האם פגשת פעם
נערה שאחרי עשרות הקאות מאולצות, הולכת כפוף משום שהכאבים בקיבה לא מאפשרים לה לזקוף את הגב? האם פגשת פעם מישהו שסובל מכיב קיבה? האם אתה יודע באלו כאבים וחוסר נוחות מדובר? האם פגשת אנשים שסובלים מעודף משקל מכיוון שהקיבה שלהם לא יודעת עוד מה לעכל ומה לא? האם יש לך מושג מהן הפרעות אכילה, מאין הן נובעות ומה הסכנה שבהן? האם אתה יודע מה זה בקע סרעפתי וכיצד הוא משבש את חייהם של אנשים עד כדי סכנה? אני פגשתי באנשים כאלה, ולפחות בחלק מהמקרים אני יודעת בוודאות שמדובר בתוצאה של שנאה עצמית שמולידה התעללות עצמית שכזאת. פגשתי בהם וידעתי שגם אחרי שנים, כשהם כבר לא סובלים מהפרעות אכילה וחושבים שכל זה מאחוריהם, הם סוחבים את התוצאות. כל מחלה, קשה או קלה, מתחילה בחוסר איזון מסויים. ככל שאנו מעודדים את הגוף לחוסר האיזון הזה, כך הפער בין מצב של בריאות וחולי גדל. אדם שמעודד את עצמו להקיא לא פוגע רק בקיבה, אלא (לדוגמא) גם ברפלקס ההקאה, שיש לו תפקיד בעולם. תאר לך מצב שבו צחצוח שיניים יגרום לקיבתך להתהפך. זו אחת התוצאות האפשריות של המשחקים האלה באברי הגוף. וזו התופעה הקלה. בבגרות מצב כזה יכול להידרדר לכדי מצב של חנק בזמן הארוחה. וכן, אחרי שפוגעים בגוף במודע ולאורך זמן, מגיעים למצבים שלא הרפואה הרגילה ולא הרפואה המשלימה יכולים לפתור. אז ראה, אינך חייב להסכים ומצידי אתה יכול להמשיך בחגיגות ההקאות. אתה יכול לומר שמנסיונך האישי הדברים לא חמורים כמו שאני סבורה. אתה יכול להעיר שאמירות כגון אלה עשויות להביא את האדם לתחושה של חוסר מוצא. הערות כאלה יכולות לפתוח דיון בעניין. אבל באמירתך שאמירותי מיותרות אתה לא רק מבטל את דברי ומביע זלזול מוחלט, אלא גם לא מכבד את העובדה שלכל אחד יש נסיון וידע אחרים. נסה לקבל את זה. ואם כבר, הרשה לי לשאול שאלה: אם יש או תהיה לך בת שמספרת שהיא נוהגת לגרום לעצמה להקיא, האם לא תצא מדעתך מרוב דאגה ותנסה להסביר לה שזה דבר מזיק? האם תגיד שזה דווקא לא נורא כל כך, כי כך הרעלים יוצאים?
