציה) היא הדרך לזיכוך הנשמה. שהיא הדרך לשימור הרוח, שהיא הדרך לשליטה על הנפש, שהיא הדרך להפסקת המודעות. L&L TALYA
 

R2

New member
קראתי את התגובה שלך...טליה..!

זה היה אתמול בלילה,לא הרגשתי בנוח,וכאילו הגוף שלי נלחץ,שתיתי כוס מים והלכתי למטה,לקח לי הרבה זמן עד שנרדמתי. עכשיו,אחרי שסיימתי עבודה מסוימת,חזרתי לתגובה שלך,קראתי אותה פעם שניה, שתיתי עוד כוס מים,הכנתי כוס קפה,ישבתי עוד פעם מול המחשב,והבטתי בתגובה זמן מה בלי לקרוא,רק שותה קפה. אחרי שסיימתי את הקפה,קראתי אותה פעם שלישית,הפעם הרגשתי אחרת,וגם נזכרתי בקטעים מתגובות קודמות שלך,שמחה התחילה לכנס ללבי,לא יןדע למה. אין לי חשק להמשיך לעבוד היום,אני עוזב הכל ויוצא לטיול ברגל..!
 
למעלה