כואב :(

lonly9

New member
כואב :(

טוב, אני לא יודעת אפילו אפילו להתחיל אני כרגע עם דמעות בעיניים בעודי כותבת אני בת 21 עדין גרה בבית, החיים שלי לא מושלמים ואף פעם לא היו אני חולקת חדר עם אחי בן ה 13 שכל הזמן מקניט אותי ואמא שלי מגבה אותו הוא רב איתי על כל דבר, מקלל, יורק ומעליב אותי כל הזמן ותמיד אני היא אשמה אמא שלי אומרת לו שהוא יתקשר למשטרה ויתלונן עליי בנוסף, היא כל הזמן מקניטה אותי ואני ממש מרגישה שמתעללים בי נפשית היא רוצה שאני אלך מפה אבל לאן? היא כל הזמן אומרת שהיא תעיף אותי מהבית עם משטרה, שאני חולת נפש, אלימה, חיה , קרציה ועוד... אני לא אוהבת אותה אלא שונאת, היחיסים בינינו מעולם לא היו טובים כל שאני רוצה זה להתנתק מהם- אני לא מכנה אותם משפחה בכלל אני כל לילה הולכת לישון בוכה ואני בוכה כל היום אני לא חושבת שאני אדם נורא ככ, אני עובדת עם ילדים והם אוהבים אותי אני לא יודעת איך אמא מסוגלת להתנהג ככה לבת שלה אבל לא משנה אני מחפשת עבודה כדי לצאת מפה אבל אני לא מוצאת ואני לא יודעת מה לעשות, נמאס לי שכואב לי הראש מרוב בכי כל היום, נמאס לי לחיות בפחד שיזמינו לי משטרה בגלל מריבה שתןטית עם אח שלי מה אני אעשה?????????????? אין לי כסף גם ואין גם למשפחה ההורים שלי גרושים שנים רבות ואני פשוט לבד בעולם
אין לי אף אחד אין לי אפילו חברה 1 היו לי פעם בתיכון אבל כול אחת הלכה לדרכה ואין לי אף אחת אני לא מבינה מה עשיתי רע שזה מגיע לי אני ככ סובלת, כבר שנים רבות, אני לא רואה שמגיע קץ לסבל הזה למה אני צריכה לסבול ככ בגיל כזה צעיר אני מרגישה שהחיים שלי גמורים, אני ככ פחדנית שזה הדבר היחיד שמונע ממני מתלהאבד מה אני צריכה את החיים האלו? אין לי כלום בהם לא זכור לי מתי הייתי מאושרת, מתי מישהו הקשיב לי, חיבק אמר שאוהב אותי, כלום
 
יקירה ../images/Emo24.gif../images/Emo201.gif

כרגע הבית הוא מקום שעושה לך רע, ההמלצה שלי היא פשוט להיות כמה שפחות שם-להעסיק את עצמך,למצוא עוד עבודה אולי כך שזה יזרז את היציאה מהבית וככה גם תהיי פחות בבית. תנסי לצאת ולהכיר אנשים חדשים,אפילו פה בפורומים אפשר להכיר חברים חדשים.
 
תנסי לפנות לנעמ"ת. לעובדות סוציאליות.

מאוד עזרו לי בזמנו. אולי ימצאו לך תקציב או פסיכולוג שיוכל לחזק אותך. תתחילי לברר.
 
הייתי במקום דומה

גם אני לפני קצת יותר מ-11 שנה עזבתי בית אלים שספגתי בו אלימות מילולית ורגשית. עם כל זה הרבה מאוד זמן פחדתי לעזוב את הבית כי הכניסו לי לראש שאני לא אסתדר וכו' ואז ה"פתרון" שלי היה באמת להיות כמה שפחות בבית. אבל כמובן שזה לא פתרון כי בסוף תמיד צריך לחזור לבית האלים. גם טיפול פסיכולוגי לא יעזור, אולי יהיה לך איפה לשפוך את הלב אבל זה לא יפתור את הבעיה. הפתרון הוא רק לצאת מהבית ולצורך כך למצוא כל עבודה, אבל באמת כל עבודה. גם אם תשתכרי שכר מינימום ותשכרי דירה עם שותפים (כפי שאני עשיתי בהתחלה) את תוכלי להסתדר, אף אחד לא יכול להבטיח לך שיהיה לך קל אבל אם את שואלת אותי, עדיף הקשיים של שכר דירה ומחיה על פני לגור בגיהנום. ואת זה אני כאמור אומרת מניסיון. אחרי 11 שנה שאני לא גרה עם ההורים אני אומרת לך, אלו חיים אחרים לגמרי. לעולם לא הייתי חוזרת לגור שם שוב. בהצלחה!
 
למעלה