כאן נמחקה הודעה

[מוצרלה]

חשבתי על החיובי שלי, ואני לא רוצה

לדכא פה אף אחד. אז נשאיר את החיובי שלי לפעם אחרת.

 

[שָרוֹנִי]

מוצי ...

ספרי ... זה דרך נהדרת להכיר טוב יותר אחת את השניה ...

 

[מוצרלה]

עזבי , לא כדאי!!!!!!! זה קצת עצוב.

 

[שָרוֹנִי]

עצוב שמצוב ....

חכי שמעי את סיפור הלידה שלי ... ספרי ..אבל כמובן רק אם את רוצה ... וסליחה שאני לוחצת ...

 

[מוצרלה]

טוב את יודעת מה???? אבל לא

אחראית לתוצאות!!!!!!!!!!!!!! חשבתי הרבה אם להעלות את הנושא הזה פה באינטרנט, כי במציאות אני מדברת על זה עם כל מי שרוצה לשמוע, זה חלק מהתרפיה שלי לצאת מזה, אבל הגעתי למסקנה, שאם אני לא מסתירה את זה במציאות, אז אין טעם שגם פה, קצת קשה לי לכתוב את זה, זה יותר קשה מלדבר על זה אחד על אחד. בכל אופן, חלקכם יודעים וחלקכם לא, אז הרגע החיובי שלי הוא: לאחר שהשתחררתי מהצבא,ירדתי לאילת כדי לעבוד, התקבלתי לאחד מבתי המלון (סונסטה לשעבר) ועבדתי שם כמלצרית, הייתי שם חודש וקיבלתי חדר באכסניה עם עוד כמה בנות שעבדו איתי, ואז לאחר חודש קיבלתי תשובה מלשכת חיילים משוחררים שהתקבלתי ללימודים בקיבוץ בצפון, ונאלצתי לחזור למרכז, התפטרתי מהמלון, וקניתי כרטיס נסיעה חזרה למרכז, מכיון שהתפטרתי לא הייתי זכאית לישון באכסניה יותר. "ידיד" שהכרתי במלון שגם עבד שם, שיכנע אותי לישון אצלו בדירה שחלק עם עוד זוג ועוד חבר,והבטיח שהוא ישן בסלון, לאחר שיכנועים רבים מצידו,האמנתי לו ובאתי, תוך כדי שאני מוודאה שהוא אכן ישן בסלון וכך זה היה. הלכתי לישון בבטחון, ובאמצע הלילה הוא נכנס לחדר בזמן שישנתי, ו...... אנס אותי בברוטליות

. אני לא אמשיך מה היה אחר כך כי אין טעם. חיכיתי לבוקר ערה, לקחתי את המזודה ויצאתי לתחנה מרכזית עם פחד והלם. הפחד היה שלא נכנסתי להריון ממנו. וחיכיתי 3 שבועות בפחד היסטרי למחזור שלי, כל יום שעבר עבר כמו נצח, כל רגע של מחשבה בענין הכניסה אותי לדכאון, ואז אחרי 3 שבועות ביום שהייתי אמורה לקבל (זה בא אצלי כמו שעון למזלי) לא קיבלתי. נכנסתי ללחץ, אף אחד לא ידע על מה שעברתי, אז זה לא היה מקובל ולא דיברו על הדברים האלה. יומיים אחרי התאריך המקורי בו הייתי צריכה לקבל, זה הגיע, המחזור הגיע!!!!! אין לכם איזה שמחה היתה לי, אומנם שמחה מהולה בעצב רב, אבל שמחה אמיתית. אני חושבת שזה הרגע הכי חיובי שהיה לי בחיים,אפילו לא לידת הילדים המקסימים שלי, זה העיב על הכל. מאז,,,, בכל פעם שאני שומעת על מישהי שעברה אונס, אני מרגישה את זה על עצמי ויודעת כמה היא סובלת ולמה זה מוביל. ואני מוכנה לעשות בשבילה הכל, רק שתרגיש טוב עם עצמה. אז זהו, אמרתי לכם שזה עצוב.

 

[נויה של 4]

../images/Emo24.gif

 

[חיפושית222]

אוי ../images/Emo7.gif מחבקת אותך מרחוק ../images/Emo24.gif

 

[מוצרלה]

../images/Emo9.gif

 

[א אוהל]

מוצי ../images/Emo24.gif

 

[שָרוֹנִי]

מוצי שלי המתוקה ...

אם היית לידי עכשיו בטוח הייתי מחבקת אותך עד שלא היה נשאר לך אויר לנשום ...

מה שהכי מרגיז זה ...שהוא היה משהו שהאמנת בו משהו שסמכת עליו ...

 

[מוצרלה]

והמסקנה? לא לסמוך על אף אחד יותר!!!

 

[חיפושית222]

אני מאוד מקווה שאת לא מתכוונת לזה

עצוב לי לשמוע שחוץ מהזעזוע הפיזי והנפשי שנגרמו לך נותרת עם התחושה שאי אפשר לסמוך על אנשים

בסך הכל רוב האנשים טובים ונחמדים ומתחשבים. אני חס וחלילה לא שופטת אותך. לא הייתי במצבך. אני מקווה שהחיים שלך יהיו טובים ומאושרים בלי טיפת עצב ושהחרא הזה (תסלחו לי על המילה) שעשה לך את הדבר הנורא הזה יסבול במשך כל ימי חייו. הרבה חיבוקים. המון.

 

[מוצרלה]

חיפושית

מאד מקווה שלא תעמדי במקומי, אני בטוחה שיש אנשים טובים ומתחשבים, אבל....... אני!!!! לא בוטחת באף אחד, במיוחד גברים ובמיוחד זכרים, ועל הילדים שלי אני שומרת מכל משמר, והעינים שלי פקוחות לרווחה לכל עבר כשהילדים שלי בחוץ ואפילו בתוך המשפחה, מה לעשות? אולי אני היסטרית מידי, אבל החיים המז........ לימדו אותי הרבה בחיים, אומנם למדתי בדרך הקשה, אבל למדתי. מה שנשאר לי זה ההומור, זה מה שמחזיק אותי ושומר על השפיות שלי (טוב, יש כאלה שיחלקו על ענין השפיות שלי

). אנשים יכולים לקבל אותי כמו שאני או לא לקבל בכלל, זה ממש לא אכפת לי. זו אני ואני לא כופה את עצמי על אף אחד (וואי, איזה רצינית נהייתי)

 

[שָרוֹנִי]

מוצרלה ...

הומור זה מה ששומר על השפיות של כולנו !!! ואגב יפה לך הרצינות ...

 

[מוצרלה]

שרוני

פכככככככככככככככככ

 

[שָרוֹנִי]

מוצרלה

פכככככככככככככ כפול 2

 

[מוצרלה]

חחחחחחחחח פ'גרת חחחחחח

 

[שָרוֹנִי]

פ'גרת ...

אבל לפחות עם הומור !!!

 

[לירוֹני]

מוצי מתוקה

באמת סיפור עצוב

. גם אני כמו כולן מחבקת אותך ומקווה שזה עוזר. סומכים על אנשים והם נותנים " סטירות" טוב שלא כולם כאלה בעולם והכי חשוב לזכור את זה, שיש גם אנשים טובים.

 

[מוצרלה]

באמת חשוב לזכור את זה.