כואב לי.

[Everybody Hurts]

כואב לי.

אני לא יכולה להסביר יותר.. אני לא יודעת בעצמי. אין אדם אחד שאני יקרה לו בכל העולם. אני בודדה באמת, אפילו שאני מוקפת באנשים.. אני לא יכולה להיות עצמי.. אני מפחדת שאני משעממת, שחושבים עליי רעה. אני מנסה להיות נורמאלית וללכת עם הזרם, מנסה להיות כמו כולם.. אבל אני לא.. אני אף פעם לא אהיה. אני מסתכלת במראה ויודעת שאני יפה.. אני יודעת שאני חכמה ושיש לי הרבה לומר.. אבל אני לא מצליחה להרגיש טוב עם עצמי.. שומדבר לא גורם לי להיות מאושרת. אני לא אוהבת את החיים שלי.. אני סולדת מההורים שלי.. אני רוצה להיות במקום אחר.. להתחיל מחדש.. אני לא יודעת מה אני עושה פה.. כנראה מחפשת מישהו שיקשיב.

 

[ysph]

לדעתי

למה את נהנת להיתאכזר אל עצמך.את לבד ציינת כמה דברים טובים בך ובאישיותך.וכביראה יש עוד כמה אשר את לא מוכנה להיסתכל עליהם.ואת פשוט מחפשת את השלילה.קחי את הדברים החיוביים וחזקי אותם תיפחי לעצמך על השכם.ותיתמקדי בהם.את חוששת שאת משעממת וחוששת שחושבים עליך רעות אך לא ביררת שהכן כך פני הדברים ניראה לי שהצורך שלך במושלמות כבד עלייך אז שחררי קצת מותר לך ליהיות גם לא נחמדה ליפעמים.

 

[Everybody Hurts]

נדמה לי שקלעת בול.

יש לי צורך להיות "הכי טובה". לא מספיק לי להיות טובה, אני צריכה להיות הכי, ואם אני לא הכי אני לא שמחה. אין ספק שפרפקציוניסטיות זאת תכונה מבאסת. אני מנסה להיות נחמדה ולחייך גם כשבכלל לא בא לי, ואולי אתה צודק, אני לא צריכה להיות נחמדה ושמחה וחייכנית תמיד! אולי בגלל שאני מכריחה את עצמי להיות ככה אנשים לא מכבדים אותי ודורכים עליי, כי אני "ממילא אהיה בסדר". אני מפחדת להעמיד אנשים במקום, גם כשמאוד מאוד מגיע להם. הפחד שלי מאוד לא רציונלי- אני פוחדת ממילים, ולמה שמישהו יפחד ממילים? פאק! שיגידו מה שהם רוצים, זה לא חייב להיות נכון!! אבל נורא קל להגיד את זה, ואחרי שנים של הלקאה עצמית נורא קשה באמת להאמין.. והפחד נשאר. אתה חייב להבין שבפנימייה זה אפילו יותר גרוע, כי משהו רע שמישהו אומר עליך נתפס ומהר מאוד כולם חושבים ככה. זה הסיוט שלי.. אני חושבת שנתפסה עליי סטיגמה של פוסטמה, כי אני מנסה להיות הבנאדם הכי חייכני וצוחק שקיים.. כנראה שאנשים נותנים כבוד למי שמכבד את עצמו, כמו שהוא, ולא למי שמנסה לשנות עצמו ללא הפסקה כדי להתאים את עצמו לציפיות של החברה. אני רק רוצה להפסיק לחפש אנשים, ושאנשים קצת יחפשו אותי. להפסיק להתקשר כל הזמן כדי למצוא עם מי לצאת, ושלשם שינוי יתקשרו אליי. להרגיש קצת אהובה, שרוצים בחברתי. אני לא מצליחה להשיג את ההרגשה הזאת, אני תמיד מרגישה נחותה ולא קשורה. אני שונאת את זה. תודה על התגובה. כמה כיף לדבר עם אנשים שלא מכירים אותי.. אני יכולה להיות אני.

 

[Nizzan Cohen]

אהבי את עצמיך.

פתחי את עצמיך לא "ביחס" לא "יותר מ..." לא "כמו...". פתחי את עצמיך לפי עצמיך. הכירי את עצמיך, למדי לאהוב את מה שאת. זיכרי שאת לא מהות נתונה וקבועה. אל תוותרי לעצמיך באמירות כמו "אני פרפקציוניסטית" או "אני לא מתקשרת טוב" או "אני חסרת כושר ביטוי" או כל דבר דומה. את לא מהות קבועה. את סך כל הבחירות שלך. את היוצרת של עצמיך והאחריות על מי שאת היא שלך. ברגע שתהיי שלמה עם עצמיך - כולם ירגישו. שפת הגוף שלך תהיה תיקשורתית יותר, ההיתנהגות שלך, נימת הדיבור והעניים. אדם האוהב את עצמו הוא אדם נאהב. ויותר מכך - הוא אדם שיותר קל לו להיתמודד. אדם האוהב את עצמו לא מצוי בתחרות מתמידה עם האחר, עם החברה. לא תהיי נתונה כל הזמן לפיקוח חיצוני. השאיפה שלך לשלמות תיתכוון לשלמות פנימית ולא לשלמות מול האחר.

 

[Everybody Hurts]

צודק..

אני מניחה שמי שמשווה את עצמו לאחרים לעולם לא יוכל להיות שלם עם עצמו. ברור לי שהסיבה היחידה לבעיות שלי היא אני- זה שאני לא אוהבת את עצמי. אני חייבת להפסיק לפחד, הרי כולנו אנשים ואין מישהו ששווה יותר ממני. אני חייבת לנתק את עצמי מהפחדים הלא רציונליים שלי שמישהו "יזרוק הערה" ולהתחיל להיות אני. כפי שהבנתי בדרך הקשה, אנשים יתייחסו אליך כמו שתתייחס לעצמך, ובמקרה שלי זה גרוע מאוד, ויש לי רק אותי להאשים.

 

[Nizzan Cohen]

../images/Emo24.gif

 

[ysph]

תגובה לקלעת בול

ראשית כל תיהי את .תיהי שלמה עם עצמך ומעשייך ברגע שאת מזייפת לעצמך כדי ליהיות מקובלת.האנשים קולטים את הזיוף .את משדרת את זה החוצה וכמובן מנצלים את זה לטובתם. ואת בימקום ליהיות את האמיתית לטוב ולרע .את עסוקה בלרצות אותם. הם יונקים את זה מימך עוד ועוד. אז ראשית תתחילי ליהיות א ת . האם את אוהבת ליהיות בחברת אנשים לא אמיתיים שמזייפים כל הזמן?ודאי שלא . אז למה את חושבת שאחרים יואהבו את זה.מי שלא מכבד את עצמו שלא יחכה שאחרים יכבדו אותו.ואתן לך מישפט לחיים "מי שלא רוצה אותי לא שווה אותי" כי אין שום דבר אחר בחיים מלבד את עצמך.את איינך נחותה את לפחות כמוהם וההיפך יש לך את היחודיות שלך תיהי שמחה בזה .

 

[Everybody Hurts]

תגובה לתגובה..(;

להיות עצמי בכל מצב.. זה נשמע טוב. כדאי שאני אתחיל לחפש את עצמי מתחת לכל המסיכות, ואצא מההתרפסות ומהניסיון להתאים את עצמי לציפיות של אחרים. רק אני יכולה לעשות את זה בשבילי..(= כל כך תודה על העזרה והאיכפתיות. זה ממש נותן לי תקווה..(=

 

[יום של שמש]

גם לי היו רגעים שהרגשתי כמוך.

זו תקופה, היא תעבור. גם באי הזה של הבדידות שאת נמצאת בו שאת מרגישה מנותקת, לא שייכת, אחרת.. יגיע גלגל ההצלה שיגרום לך להרים את הראש. להאמין בעצמך, זו ההתחלה ואז להתחיל לעשות דברים שאת אוהבת: לכתוב, לרקוד, לרוץ.. גם הבעיות עם ההורים יפתרו, אל תדאגי, תאמיני.

 

[Everybody Hurts]

תגובה..

תודה לך.. את חייבת להבין שאני לא מבלה את כל היום שלי באומללות, להפך, אני אדם סגור ממש ואני לא מוציאה את הרגשות שלי החוצה בד"כ.. אני נורא מנסה לעשות דברים שאני אוהבת ולהיות שמחה.. אני באמת מנסה לא לשקוע ולהסתכל על הצדדים החיוביים. אבל כל פעם בא משהו חדש שמפיל אותי. גלגל הצלה?.. הלוואי.

 

[scorpion22222]

אז כך

מצב שאת מתארת לא רחוק ממצב שלי שאצלי זה כך בערך אבל שקראתי את השורות שלך אני חשבתי רגע אולי תנסי לעשות משהו ביום שמשמח אותך או משהו שיעשה אותך מאושרת לפחות לרגע לרגע בודד אחד זה גם שווה זה לא אמור להיות משהו גדול או משהו כזה אני יתן לך דוגמה שלי אני קצת סובל מעודף משקל וכמובן אני לא מאושר מזה אבל החלתתי סופית שאני גומר אם סיפור הזה אני נכנס לקושר ודי אם זה וזה כן עזר להרגשה כללית שלי

 

[Everybody Hurts]

כל הכבוד..

וואיי.. כל הכבוד לך.. עד כיתה ז' הייתי גם אני עם עודף משקל (גדול אפילו) וגם אני אמרתי "די, נמאס".. הלכתי לשומרי משקל והורדתי 15 קילו.. ולפני חודשיים הרגשתי שאני שוב עולה במשקל אז חזרתי לשומרי משקל והורדתי את ה-6 קילו שעליתי.. שומרים על הגיזרה.. אני חשבתי שזה מה שיגרום לי להרגיש טוב, לרדת במשקל.. אבל כנראה שאצלי זה משהו פנימי, כי אני לא יכולה להצביע על משהו במראה החיצוני שלי ש"דופק" אותו.. האמת, לעצמי אני נראית סבבה, אבל זה לא עוזר להרגשה שלי. אני מאחלת לך המון הצלחה, אין לך מושג איזה שינוי זה יעשה בחיים שלך.

 

[scorpion22222]

תודה

 

[JudyWn]

ה../images/Emo42.gif תזרח מחר

ויבוא יום חדש - ויכול להיות שההרגשה שלך תשתפר עם היום החדש שיבוא, כי יש ימים כאלה של "איכסה" (ובאמת אין לי מילה יותר טובה לזה). לא יכול להיות שהכל רע ולא יכול להיות שאין אף אחד שאת יקרה לו - ההורים שלך, החברים שלך, תמיד יש מישהו. כמו שהציעו כאן לפני תנסי לעשות דברים שעושים לך טוב - צאי לריצה, תדליקי רדיו ותרקדי מול הראי, כל מיני דברים קטנים כאלה שמשפרים את ההרגשה.

 

[נירה63]

חמודה תקשיבי לי רגע בבקשה

איני יודעת בת כמה את...תוך כדי קריאת הדברים שכתבת חזרו ועלו מול עיני התמונות של חיי כשהייתי צעירונת, גם אני הרגשתי ככה או בצורה דומה למה שאת כותבת ומתארת כאן... היום במבט לאחרו, כשאני אמא ובת כמעט 43 אני יכולה לומר לך בפה מלא , שום דבר לא נשאר לנצח,גם לא אותן תחושות מעציבות כרגע שלך...בחיים דברים משצנים לכאן ולכאן, אז יש ימים ושבועות וחודשים קשים,מעייפים,מעציבים מטישים ,מה לא...ויש ויהיו לך שעות,ימים ,חודשים ושנים נהדרים יפים ומאושרים. ענין של תקופות, ענין של החלטות ורצון שלך...לא אגיד לך קומי והסתכלי במראה ,כי זה לפעמים מעצבן שאומרים זאת...אבל כן אגיד לך ש... הכל ענין של בחירה שלך, ואולי כרגע טוב ונוח ומתאים לך להיות במצב שכזה, ומתוך המצב הזה תצמחי ותעלי ותחושי טוב יותר. קחי את הזמן ואפשרי לעצמך להרגיש רע ואיכס ...תראי שדברים יחלפו. ועוד דבר קטנטן וחשוב...זכרי שאין מצב בעולם שאינך חשובה,אין דבר כזה בעולם,גם אם זה נראה לך ומרגיש לך כעת ככה. לי את כבר נכנסת ללב, אז ...בטח שאת חשובה... יום טוב שיהיה לך.

 

[Everybody Hurts]

תגובה..

וואיי.. תודה.. אני באמת צריכה להגיד לעצמי שזה לא לנצח.. יהיה לי טוב מתישהו.. חייב להיות.

 

[מהממת ב סטייל]

לפעמים מבינים דברים רק שמעבדים אותם

אל תתני לזה לקרות, תחפשי את המשמעות האמיתית שבשבילה את פה. זה בסדר להרגיש דיכאון ועצבות, אבל הכל בפרופורציה, חשוב להעריך את הדברים הקטנים בחיים ולא לבכות על מה שאין.

 

[RVD18]

אני מבין אותך

אני גם מרגיש ככה לפעמים ומכיר את ההרגשה של הבדידות. אבל פחות או יותר זה עבר לי (גם עברתי טיפול פסיכולוגי תקופה קצרה) ותראי שיהיה בסדר. תהיי אופטימית ותחשבי חיובי

 

[Everybody Hurts]

אני מניחה

שהרגשה מגעילה לא יכולה להמשך לנצח..תמיד יש תקווה לימים טובים יותר.. אני בטוחה שיבואו ימים טובים בשבילי, ואני ממש שמחה שהימים הטובים שלך כבר הגיעו.. יום טוב..(=

 

[wolfbrother27]

חיים בכל נשימה

למה ללכת עם זרם שאחרים קובעים את הקצב שלו ? למה את מרגישה שאת צריכה להיות כמו אחרים ? למה שלא תנסי להוציא את מי שאת באמת החוצה ותתני לפרח של נפשך לפרוח ? את לא צריכה לנסות ללכת נגד הזרם שלך עצמך כדי להשתוות לאנשים שלא מבינים את הדרך שלך, תחשבי מה הדבר שיביא לך את האושר אותו את מחפשת וברגע שתגיעי לתשובה שלך פשוט תלחמי להשיג אותו. הנה שאלה נוספת שאת צריכה לשאול את עצמך... למה את לא מאושרת ? למה את לא אוהבת את החיים שלך ? מה בעצם חסר לך בחיים ? תשבי עם עצמך ותעני לעצמך על השאלות האלה ותאמיני לי שהדרך תיפתח בפנייך, אבל הצעד הראשון להגיע אל הדרך הזו יהיה צעד קשה ואולי אפילו קצת מפחיד, אבל בהתחשב בכך שכל התחלה היא לפעמים קשה או מפחידה אז זה שווה את זה... תהיי חזקה יקירתי, ואל תרימי ידיים, יש אנשים שאיכפת להם יותר ממה שאת חושבת... שיהיה לך יום מקסים והצלחה בצעד הראשון ובהמשך הדרך... דובי נ.ב. תזכרי שאת לא חייבת דין וחשבון לאף אחד חוץ מלעצמך.