כבר לא כל כך יפה....../images/Emo3.gif
....... מוזר שאין לי דרך לפתוח את המכתב הזה. מוזר עוד יותר ששבוע שעבר ,בסך הכל, כתבתי לך ממש פה מכתב בידיעה מוחלטת שאת בכלל לא בארץ אבל בתקווה מוחלטת,כמו תמיד, שתקראי ולו שורה אחת. והינה, למרות ונגד כל הצפיות שלי ראיתי אותך במקום ההוא ששם תמיד אנחנו מתראים. כרגיל הסתייגת. כרגיל התעלמת וכרגיל,בשתי הדקות הראשונות לא יכולתי להזיז את העיניים. פרפרים של התרגשות געשו בקרבי וחשתי את אותה הרגשת הנפילה הזו. משהו שהוא גם סוף וגם התחלה. משהו שהוא גם דמיון וגם מציאות. אבל הפעם ,בניגוד לכל שאר הפעמים, בניגוד לכל שאר הימים בהם שירתנו יחד והייתי יכול לבהות בדבר היפה הזה שנקרא את שעות וידעתי כל תנועה שלך בעל פה.. או מרגיש כמו ציפור בכלוב, הפעם אני ניצחתי. אז ליאור את כבר לא כל כך יפה. הגוף שלך מעולם לא היה מושך בצורה יוצאת מגדר הרגיל רק שאני מעולם לא ראיתי את זה. השפתיים שלך כבר לא מושכות אותי כפרפר לאש ומלבד הניצוץ הזה בעיניים שגרם לי להתאהב בך ממבט ראשון אין בך כלום. פתאום את עוד אחת מבין רבות שעמדו שם. פתאום כן יכולתי להזיז את המבט. פתאום את עוד בן אדם בשחור ולבן - כמו כל הנוף סביב לך,וכבר לא פרח בשדה קוצים. בסוף ניגשתי. שאלתי מה נשמע ואחרי שנתיים שמעתי את הקול שלך. את התבלבלת מהר מאוד - פעם ראשונה שאת לא מוכנה - וענית משהו לא ברור. חזרת לא מזמן. ניו זילנד ואוסטרליה. ויתרת על ברזיל ואת עדיין איתו. וכמו בכל סוף של סרט גם הוא היה שם. וניראיתם פחות נוצץ מתמיד ופחות מחוברים. כאילו שהטיול הזה עשה גם לך קצת דביק במערכת יחסים הזו. אבל נמנעתי מלנתח יותר מידי. נמנעתי ממך בפעם הראשונה מאז ראיתיך באותו יום ששינה את חיי. היית האהבה ממבט ראשון שלי ורק היום אני מרגיש נקי ממך לגמרי. כבר לא כך כך יפה. כבר לא האישה המיתולוגית שתמיד ארצה. רק עוד אחת מיני רבות בקהל האילמים הזה. עוד נגיעה. עוד מבט. עוד דבר שחולף עם הרוח. עוד ילדה בשחור ולבן - כי האהבה עיוורת כל כך ר א ב א ק!!! חתום. עידן
....... מוזר שאין לי דרך לפתוח את המכתב הזה. מוזר עוד יותר ששבוע שעבר ,בסך הכל, כתבתי לך ממש פה מכתב בידיעה מוחלטת שאת בכלל לא בארץ אבל בתקווה מוחלטת,כמו תמיד, שתקראי ולו שורה אחת. והינה, למרות ונגד כל הצפיות שלי ראיתי אותך במקום ההוא ששם תמיד אנחנו מתראים. כרגיל הסתייגת. כרגיל התעלמת וכרגיל,בשתי הדקות הראשונות לא יכולתי להזיז את העיניים. פרפרים של התרגשות געשו בקרבי וחשתי את אותה הרגשת הנפילה הזו. משהו שהוא גם סוף וגם התחלה. משהו שהוא גם דמיון וגם מציאות. אבל הפעם ,בניגוד לכל שאר הפעמים, בניגוד לכל שאר הימים בהם שירתנו יחד והייתי יכול לבהות בדבר היפה הזה שנקרא את שעות וידעתי כל תנועה שלך בעל פה.. או מרגיש כמו ציפור בכלוב, הפעם אני ניצחתי. אז ליאור את כבר לא כל כך יפה. הגוף שלך מעולם לא היה מושך בצורה יוצאת מגדר הרגיל רק שאני מעולם לא ראיתי את זה. השפתיים שלך כבר לא מושכות אותי כפרפר לאש ומלבד הניצוץ הזה בעיניים שגרם לי להתאהב בך ממבט ראשון אין בך כלום. פתאום את עוד אחת מבין רבות שעמדו שם. פתאום כן יכולתי להזיז את המבט. פתאום את עוד בן אדם בשחור ולבן - כמו כל הנוף סביב לך,וכבר לא פרח בשדה קוצים. בסוף ניגשתי. שאלתי מה נשמע ואחרי שנתיים שמעתי את הקול שלך. את התבלבלת מהר מאוד - פעם ראשונה שאת לא מוכנה - וענית משהו לא ברור. חזרת לא מזמן. ניו זילנד ואוסטרליה. ויתרת על ברזיל ואת עדיין איתו. וכמו בכל סוף של סרט גם הוא היה שם. וניראיתם פחות נוצץ מתמיד ופחות מחוברים. כאילו שהטיול הזה עשה גם לך קצת דביק במערכת יחסים הזו. אבל נמנעתי מלנתח יותר מידי. נמנעתי ממך בפעם הראשונה מאז ראיתיך באותו יום ששינה את חיי. היית האהבה ממבט ראשון שלי ורק היום אני מרגיש נקי ממך לגמרי. כבר לא כך כך יפה. כבר לא האישה המיתולוגית שתמיד ארצה. רק עוד אחת מיני רבות בקהל האילמים הזה. עוד נגיעה. עוד מבט. עוד דבר שחולף עם הרוח. עוד ילדה בשחור ולבן - כי האהבה עיוורת כל כך ר א ב א ק!!! חתום. עידן