כאן נמחקה הודעה

[הבחורה של וורונסקי]

ואו..נשמע מש לא נעים לחיות ככה.

איך זה הגיע למצב כזה, אם אפשר לשאול?

 

[זכוכיות]

זה פשוט היה ככה מההתחלה,

כל אחד התעסק בעניינים שלו ולא נוצרה שום אינטרקציה. זה באמת היה לא נעים, בגדול, בגלל זה מצאתי לי מחליף תוך פחות מ3 חודשים ועזבתי את הדירה (טוב, היו עוד סיבות).

 

[Lir האחת]

בהחלט לא נעים

לא חושבת שהייתי נשארת לגור יחד עם שותף שאני ממש לא מסתדרת איתו. שוב, לא חייבים להיות חברים טובים, אבל בין זה לבין להגיע להתעלמות הדדית אחד מהשני... לא נעים בכלל.

 

[הבחורה של וורונסקי]

אני לא היתי נכנסת לדירה כזו מראש

אולי לא קלטת אותו על ההתחלה, ואת האופי שלו, שלא התאים לאופי שלך. אבל לא נראה לי שהיתי מתפשרת על לגור עם מישהו שלא נראה לי ושאין לי שום כימיה איתו.

 

[Lir האחת]

אני איתך ../images/Emo45.gif

 

[זכוכיות]

איך אפשר לזהות דבר כזה על ההתחלה?

כלומר, לפני שבחרתי בדירה הזאת בדקתי 6 דירות, לפחות 3 מהן פסלתי בגלל שהשותפים לא התאימו לי מכל מני סיבות... הוא נראה לי סבבה, ואני מניחה שהוא אכן כזה, ואולי הבעיה היתה שמהבחינה הזאת אנחנו יותר מדי דומים ושנינו סגורים ושקטים, אז באופן טבעי התפתח שם מצב שבו אנחנו מסתגרים הרבה בחדרים שלנו, ולא מדברים אם זה לא הכרחי ממש. בכל אופן, אני חושבת שאני שותפנ מעפנה, ושכדי שאני אצליח לתקשר עם שותף אני צריכה למצוא אחד שהוא סופר תקשורתי, מהסוג שלא ישאיר לי הרבה ברירות. בינתיים, הכי טוב לגור עם חברים

 

[הבחורה של וורונסקי]

כשאני שומעת סיפורים כאלו...

על שותפים לא נעימים ועל הקושי לגור איתם..אני פשוט שמחה שאני גרה לבד. תאמיני לי, כבר שמעתי סיפורי זוועה מפה ועד להודעה חדשה. יש כמה אנשים בלימודים שלי שלא היתי מתנגדת לגור איתם יחד, אבל לדעתי זה להכניס ראש בריא למיטה חולה.

(קצת חוששת מהקטע של לגור עם חברים)

 

[זכוכיות]

זהו, שזה לא סיפור זוועה.

שמעתי על כל מני סיפורי זוועות גם אני, זה לא שהתעללנו או הפרענו אחד לשני, זה היה כמו לגור לבד רק באותו הבית... החדרים שלנו היו באגפים שונים של הדירה ושנינו היינו עסוקים אז בין כה כמעט ולא היה יוצא לנו להיתקל אחד בשני

אני גרה עכשיו עם בן הזוג שלי ועם עוד חבר ממש ממש טוב (הוא החבר הכי טוב של בן זוגי מכיתה א', והחבר הכי טוב שלי מגיל 14... בגללו הכרנו

), אז בינתיים אין כאן בעיות, זה דווקא כיף

 

[מלאכי עליון]

הייתי עוזרת, כי אני אנושית ולא מסוגלת לראות

אנשים זרים לא מרגישים טוב מבלי להציע עזרה, אז שותפ/ה שלא אעזור להם??

 

[הבחורה של וורונסקי]

לא יפה מצידה...

לא נעים לקרוא שהשותפה שלך התנהגה ככה, בזמן שלא הרגשת טוב ושהיית זקוק לעזרתה. ומה שעוד יותר מרגיז- זו העובדה שאתה כן היית שם בשבילה - והיא לא. בכל מקרה, לך תדע מה עבר עליה. אולי היא סתם לא אוהבת אנשים חולים והיא לא טיפוס "מטפל". אל תיקח את זה ללב...תשמח שאתה בן אדם טוב, ושאתה כן היית שם בשבילה. תרגיש טוב ורק בריאות! וורונסקית

 

[באתי כדי להתייעץ]

../images/Emo51.gif

 

[באתי כדי להתייעץ]

דיברתי איתה

היא מאוד התנצלה והסבירה את התנהגותה. היא אומרת שהיא ממש נכנסת ללחץ כשאנשים מקיאים על ידה

זה ממש עושה לה רע (חרדת הקאות). כשמישהו מקיא על ידה זה עושה לה סיוטים והיא בורחת מיד. היא כמעט לא מדברת על זה, רק עכשיו היא סיפרה לי על זה בגלל המקרה. היא לא אמרה לי את זה באותו ערב כי לא היה לה נעים ממני, ולא חשבה שאני אתאכזב ממנה. היא גם אמרה שכל אותו לילה היא פחדה להנכס לשירותים שלנו (אגב, ניקיתי את השירותים כל פעם שהייתי שם) וכשישנתי (נרדמתי מוקדם בין הקאה להקאה

) היא הלכה לשכנים להשתמש בשירותים וסיפרה שיש אצלנו סתימה. אמרתי לה שאני לא כועס ושלא תרגיש לא נעים

כתבתי קודם שאני סובל מתסמונת המעי הרגיז ושהיא יודעת מזה, כי כבר חטפתי פעם התקף על ידה בדירה, ואז היא דווקא התעניינה בשלומי. אבל אז לא הקאתי - לכן היא לא הסתגרה בחדר (עכשיו זאת היתה הפעם הראשונה שהיה לי התקף עם הקאות בדירה הזאת). העיקר - היא מאוד התנצלה ועכשיו אנחנו בסדר

 

[הבחורה של וורונסקי]

../images/Emo45.gif העיקר שהכל בא על מקומו בשלום.

 

[lirandr]

אני גם הייתי מנסה לברוח מהעניין...

לא בגלל שאני אדם רע (גם בגלל, אבל לא רק), אלא בגלל שלראות אדם מקיא את נשמתו זה מהדברים שיותר מפחידים אותי. הייתי עוזר פה ושם, אבל תופס מרחק ביטחון.

 

[באתי כדי להתייעץ]

בשביל זה

היא לא היתה צריכה לראות אותי (היא לא היתה צריכה להכנס איתי לשירותים

) קצת להעניין, לשאול אם אני צריך משהו... כאלה