רפי רוזן
אני ודודי השיר הארוך באחד הציורים "... לפני הרבה הרבה שנים, לפני הרבה הרבה דורות, לפני אלפי שנים רבות, בנו בני האדם חומה, בינם- לבין הטבע בינם- לבין החיים. החומה הגנה עליהם מסכנות הטבע, והחומה סגרה אותם בתוכה. החומה נתקה אותם מן החיים, החיים שבטבע, החיים שמחוץ לחומה. עד היום הזה, פוחדים בני האדם מכוחות הטבע שסביבם, ומכוחות הטבע הפורצים מתוך עצמם. לכן עוצרים הם בחומה אשר הקימו בעצמם, בתוך גופם, את זרמי רגשותיהם. את הכאב והשמחה, את הכעס והאהבה, את החיים הזורמים בגופם. אך יום יבוא, שיהרסו בני האדם את החומה אשר בנו סביבם ובתוכם, אז יחיו חיים חדשים, ויאהבו אהבה חדשה ויהיו גאים ושמחים בגופם ואהבתם. אז יריעו לחיים וליפה שבחיים, לאהבה...."