דווקא לא מצא חן בעיניי בכלל.
מרגיש לי מאוד מתנשא. להסתכל על חיים של מישהי אחרת, מחוץ לקונסקסט, ולהעביר עליהם ביקורת, גם אם במסווה של ביקורת בונה. והרי היא לא באמת בונה, הביקורת. לכולנו יש ימים ארוכים. וכולנו לפעמים רבות עם הילדים, בלי שום סיבה טובה, ולא מצליחות לעצור אפילו שאנחנו יודעות יותר טוב. ולעומת זאת, לכולנו יש ימים טובים, שבהם לא שומעים אותנו כשדוחפים לנו אף למרפסת, כי אנחנו יושבות על השטיח ובונות מגדלים וערים ועולמות, יושבות על הספה וקוראות סיפור, עומדות עם ילד במטבח ומכינות יחד את ארוחת הערב. להעביר ביקורת רק על הימים האלו שבהם אנו נשמעות, כי אנחנו עייפות, עצבניות, רחמנא ליצלן - אנושיות וטועות והכל, זה לא הוגן. תצאי לי מהמרפסת, גברת.