כבר כמה ימים

TinaBa

New member
כבר כמה ימים

שאני נורא נורא רוצה לכתוב פה.
כבר כמה פעמים שאפילו התחלתי לכתוב, אבל דיי מהר סגרתי את הדף בלי לשלוח.

חייבת לשתף בכמה קשה לי.
עם הגוף. עם האוכל.
אבל כלכך מפחדת מהביקורת שלכן...

מרגישה כל כך רע עם המחשבות החולות שמתחילות להציף.
ומרגישה נורא בודדה איתן.
כי אני נוראית אם זה מה שאני חושבת עכשיו. אם זה מה שמעסיק אותי.
אני אמא נוראית.
אני אדם נוראי.


מתביישת
ונורא נורא לבד.
ונורא נורא זקוקה.....
 

skiper63

New member
אוי יקרה

צר לי לקרוא שככה קשה לך.

אבל את לא בנאדם נוראי, רחוק מזה.
זה היה יכול להיות נהדר אם הלידה הייתה פותרת הכל.
מרפאה את כל הבעיות, השנאה העצמית והקשיים.
אבל לידה היא לא קסם.
להפך, הריון ולידה זה שינוי מאוד קשה לגוף, וזה ברור שיכולים לצוף איתו עוד קשיים.

אל תהיי כ״כ קשה עם עצמך, זה רק יגרום לך להרגיש רע יותר.
ובטח שאל תשארי עם זה לבד...

אנחנו פה תמיד.
 

hory0

New member
טינה אהובה ויקרה כל כך!


טוב שכתבת. טוב מאוד שכתבת. אני כל יום מחדש חושבת עליך ותוהה מה איתך.. ומתארת לעצמי שלא פשוט. ורוצה לשמוע אותך. ויש לך פה מקום עם כל כך הרבה אנשים שאכפת להם ממך, וטוב שאיפשרת לעצמך להתבטא כאן.

אני רוצה להגיד לך קודם כל, שקראתי את ההודעה שלך בפעם הראשונה, ולרגע, לשבריר שניה, לא עברה בתוכי שום ביקורתיות. אלא הרבה חמלה, הרבה דאגה, הרבה הבנה, הרבה אהבה..

היריון ולידה הם תהליכים כל כך לא פשוטים, כל כך מורכבים, כל כך מציפים. לכל אחת. יש כאלה שחוות את הדברים בעצמה גבוהה יותר וההתמודדות מורכבת יותר. ויש כאלה שחוות את החוויה בצורה יותר נעימה ושלווה, אך יש מורכבות.
ואת, לא רק שעברת את החוויה המורכבת הזו לכל אחת. עברת אותה יחד עם תהליכים וקשיים עצומים שחווית במקביל, ובלי קשר, ועם קשר עצום ובלתי נפרד.
אז כן, יקירה, מאוד מאוד מובן שקשה כל כך. נכון, הרגעים אחרי הלידה היו נעימים ומרגשים, ובאמת היה בסדר. אבל זה גם בסדר להרגיש לא בסדר, זה כל כך בסדר. כל כך לגיטימי. וכל כך הגיוני. ובשום אופן את לא צריכה להישאר עם התחושות האלו לבד.
הם לגיטימיות. מותר לך לחוש אותם. מותר לך לבטא אותם. ומותר לך לקבל חיבוק חזק עם המון אהבה.

אין לי את המילים החכמות ביותר. ומעולם לא התנסתי בחוויה המורכבת והמדהימה שעברת, אבל דבר אחד אני בטוחה בכל ליבי- מותר לך. להיות. ולחוות. איך שמרגיש לך.
זה בסדר והגיוני, שקשה עם האוכל.
זה בסדר והגיוני, שקשה עם הגוף.
וכן, זה גם בסדר והגיוני, שהמחשבות מתחילות לצוף.
(זה הרבה יותר מזה, זה הכי הגיוני ומובן שיש).

את לא נוראית. את לא אדם נורא. את לא אמא נוראית.
את אמא שקשה ומורכב לה.
את אמא שעשתה כל כך הרבה בשביל הבת המדהימה שלה.
ותמשיך לעשות.
פשוט כי זו את.

ונכון, הכל כואב ומציף. והכל נהיה קשה מדי. והלוואי שזה לא היה צריך להיות ככה. הלוואי והאושר של רגעי אחרי הלידה היה ממש להציף את ליבך עד עולם. אבל המורכבות לא נעלמת לצערי, והיא חוזרת.
ואל תשכחי שאת בתהליך. והחוכמה היא להחזיר את הקושי עכשיו לטיפול.
לא לפחד מהקושי.
לא לפחד מהמחשבות.
זה בסדר שהם שם.
הנקודה היא לא לאפשר להם לנהל אותך.
ובשביל זה את צריכה להיות בטיפול טוב (לא יודעת מה התכנון שלך ומתי).
לאפשר למי שסביבך להיות איתך ולתמוך
ולקבל חיבוק חזק מכל מי שסביבך.

תרשי לעצמך להיות אמא שקשה לה,
אמא שמורכב לה,
מותר לך.
זה לא הופך אותך לנוראית.
אלא לאנושית.
ואני כאן להזכיר לך כמה את מדהימה. כמה רגישות שיש בך. כמה שאת חזקה ומופלאה.
ואין לי ספק שתהיי אמא טובה. מאוד.


שולחת לך חיבוק חזק,
ועוטפת אותך בהמון קבלה, הכלה, חום ואהבה!!
את בסדר.ויהיה בסדר. לאט,לאט..

אוהבת אותך המון!
 

2b mind

New member
טינה

אין לי יותר מידי זמן כרגע
אבל רק אגיד שאת נמצאת כבר תקופה מסויימת בתוך תהליך טיפולי. הוא לא פשוט ואת מתקדמת בו לאט לאט עם ולמרות כל הקושי. את פותחת דברים, מעלה אותם, נותנת למטפלת שלך לראות, להיות איתך שם, לדעת. באמצע כל התהליך הזה הגיעו ההריון והלידה. והם הוסיפו לתקופה (הקשה ממילא הזו) התמודדויות נוספות לא פשוטות.
הלידה לא משנה במטה קסם את מי שאת. את אותה טינה שהיה לה קשה לפני ההריון, שהיה לה קשה במהלך ההריון, ושקשה לה עכשיו. אי אפשר לצפות שהלידה תעלים את כל מה שאת מרגישה כלפי עצמך, השינוי הזה קורה רק דרך תהליך טיפולי עמוק, ארוך ומשמעותי.

הפורום הזה הוא פורום תמיכה, המהות שלו היא לאפשר לך להוציא כאן מה שאת מרגישה ולא להיות בזה לבד.

(בשורה התחתונה כי אני באמת צריכה ללכת... זה שאת אמא לא אומר שהכל ורוד, וגם לאמהות יש מחשבות מאוד לא פשוטות שחשוב שהן יוציאו אותן איפשהו, כאן נראה לי מקום טוב)


אוהבת
 

Kalphana Vera

New member
למה?

למה זה הופך אותך לאמא נוראית?
זה שיש לך ילדה, לא מפסיק את הקיום העצמאי שלך. אם כבר, אמהות כאלה ששוללות את הקיום העצמאי הזה הן האמהות הכי גרועות לטעמי.
וכן, יש לך זכות להיות פשוט טינהבה, ולא טינהבה אמא של..
וזה כולל גם מחשבות קשות, כי מה לעשות שילד לא מוחק אותן. הוא פשוט לא.
זה לא הופך אותך לאמא גרועה, זה מזכיר לך שאת בן אדם.
אני יכולה לנסות להבין את הבדידות שלך, כמובן שלא יכולה להזדהות, אבל גם מבלי להיות אמא אני מבינה למה בודד לך עם המחשבות האלה, כשכביכול מה שאת צריכה להתעסק בו עכשיו זו הילדה, ואיכשהו החיים שלך אמורים להפוך לנפלאים מהרגע שהיא נולדה.
לא נראה לי שזה קורה ככה במציאות. המציאות הרבה יותר מורכבת.

אז לא, אני לא שופטת אותך ואין לי שום ביקורת להעביר עליך. את לא אמא נוראית או אדם נוראי, ואין לך במה להתבייש. אני יכולה להבין למה את מרגישה ככה, אבל לטעמי זה פשוט לא נכון.

הפחד הכי גדול שלי הוא שתישארי לבד עם המחשבות האלה עד שלא תוכלי לשאת את זה יותר (וזה הרי רק עניין של זמן, אנחנו בכל זאת אנושיות), במקום החלופה של להציף את המחשבות האלה- כאן, בטיפול, עם בן הזוג.
תנסי להציף?


ואי אפשר בלי שיר ממני אליך (זה כבר קצת הקטע שלנו, לא? איכשהו ההודעות שלך תמיד מוציאות ממני שירים יפים)
http://www.youtube.com/watch?v=Yqc0LrIL08w
 
מזל טוב!

עוד לא יצא לי להגיד לך שאני שמחה שהכל עבר בשלום.


לידה מוציאה גם מנשים נורמטיביות רגשות שונים, ומביאה איתם לקצוות של דיכאון ושנאה וייאוש, שלא מרבים לדבר עליהם בגלוי, אני מניחה שבגלל אותה בושה.
את ובן הזוג שלך מכינים את עצמכם כבר תקופה ארוכה לזה שאתם מביאים ילד למרות שהמצב שלך לא טוב. וזה זמן האמת עכשיו. ככה זה קורה, זו לא הפתעה.
אחד הדברים שמאפשרים את מה שאת עושה זה מעגל התמיכה שיש לך מסביב, ושיש לתינוקת. והמעגל הזה צריך להתגייס עכשיו.
האחריות שלך היא לדאוג שאחרים סביבך יודעים מה המצב שלך, למה את מסוגלת ולמה לא. האחריות שלך היא לזה שבן הזוג שלך יידע בדיוק מה את עוברת, ויוכל להיות רשת הבטחון שאת והיא צריכות עכשיו.

את לא אמא נוראית ואת לא אדם נוראית.
אבל את חולה, ולזה שאת חולה יש משמעות בכל רגע בחיים שלך ובכל דבר שאת עושה בחיים שלך בטח בדבר כזה משמעותי.
כרגע זה זמן שצריך לעבור, בלי לשפוט את עצמך,
זה יהיה קל יותר לעשות סדר בעוד כמה זמן,
ואז אני כולי תקווה שבאמת תעשי אותו.

 

TinaBa

New member
תודה על התגובות.

עזרתן לי לבכות קצת מהכאב ולתת לו מקום.
מקווה שבקרוב אני אצליח לכתוב פה שוב...
 
למעלה