כדאי לדעת
הם רוצים רק משת``פים אין אמת בטענה כאילו ערים אנשי ``מחנה השלום`` הישראלי רק לסבלם של הפלשתינים ומתעלמים ממצוקת אחיהם המתנחלים, וטועה מי שמאשים אותם כי ערך חייו של פלשתיני המתגורר מעבר לקו הירוק גבוה, בעיניהם, מערך חייו של ישראלי המתגורר שם. אנשי ``מחנה השלום``, מלבד יוצאים מן הכלל, מתנכרים למצוקת הפלשתינים בדיוק באותה המידה שבה הם מתנכרים למצוקת המתנחלים. הם אינם אוהבים את אחיהם שמעבר לקו הירוק, אך גם כלפי הפלשתינים הם מעולם לא פיתחו רגש חיובי במיוחד. אם ``חלומם הפוליטי הכמוס הוא לקום בבוקר ולגלות שהאחר המתנחלים השנוא פשוט נמוג``, כדברי העיתונאי ארי שביט (``הארץ``) ברשימתו המדוברת מן השבוע שעבר, הרי חלומם הוורוד עוד יותר, והכמוס פחות, הוא לקום בבוקר ולגלות שהאחר הערבי נמוג אף הוא. העלמת הערבים היתה בעיני ישראל מטרתם האמיתית, גם אם הבלתי-מוצהרת, של הסכמי אוסלו. במסווה של ``שלום`` ושל ``דו-קיום`` ניסה השמאל הישראלי להיפטר מן הפלשתינים וממצוקותיהם ברוח משאלתו של אותו ראש ממשלה מנוח שהכריז, בפרץ של כנות, ``הייתי רוצה שעזה תטבע בים``. העיקר היה להתרחק מן הפלשתינים ככל האפשר ולהיחלץ מנוכחותם המעיקה, אף מבלי להציע פתרון ממשי לבעיית פליטי 48` ולבעיות קשות אחרות ואף במחיר התנכרות לחבלי ארץ-ישראל וליהודים היושבים בהם. התפקיד היחיד, אותו הועיד השמאל הישראלי לפלשתינים על-פי הסכמי אוסלו, היה תפקיד המשת``פ המסייע לישראל במיגור הטרור. רק לצורך מילוי התפקיד החשוב הזה הרשה ``מחנה השלום`` לפלשתינים לא להתפוגג לחלוטין, ורק כדי לטפח את המשת``פות הזאת הובאו מתוניס ערפאת ואנשיו וכובדו כאן במיטב הכיבודים. מעולם לא הונחו אדריכלי ``השלום`` לא ע``י דאגה נדיבה לעם הפלשתיני ולא ע``י רצון מוסרי נעלה לממש את זכויותיו הלאומיות. רק שני קסרקטינים נעדרי צבא וריבונות התכוון ``מחנה השלום`` להקציב ל``מדינה`` הפלשתינית, אחד ביו``ש ואחד ברצועת עזה, וגם זאת רק בתנאי שערפאת ישמש קבלן ביטחון של ישראל ויילחם במקומה בחמאס ובג`יהאד האיסלמי ``בלי בג``ץ ובלי בצלם``. היום רוצים אנשי ``מחנה השלום`` בהיעלמותם של הפלשתינים יותר מתמיד, אם לא באמצעות הסכמים חתומים כי אז בעזרת גדר מופלאה, שתיצור הפרדה חד-צדדית ובלבד שהציבור הישראלי הנאור יוכל סופסוף לנהל חיים נורמליים כמו במדינה נורמלית, קרי: מערבית. אם אכן מעוניינים הנאורים גם בהתפוגגותם של המתנחלים, הרי זה בעיקר מפני שנדמה להם כי המתנחלים הם שמונעים את התגשמות חלום ההתנתקות המוחלטת מן הפלשתינים. כואב להם כשמתנחל נרצח בדרך לביתו, אך נראה שהם מקווים כי במוקדם או במאוחר הרציחות הנוראיות יבריחו את המתנחלים אל תחומי הקו הירוק ובאו לציון גואל, והפרדה, ושקט תעשייתי. בינתיים יכולה האוכלוסייה הפלשתינית לסבול, מצידם, באין מפריע. תהליך ``השלום`` הביא על ערביי יש``ע שלטון דיקטטורי מושחת ודורסני, שואה כלכלית וטרור פנימי קשה. אבל רוב אנשי ``מחנה השלום`` הישראלי, האטומים מכדי לזעוק נגד רצח אחיהם בשטחים, אטומים גם מכדי לחוש אחריות מוסרית למצבם של הפלשתינים או לנסות להבין כיצד יש לכונן במזרח התיכון שלום אמיתי.
הם רוצים רק משת``פים אין אמת בטענה כאילו ערים אנשי ``מחנה השלום`` הישראלי רק לסבלם של הפלשתינים ומתעלמים ממצוקת אחיהם המתנחלים, וטועה מי שמאשים אותם כי ערך חייו של פלשתיני המתגורר מעבר לקו הירוק גבוה, בעיניהם, מערך חייו של ישראלי המתגורר שם. אנשי ``מחנה השלום``, מלבד יוצאים מן הכלל, מתנכרים למצוקת הפלשתינים בדיוק באותה המידה שבה הם מתנכרים למצוקת המתנחלים. הם אינם אוהבים את אחיהם שמעבר לקו הירוק, אך גם כלפי הפלשתינים הם מעולם לא פיתחו רגש חיובי במיוחד. אם ``חלומם הפוליטי הכמוס הוא לקום בבוקר ולגלות שהאחר המתנחלים השנוא פשוט נמוג``, כדברי העיתונאי ארי שביט (``הארץ``) ברשימתו המדוברת מן השבוע שעבר, הרי חלומם הוורוד עוד יותר, והכמוס פחות, הוא לקום בבוקר ולגלות שהאחר הערבי נמוג אף הוא. העלמת הערבים היתה בעיני ישראל מטרתם האמיתית, גם אם הבלתי-מוצהרת, של הסכמי אוסלו. במסווה של ``שלום`` ושל ``דו-קיום`` ניסה השמאל הישראלי להיפטר מן הפלשתינים וממצוקותיהם ברוח משאלתו של אותו ראש ממשלה מנוח שהכריז, בפרץ של כנות, ``הייתי רוצה שעזה תטבע בים``. העיקר היה להתרחק מן הפלשתינים ככל האפשר ולהיחלץ מנוכחותם המעיקה, אף מבלי להציע פתרון ממשי לבעיית פליטי 48` ולבעיות קשות אחרות ואף במחיר התנכרות לחבלי ארץ-ישראל וליהודים היושבים בהם. התפקיד היחיד, אותו הועיד השמאל הישראלי לפלשתינים על-פי הסכמי אוסלו, היה תפקיד המשת``פ המסייע לישראל במיגור הטרור. רק לצורך מילוי התפקיד החשוב הזה הרשה ``מחנה השלום`` לפלשתינים לא להתפוגג לחלוטין, ורק כדי לטפח את המשת``פות הזאת הובאו מתוניס ערפאת ואנשיו וכובדו כאן במיטב הכיבודים. מעולם לא הונחו אדריכלי ``השלום`` לא ע``י דאגה נדיבה לעם הפלשתיני ולא ע``י רצון מוסרי נעלה לממש את זכויותיו הלאומיות. רק שני קסרקטינים נעדרי צבא וריבונות התכוון ``מחנה השלום`` להקציב ל``מדינה`` הפלשתינית, אחד ביו``ש ואחד ברצועת עזה, וגם זאת רק בתנאי שערפאת ישמש קבלן ביטחון של ישראל ויילחם במקומה בחמאס ובג`יהאד האיסלמי ``בלי בג``ץ ובלי בצלם``. היום רוצים אנשי ``מחנה השלום`` בהיעלמותם של הפלשתינים יותר מתמיד, אם לא באמצעות הסכמים חתומים כי אז בעזרת גדר מופלאה, שתיצור הפרדה חד-צדדית ובלבד שהציבור הישראלי הנאור יוכל סופסוף לנהל חיים נורמליים כמו במדינה נורמלית, קרי: מערבית. אם אכן מעוניינים הנאורים גם בהתפוגגותם של המתנחלים, הרי זה בעיקר מפני שנדמה להם כי המתנחלים הם שמונעים את התגשמות חלום ההתנתקות המוחלטת מן הפלשתינים. כואב להם כשמתנחל נרצח בדרך לביתו, אך נראה שהם מקווים כי במוקדם או במאוחר הרציחות הנוראיות יבריחו את המתנחלים אל תחומי הקו הירוק ובאו לציון גואל, והפרדה, ושקט תעשייתי. בינתיים יכולה האוכלוסייה הפלשתינית לסבול, מצידם, באין מפריע. תהליך ``השלום`` הביא על ערביי יש``ע שלטון דיקטטורי מושחת ודורסני, שואה כלכלית וטרור פנימי קשה. אבל רוב אנשי ``מחנה השלום`` הישראלי, האטומים מכדי לזעוק נגד רצח אחיהם בשטחים, אטומים גם מכדי לחוש אחריות מוסרית למצבם של הפלשתינים או לנסות להבין כיצד יש לכונן במזרח התיכון שלום אמיתי.