כבר קרה לכם פעם

[Gali04]

היא לא התכוונה שזה יהיה לשימוש לא ראוי

אלא לאנשים שבאמת במצב קשה וזקוקים לתמיכתה ואוזנה הקשבת.
אין לה כל כוונה שכולם יפנו חופשי חופשי ויטרידו.

 

[supersonic777]

זה היה בצחוק...

 

[Gali04]

נירגעתי

 

[supersonic777]

 

[אלומת האור]

 

[תושי18]

תשמעי, הייתי בסרט הזה (וזאת הסיבה שהחלום

שלי הוא להיות עצמאית, חחחחח....).

טוב, עכשיו ברצינות. הגעת לתפקיד הזה
כי את הכי טובה. אנחנו יודעים. אנחנו רואים
איך את כותבת.

 

[אלישבע24]

תושי מתוקה,

קיבלתי הרבה מתנות מהיקום.
הניתוח עבר נהדר,
עוצמת הכאבים בברך ירדה במקצת,
עדיין משתמשת במשכחי כאב חזקים,
אבל מהיום ללא קביים.

הבוקר ארז קנה לי לימוננה גרוסה,
ואז נסענו לשוק של געש,
קניתי לי כמה שארוולים וכמה
חולצות טריקו.
בדרכ אני הולכת רק עם טייץ כהים
וחולצות טריקו גדולות,
אבל התחבושות מאוד עבות ולא מצליחה
להעביר עליהם את הטייץ.

בלילה נשברתי ושוב שאבתי ממתקים...

נו נו נו...

 

[Gali04]

ביי ביי לקביים

איזה חדשות נפלאות. ונחמד שיצאתם לשוק ולקניות.
&nbsp
רק שמגמת ההחלמה תימשך כך.
&nbsp
ככל שהכאבים יהיו נסבלים יותר ויפחתו בהדרגה ואת תיפטרי מהמשככים
את תחושי בהקלה רצינית נוספת.
&nbsp
לימונדה גרוסה יאמי

 

[תושי18]

תשמעי, אני חושבת שאת צריכה לעשות

צעדות בחוץ כל לילה, אבל לא ארוכות (20 דקות?)
ובעצת רופא. זאת אומרת לבדוק אם הרופא יאשר
לך שזה בסדר לצעוד כשאת עוד מחלימה.

 

[אלישבע24]

תושי וגלי,

עוצמת הכאב באמת יורדת עם כל יום שעובר,
היום הצלחתי להגיע בקנין לחנות תיקים
וקניתי לי תיק יפה.
ופעמיים הייתי בבית קפה,
לפני הצהריים עם בת אחת
ואחהצ עם השנייה ובעלה
והכלב...

מחר אקנה לי נר יפה.
לומדת תיקשור וזה עוזר.

אתמול הייתי במשבר גדול עקב אווירה שהרגישה לי לא טוב בבית,
היום דיברתי עם הבנות וטיהרנו מחדש.
בעלי מקסים תמיד,

וללכת אני שונאת,
בשבוע הבא אני אתחיל אולי פיזיוטרפיה,
רק אם לא יכאב.
כבר מצליחה לישר את הרגל כמעט לגמרי.

 

[Gali04]

 

[תושי18]

גם אני

לא משתגעת על צעדה במיוחד בחום הזה,
אבל זה מה שמוריד לי את הסוכר. זה מדעי.

 

[אלומת האור]

אני חושבת שמעולם לא הרגשתי בדידות יותר גדולה

אולי רק פעם-פעמיים.
אולי זה לא הפורום המתאים לכתוב בו כמה רע לי כשטוב לי, ולהפך.
אולי זה לא המקום לשתיקות שבין המילים, כשאין שתיקות.
אולי במקום שמחה - שמחה לאיד.
אולי אכתוב רק על הבולמוסים ועל הנפילות.
ורק על הכאב.
ועל תחושת החידלון.
ועל רופאים, בתי חולים, ניתוחים, בדיקות.
געגועים, מתים, מתים-חיים.
על נזיפות, על אנשים מטורפים שמסביבי.
אולי רק את זה, אולי בזכות זה אוהבים אותי כאן.

 

[אלישבע24]

אור אהובה,

גלי ואני הגבנו לך,
אולי עוד,
שלחת קרן אור ותקוה
לאלפים שקוראים את הפורום בדממה.

מאושרת בשבילך
והרבה שנים לא הרגשתי כזו שימחה,
את בפורום הנכון,
אולי לאנשים קשה להבין
איך מגיבים לטוב,
כולם חבוטים ברע,
אותו מבינים.

אנא,כיתבי על הטוב,
את נפש טובה,
את קרן אור להרבה אנשים.

 

[אלומת האור]

תודה לכל מי שהגיבה

כבר חששתי שבגלל שכתבתי על משהו טוב, לא רוצים אותי יותר, חושבים שאני לא שייכת.
אני רק נוגעת בטוב. הוא מפחיד אותי כל כך. אני לא נושמת. אני לא מתעדפת נכון.
אני לא יודעת איך לחיות את החיים האלה.
אני רואה בפייסבוק תמונות של הנגב וכל כך מתגעגעת אליו.
אני רואה פריחה בהר תבור.
מילים כמו אלוני אבא ומצפה רמון ומשאבי שדה וצומת הרוחות וראש הנקרה ופונדק דברת...
והחיים שלי כאן. בתוך הקופסה שנקראת בית, ותודה לאל שיש לי אותו. אבל אלו החיים שלי. תמונות בפייסבוק. לא אכפת לי אם אנשים שם מאושרים או לא, אבל הם תחת כיפת השמים. וכשאני עוברת את הכביש לתחנת האוטובוס או לספרייה זו חגיגה בשבילי.
החיים שלי הם מילים. הם סימני פיסוק. הם השתרבבות לחיים של אחרים, חרדת קודש. אנשים ש"מרשים" לי להיכנס לחיים שלהם ולשנות דברים בקודש הקודשים שלהם, במילים שלהם, שיוצאות אל האור. זה כבוד גדול בשבילי. אני צריכה להיזהר, פחות 'להשמיע' את עצמי, יותר לרקוד לפי המנגינה שלהם ורק לתקן, כמו מורה עדינה לבלט, טפיחה פה וכוונון לשם, לא יותר מדי... זה כל כך מרתק. זו שפה שלמה, ויותר. זו מנגינה. נפלה בחלקי זכות גדולה ללוות אנשים בדרכם המילולית, לעזור להם לכתוב את מה שהם רוצים לדבר.
ואני
אני נשארת לבהות (למי יש זמן לזה, תכלס) בצומת הרוחות ובמשאבי שדה, במצפה רמון ובשדה בוקר, במקום שחייתי בו שנה מחיי, בנגב היפהפה. ובצפון, שכל כך אהבתי לטייל בו. באמירים. בקיבוצים שאני רק מדמיינת. בפעם. אני לא יודעת איך זה עכשיו, רק תמונות. אוויר. קצת חיפה וים. אפילו ים בתל אביב לא ברפרטואר העלוב שלי, שיציאה מהבית שלי לספרייה מעוררת אי-נוחות מחודשת.
קצת אוויר אני רוצה. קצת צבע. רוח קלילה ואוויר. טעמים וריחות.
לבית יש טעם מעופש כשנמצאים בו כל כך הרבה, וגם לחיים עצמם.
ויש קטורת. ויש מנקה. ויש נוזל לשטיפת רצפה, בריח מרכך כביסה. ויש מרכך כביסה.
ושמנים אתריים.
אבל אני רוצה החוצה, ולא יכולה.
רוצה שקט וגם בשקט רע לי.
המירוץ למיליון.
משהו.
משהו לראות.
לצאת.
ואין.

 

[מילקי91]

תמונה

 

[אלומת האור]

תודה מילקי

לא הבנתי איך התמונה הצהובה קשורה אליי...

 

[מילקי91]

להנות מהרגע

גם לי זה קשה ... אבל אפשר לנסות.

 

[אלומת האור]

 

[אלישבע24]

כמה נכון,

צריך להנות מהדרך לא רק מהמטרה הסופית.

יש בי עכשיו אנרגיות שרוצות לטרוף את העולם.