כבכל תשעה באב
- פותח הנושא דוקטור גובלין
- פורסם בתאריך
שבת שלום לך, לכולם ולשאר העולם
איזה יופי של מוזיקה הבאת לעולם שלנו,
והיא מתנגנת לי ברקע תוך כדי שאני כותבת תגובה,
ואני מברכת אותך ואת כל חיילי צבא הגנה לישראל,
שתהיו לי בריאים ושלמים ותחזרו הביתה לשלום,
ודי. באמת די. נשבר לי הפופיק מהמלחמה הזאת.
היא נראית כבר כמו מלחמת התשה והיא מתחילה להימרח כמו מסטיק ישן שנדבק לסוליה ואי אפשר להיפטר ממנו
אני תקווה שעד יום ראשון באמת יגיעו לאיזה הסדר מקובל של הפסקת אש
ותוכל לחזור הבייתה אל האישה ואל הקופיפה שלך
שבת שלום לכולם
והנה המוזיקה שלי לערב שבת
איזה יופי של מוזיקה הבאת לעולם שלנו,
והיא מתנגנת לי ברקע תוך כדי שאני כותבת תגובה,
ואני מברכת אותך ואת כל חיילי צבא הגנה לישראל,
שתהיו לי בריאים ושלמים ותחזרו הביתה לשלום,
ודי. באמת די. נשבר לי הפופיק מהמלחמה הזאת.
היא נראית כבר כמו מלחמת התשה והיא מתחילה להימרח כמו מסטיק ישן שנדבק לסוליה ואי אפשר להיפטר ממנו
אני תקווה שעד יום ראשון באמת יגיעו לאיזה הסדר מקובל של הפסקת אש
ותוכל לחזור הבייתה אל האישה ואל הקופיפה שלך
שבת שלום לכולם
והנה המוזיקה שלי לערב שבת
דוקטור גובלין
New member
האיש שגילה את ואן דאם
יהי זכרו ברוך
אתמול ברדיו כל היום שידרו שירים מתוך הסרטים שלו.
עוד ענק הצטרף אל ענקים אחרים שהלכו לפניו.
גיל 85 הוא גיל מכובד. גיל שבו אפשר להגיד על אדם שהוא ראה ועשה משהו בחייו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4556638,00.html
אתמול ברדיו כל היום שידרו שירים מתוך הסרטים שלו.
עוד ענק הצטרף אל ענקים אחרים שהלכו לפניו.
גיל 85 הוא גיל מכובד. גיל שבו אפשר להגיד על אדם שהוא ראה ועשה משהו בחייו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4556638,00.html
דוקטור גובלין
New member
הנה איש גדול ונאומו שתומך באיחוד יום השואה תחת תשעה באב
"אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אני עולה להשיב על הצעתו של חבר-הכנסת האוזנר בדחילו ורחימו. אנחנו מדברים על אסון האסונות שקרה לעמנו, שלא יישכח לעולמים. לא רק בדורנו אלא גם בדורות הבאים.
וראשית תשובתי - העמדת ההצעה על תיקנה ועל אמיתותה. לא הצעתי לבטל את יום השואה. נהפוך הוא, הצעתי שיהיה יום התייחדות עם השואה והוא יהיה בתשעה באב.
ועתה אסביר לכנסת מה הניע אותי, לא רק בזמן הביקור בארצות-הברית אלא במשך שנים רבות, לחשוב על הרעיון הזה. רבותינו קבעו גם את יום האבל על המקדש הראשון בתשעה באב אף-על-פי שאין הוכחות כי דווקא ביום ההוא נחרב. מה הטעם? משום שיש גבול לביטוי הצער והאבל. רבותינו ידעו את נפש האדם ולכן לא רצו שיהיו שני ימי אבל על חורבן בית תפארתנו וקבעו אותו יום אחד, הוא תשעה באב.
חכמינו בדורות אחרים קבעו שהזיכרון של אחד המאורעות הכבירים בתולדותינו, בלי רצח עם, הלא הוא גירוש ספרד, יהיה בתשעה באב. עוד לפני כן, בהקשר של מסעי הצלב, קבעו חכמי הדור שזכר קידוש השם במגנצה ובוורמייזה יהיה בתשעה באב. זאת היא המסורת, והיא נכונה.
באה עלינו השואה הזאת. לא הצעתי, כפי שאמרתי כבר, לוותר על זיכרון השואה, ובאשר לגבורה אייחד את דברי בהמשך לתשובתי. תשעה באב הוא סמל של מקור תלאותינו וצרותינו. מאז נחרב בית תפארתנו החלו הייסורים של עמנו לפני 1907 שנים, וכל ימי האבל שדיברתי עליהם חוברו לאותו יום האבל שהיה זכור בתפוצות הגולה בהתייחדות של המונים, של כל הלבבות. אני זוכר כילד וכנער את תשעה באב בקהילה היהודית שבה נולדתי וגדלתי. המונים המונים של בית ישראל זרמו לבתי-הכנסת וישבו על הרצפה ואמרו "איכה" ואמרו קינות. אחת הקינות היא על קדושי וורמייזה ומגנצה.
היום בתשעה באב לא זה המצב. אני נתראיינתי לפני צאתי מארצות-הברית, וזה היה יום תשעה באב, ואמרתי באוזני מיליונים אמריקנים: יום זה מיוחד במינו, ולכן אפתח במקום תשובה על השאלה הראשונה בהזכרת העובדה שלפני 1907 שנים הסתערו הלגיונות החמישי והשנים-עשר על הר-הבית, הציתוהו, החריבוהו, שיעבדו את עמנו ופתחו את כל פרשת תלאותינו וצרותינו במשך יותר מ-1800 שנה. אמרו לי אחר כך יהודים: בפעם הראשונה אנחנו שמענו על היום הזה. עד כדי כך.
גם בארץ יש המשיגים אם בתשעה באב יכולים אנו לדבר על ירושלים הבזויה ועל העיר המושפלת, והיו גם השגות של כל מיני חכמים. נכון שנוהרים רבבות יהודים דתיים לכותל באותו יום, אבל נשאל את עצמנו: האם הדור הצעיר מתייחד באותו יום, שאסור לבטלו? את התשובה אינני צריך להזכיר. אם נזכור בתשעה באב את השואה, את חורבן הארץ, את חורבן העם, זה יהיה יום מיוחד בחיי העם במולדת ובתפוצות; זה יהיה יום אבל כן, אמיתי, לא רק בדור שלנו אלא גם בדורות הבאים, על-פי המסורת של עמנו, על-פי קביעת חכמינו.
אינני מתפלא כלל על שאחד מאדירי התורה, הרב סולובייצ'יק, הביע מיד הסכמתו לכך שיום השואה לא יבוטל ויהיה לדורות בתשעה באב, ואני יכול לומר היום בכנסת, אדוני היושב-ראש, שהזדמן לי להתייעץ עם שני הרבנים הראשיים, עם הראשון-לציון ועם הרב גורן. שניהם הביעו הסכמתם לרעיון הזה, ורק אז אנחנו באמת נאחד את העם כולו סביב יום השואה, סביב זיכרון השואה. זה רעיון נכון.
באשר לגבורה - לא הצעתי לבטל את יום הגבורה בקשר עם השמדת עמנו. נהפוך הוא. אני מציע שביום הזיכרון לגיבורי ישראל, הלא הוא ערב יום העצמאות, יהיה יום זיכרון לפרטיזאנים וללוחמי הגיטאות. מעולם לא יכולתי להבין איך אפשר להפריד בין דם לדם, בין גבורה לגבורה. מורדי הגיטאות והפרטיזאנים נלחמו למען עמנו, ולמען עמנו נלחמו בארץ-ישראל חיילי צבא ישראל, ההגנה, הפלמ"ח, האצ"ל, לח"י ומח"ל. כולם גיבורים, כולם קדושים, כולם מסרו את נפשם למען העם היהודי. בגולה ידעו שלא ינצחו. מסרו את נפשם למען כבודו של העם היהודי. בארץ, נלחמו למען תקומתו של העם היהודי, אך כולם נלחמו וכולם נפלו למען העם היהודי. יהיה לנו יום גיבורי ישראל אחד - ערב יום העצמאות. ביום ההוא נזכור את הגיבורים שנפלו בשורות הצבא, המחתרות, הפרטיזאנים ומורדי הגיטאות. יום גיבורי ישראל אחד."
 
מנחם בגין
"אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אני עולה להשיב על הצעתו של חבר-הכנסת האוזנר בדחילו ורחימו. אנחנו מדברים על אסון האסונות שקרה לעמנו, שלא יישכח לעולמים. לא רק בדורנו אלא גם בדורות הבאים.
וראשית תשובתי - העמדת ההצעה על תיקנה ועל אמיתותה. לא הצעתי לבטל את יום השואה. נהפוך הוא, הצעתי שיהיה יום התייחדות עם השואה והוא יהיה בתשעה באב.
ועתה אסביר לכנסת מה הניע אותי, לא רק בזמן הביקור בארצות-הברית אלא במשך שנים רבות, לחשוב על הרעיון הזה. רבותינו קבעו גם את יום האבל על המקדש הראשון בתשעה באב אף-על-פי שאין הוכחות כי דווקא ביום ההוא נחרב. מה הטעם? משום שיש גבול לביטוי הצער והאבל. רבותינו ידעו את נפש האדם ולכן לא רצו שיהיו שני ימי אבל על חורבן בית תפארתנו וקבעו אותו יום אחד, הוא תשעה באב.
חכמינו בדורות אחרים קבעו שהזיכרון של אחד המאורעות הכבירים בתולדותינו, בלי רצח עם, הלא הוא גירוש ספרד, יהיה בתשעה באב. עוד לפני כן, בהקשר של מסעי הצלב, קבעו חכמי הדור שזכר קידוש השם במגנצה ובוורמייזה יהיה בתשעה באב. זאת היא המסורת, והיא נכונה.
באה עלינו השואה הזאת. לא הצעתי, כפי שאמרתי כבר, לוותר על זיכרון השואה, ובאשר לגבורה אייחד את דברי בהמשך לתשובתי. תשעה באב הוא סמל של מקור תלאותינו וצרותינו. מאז נחרב בית תפארתנו החלו הייסורים של עמנו לפני 1907 שנים, וכל ימי האבל שדיברתי עליהם חוברו לאותו יום האבל שהיה זכור בתפוצות הגולה בהתייחדות של המונים, של כל הלבבות. אני זוכר כילד וכנער את תשעה באב בקהילה היהודית שבה נולדתי וגדלתי. המונים המונים של בית ישראל זרמו לבתי-הכנסת וישבו על הרצפה ואמרו "איכה" ואמרו קינות. אחת הקינות היא על קדושי וורמייזה ומגנצה.
היום בתשעה באב לא זה המצב. אני נתראיינתי לפני צאתי מארצות-הברית, וזה היה יום תשעה באב, ואמרתי באוזני מיליונים אמריקנים: יום זה מיוחד במינו, ולכן אפתח במקום תשובה על השאלה הראשונה בהזכרת העובדה שלפני 1907 שנים הסתערו הלגיונות החמישי והשנים-עשר על הר-הבית, הציתוהו, החריבוהו, שיעבדו את עמנו ופתחו את כל פרשת תלאותינו וצרותינו במשך יותר מ-1800 שנה. אמרו לי אחר כך יהודים: בפעם הראשונה אנחנו שמענו על היום הזה. עד כדי כך.
גם בארץ יש המשיגים אם בתשעה באב יכולים אנו לדבר על ירושלים הבזויה ועל העיר המושפלת, והיו גם השגות של כל מיני חכמים. נכון שנוהרים רבבות יהודים דתיים לכותל באותו יום, אבל נשאל את עצמנו: האם הדור הצעיר מתייחד באותו יום, שאסור לבטלו? את התשובה אינני צריך להזכיר. אם נזכור בתשעה באב את השואה, את חורבן הארץ, את חורבן העם, זה יהיה יום מיוחד בחיי העם במולדת ובתפוצות; זה יהיה יום אבל כן, אמיתי, לא רק בדור שלנו אלא גם בדורות הבאים, על-פי המסורת של עמנו, על-פי קביעת חכמינו.
אינני מתפלא כלל על שאחד מאדירי התורה, הרב סולובייצ'יק, הביע מיד הסכמתו לכך שיום השואה לא יבוטל ויהיה לדורות בתשעה באב, ואני יכול לומר היום בכנסת, אדוני היושב-ראש, שהזדמן לי להתייעץ עם שני הרבנים הראשיים, עם הראשון-לציון ועם הרב גורן. שניהם הביעו הסכמתם לרעיון הזה, ורק אז אנחנו באמת נאחד את העם כולו סביב יום השואה, סביב זיכרון השואה. זה רעיון נכון.
באשר לגבורה - לא הצעתי לבטל את יום הגבורה בקשר עם השמדת עמנו. נהפוך הוא. אני מציע שביום הזיכרון לגיבורי ישראל, הלא הוא ערב יום העצמאות, יהיה יום זיכרון לפרטיזאנים וללוחמי הגיטאות. מעולם לא יכולתי להבין איך אפשר להפריד בין דם לדם, בין גבורה לגבורה. מורדי הגיטאות והפרטיזאנים נלחמו למען עמנו, ולמען עמנו נלחמו בארץ-ישראל חיילי צבא ישראל, ההגנה, הפלמ"ח, האצ"ל, לח"י ומח"ל. כולם גיבורים, כולם קדושים, כולם מסרו את נפשם למען העם היהודי. בגולה ידעו שלא ינצחו. מסרו את נפשם למען כבודו של העם היהודי. בארץ, נלחמו למען תקומתו של העם היהודי, אך כולם נלחמו וכולם נפלו למען העם היהודי. יהיה לנו יום גיבורי ישראל אחד - ערב יום העצמאות. ביום ההוא נזכור את הגיבורים שנפלו בשורות הצבא, המחתרות, הפרטיזאנים ומורדי הגיטאות. יום גיבורי ישראל אחד."
 
מנחם בגין
דוקטור גובלין
New member
מזלו שלא ראה את המצב כיום
בו גם יום השואה מבוזה. אנשים מחפשים לצאת בו לים ןליהנות. פלגים גדולים מקרב הציבור (במיוחד המזרחי) מחרים בו את הצפירה. האנשים נעלמים והזכרון פחות חשוב ורלבנטי.
בו גם יום השואה מבוזה. אנשים מחפשים לצאת בו לים ןליהנות. פלגים גדולים מקרב הציבור (במיוחד המזרחי) מחרים בו את הצפירה. האנשים נעלמים והזכרון פחות חשוב ורלבנטי.
דוקטור גובלין
New member
זה סנטימנט שהיה של קיצוניים בעבר, אבל הוא הולך ומתפשט
דוגמה. ממש לא היחידה:
 
https://www.facebook.com/alonm3/posts/10152323533791380
 
"ואני אגיד את זה עוד יותר ברור: כל עוד יהדות מזרח אירופה על שלל ארגוניה ונציגיה - שהממסד הישראלי הוא כנראה שלוחה שלהם - לא רואה ביהודים מזרחים שווי ערך ושווי מעמד - זו לא השואה של העם היהודי, זו השואה שלהם, ויהודים מזרחים צריכים לומר את זה בגלוי. לא נעמוד בצפירה, לא נכבד אתכם, לא נקשיב לסיפורים שלכם, אתם לא חלק מאיתנו.
עד שיהודים מזרחים לא יקבלו את המקום שלהם בישראל כבני בית זהים על הגרם, אבל ממש ממש על הגרם - יום השואה לא שלי. נגמר הסיפור הזה. שמעתי מספיק על תולדות אשכנז. אני מעניין אותי המורשת שלי מעכשיו. זהו."
דוגמה. ממש לא היחידה:
 
https://www.facebook.com/alonm3/posts/10152323533791380
 
"ואני אגיד את זה עוד יותר ברור: כל עוד יהדות מזרח אירופה על שלל ארגוניה ונציגיה - שהממסד הישראלי הוא כנראה שלוחה שלהם - לא רואה ביהודים מזרחים שווי ערך ושווי מעמד - זו לא השואה של העם היהודי, זו השואה שלהם, ויהודים מזרחים צריכים לומר את זה בגלוי. לא נעמוד בצפירה, לא נכבד אתכם, לא נקשיב לסיפורים שלכם, אתם לא חלק מאיתנו.
עד שיהודים מזרחים לא יקבלו את המקום שלהם בישראל כבני בית זהים על הגרם, אבל ממש ממש על הגרם - יום השואה לא שלי. נגמר הסיפור הזה. שמעתי מספיק על תולדות אשכנז. אני מעניין אותי המורשת שלי מעכשיו. זהו."
זאת פעם ראשונה שאני קוראת את הנאום הזה
וקראתי אותו מבלי לדעת מי נאם אותו. הזדהיתי עם כל מילה ומילה.
הופתעתי לראות בתחתית שזה היה מנחם בגין ז"ל. בעצם לא מפתיע.
תמיד הערצתי את האיש הזה מאז היותי ילדה ואני לא מתביישת בזה.
אחד הספרים הראשונים שקניתי לי כשהייתי נערה והתחלתי לעבוד,
זה היה את הספר "המרד" של מנחם בגין. למעשה הוא המנהיג הציוני
הכי נערץ עליי מבלי לפגוע בכבודם של שאר הציונים לאורך הדורות.
וקראתי אותו מבלי לדעת מי נאם אותו. הזדהיתי עם כל מילה ומילה.
הופתעתי לראות בתחתית שזה היה מנחם בגין ז"ל. בעצם לא מפתיע.
תמיד הערצתי את האיש הזה מאז היותי ילדה ואני לא מתביישת בזה.
אחד הספרים הראשונים שקניתי לי כשהייתי נערה והתחלתי לעבוד,
זה היה את הספר "המרד" של מנחם בגין. למעשה הוא המנהיג הציוני
הכי נערץ עליי מבלי לפגוע בכבודם של שאר הציונים לאורך הדורות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.