כאן ולא כאן

noaagr

New member
כאן ולא כאן

כבר כשבועיים שהפכתי לקוראת סמויה כאן בפורום. קוראת את כל ההודעות אבל לא מצליחה להגיב. לא כי אני לא רוצה, פשוט כי לא מצליחה למצוא כמה דקות של שקט, לשבת מול המחשב ולענות כמו שצריך. כל ערב אני אומרת לעצמי מחר אני אשב ואתייחס אבל מחר מגיע ועובר במהירות, יום מצטרף ליום והימים לשבועות. כל כך הרבה דברים עוברים במקביל וממש קשה לי להסתדר. יהב סובל בשבועיים האחרונים מגזים והתוצאה היא שהוא נמצא הרבה, ממש הרבה על הידיים (שלא לדבר על זה שהוא יונק כל שעה וחצי-שעתיים), מה שלא מאפשר לי מרחב תמרון. החצי במילואים ואני מנסה למצוא זמן לכל הדברים האחרים: למצוא חצי שעה להקדיש לכל ילד בנפרד, להקפיץ אותם לחוגים ולחברים (כמעט כל יום יש משהו), אני מנסה נואשות להתקדם קצת בתיזה (אבל כל 5 דקות מישהו קוטע לי את חוט המחשבה), זה הגיע למצב שאפילו לפעמים אני לא מצליחה לסיים להכין להם את ארוחת הערב ונאלצת לתת להם הוראות איך לסיים להכין לבד. אני מלאה רגשות אשם שאני לא מצליחה לעשות איתם את כל מה שאני רוצה ומעבר לזה - צריכה לעשות (למשל לתרגל עם הקטן את "שיעורי הבית" של הריפוי בעיסוק, וכו'). ואני בכלל לא מזכירה את הבית שנראה כמו סדום ועמורה כי זה באמת שולי כרגע. מעבר לזה - יהב כבר בן 8 שבועות ולי יש הרגשה שהוא קצת איטי בהתפתחות. חוץ מזה,הוא ממש קמצן בחיוכים.הוא קם בבוקר ומפזר חיוכים לשתי דקות וזהו. אחר כך הוא מתחיל בקיטורים וכמעט לא מחייך וזה נותן לי הרגשה שהוא פשוט אומלל. יש לו מן מבט כזה בעיניים ואני לא יודעת מה אני עושה לא בסדר. בעוד יומיים יום השנה לאובדן. אובדן שאף אחד לא יזכור חוץ ממני ואף אחד גם לא מייחס לו משמעות (חוץ מהחצי) - כי הרי כבר יש לי תינוק חדש לא? זה מה שכולם חושבים.. בקיצור - יצא לי ארוך ומבולגן אבל מה שרציתי להגיד זה שאני כאן, שמחה איתכן (סינטה, אש"פ, נוריה), עצובה איתכן (אריאן היקרה), מתפעלת מכל הקונצים של תינוקות הפורום ומתלבטת איתכן אבל ממש קשה לי למצוא זמן ושקט. אני מקווה שבקרוב אחזור לתפקוד רגיל, בינתיים אני מתגעגעת
 

תולו

New member
חברה שלי, שותפה שלי ../images/Emo24.gif

כמוני כמוך, מדהים איך שאנחנו עוברות בדיוק את אותו דבר, אחד לאחד. הנה, תראי, אפילו מסר כמו שצריך לא הצלחתי לשלוח לך חזרה. רק יכולה לומר לך שאני היום הכרזתי מלחמת חורמה בגאזים, אני יורה לכל הכיוונים, בינתיים לא יודעת אם זה עובד או לא, את מוזמנת לנסות גם: גלי-קול - כל 15 דקות בערך, 1.5 CC, כמו שכתוב Nurse Harvey's - תמיסה שמורכבת מסודה לשתיה ושמן שומר - המלצה של רופאת ילדים. עבד לפני כמה שבועות, מנסה גם עכשיו תה שומר - בשבילי !!!!, לא לילד, שותה כל כמה שעות. לגבי ההתפתחות - זה פשוט מדהים, אנחנו חולקות בדיוק את אותם חששות, אתמול כבר שקלתי לקפוץ לרופא והיום בבוקר, זכיתי למקבץ חיוכים וצחקוקים. זה כנראה תלוי ביום/בשעה/מצב הגאזים. בערב הוא כבר לא חייך, היה עסוק בלהתכווץ. מנסים להחזיק מעמד. וכן, גם אני די לבד, החצי עסוק בלהציל את מה שנשאר מהעבודה שלו, עובד שעות לא נורמליות. אז הנה חיבוק, ועוד אחד ועוד קצת. יש תקווה, בגיל 3 חודשים הם אמורים להפסיק לסבול מגאזים, לא ? אני בונה על זה חזק.
 

noaagr

New member
כבר כתבתי לך

עד כמה הדימיון מדהים... יש לי תור לרופאת התפתחות בשבוע הבא בטיפת חלב וזו דווקא רופאה טובה אז אני אחכה לדבר איתה, למרות שאין לי ספק שלא אצא ממנה עם משהו חדש. בתחילת השבוע היו כמה ימים שהרגשתי שהוא ממש "מדבר " איתי. אני דיברתי אליו והוא ממש הקשיב ואז הפסקתי ונתתי לו זמן להגיב והוא השמיע גרגורים ואז אני המשכתי ואז הוא ... אבל אחרי יומיים זה הפסיק ועכשיו אני מחכה שיחזור - אולי אז אני אירגע לכמה ימים. לגבי הגזים - אני אנסה. עד עכשיו לא ניסיתי כלום כי זכרתי מהגדולים שזה לא ממש עוזר. וגם אני מחכה לגיל 3 חודשים - הוא ירגע מהגזים והמטפלת תקצור את הפירות (כי אני חיבת לחזור לעבוד
). נשיקות
 

בנצ100

New member
../images/Emo24.gif

יצא קצת עצוב. ופשוט בא לי לחבק. אני אמנם רק עם יוגי בינתיים, אבל מאוד מבינה את הקושי להתמודד עם כמה, והרצון הבלתי אפשרי לספק את הצרכים של כולם. התחושה שאולי יהב מקופח ומקבל מעט מדי סיבות לחייך היא איומה. אני רק יכולה לנסות לעודד ולומר - שהבכורים, שמקבלים את כל תשומת הלב האפשרית מההורים, חוטפים אחר-כך כאלו תסביכים איומים של מחויבות הורית - שהצעירים יותר פשוט פטורים ממנה. אז יהב עוד בעצם יצטרך לומר תודה שאת לפעמים עסוקה... ובינתיים - מנשא יקל קצת על סיוט הידיים. ויאפשר לעשות דברים כמו ארוחת ערב או טיול בחוץ עם הגדולים יותר בקלות. לנסות לעבוד על התזה תוך כדי המהומה? אחותי, אני מצדיעה לך. על הכוונה. אבל באמת חשבת שזה ילך? לא רוצה לדכא פה או משהו כזה, אבל בשביל זה את צריכה כמה שעות רק עם עצמך. תפרגני לעצמך בייביסיטר לפעמים. ולא תוך כדי אוכל-משחקים-צומי והנקה. לא הולך ככה. את סתם מתסכלת את עצמך.
 

noaagr

New member
את צודקת

זה באמת טירוף (התיזה). בגלל זה החל מהחודש הבא יהב מתחיל ללכת למטפלת לחצי יום ואני חוזרת ל-3 ימי עבודה ו-3 ימים השארתי לי פנויים לגמרי בבית, כדי להתקדם. אבל בינתיים, יש כמה קצוות שאני צריכה לסגור כדי שהאוניברסיטה תסכים לחדש את לימודיי כך שאין לי ממש ברירה. ההתלבטות עם הלימודים היא ממש גדולה. מצד אחד מאוד רציתי שנה קלה, שאני אחזור מוקדם מהעבודה ואהיה כאן בשביל הילדים. מצד שני - זה אומר שאני צריכה לזרוק לטימיון את השנתיים שכבר למדתי. גם עכשיו אני עדיין לא שלמה עם ההחלטה ומתלבטת...
 

בנצ100

New member
ויש מצב לקצת בייביסיטר עכשיו?

כדי שסגירת הקצוות לא תהיה כל כך מסובכת?
 

נוריה

New member
נעה

אני זוכרת את התקופה הזו, כחודשיים לאחר הלידה, שיש פתאום מן משבר כזה. כי העזרה מבחוץ כבר מדלדלת והכל עלינו - מה הפלא שאין זמן וכוחות למחשב ועניינים נוספים. צריך למצוא פתרונות ולעשות סדר עדיפויות - למשל, לחוגים לנסות לעשות carpool כך שלא תמצאי את עצמך גוררת את יהב כל הזמן בסלקל ואת מתפקדת כנהג מונית, מה שמגביר את העצבנות שלו ומשנה לו את כל הסדרים. לנסות עד כמה שאפשר להעזר בחברים נוספים מהחוגים. בזה חשוב להעזר כי יותר חשוב שאת תשומת הלב שלך כן תתני לשיעורי בית וכאלה. אני חושבת שהיה אפילו שלב אצלנו שהעדפתי שהילדים יזמינו אליהם חברים (למרות הבלגן) - רק לא לצאת ולסוע שוב עם שחר. או, שאם יש חבר עם אמא מתחשבת, שהיא תקפיץ את הילד שלך אליהם. בסופו של דבר, את עדיין אחרי לידה וצריכה כ"כ הרבה תמרונים - שזה באמת קשה... ולגבי ההתפתחות, דווקא קמצנות בחיוכים איננה מעידה על איטיות אלא פשוט על זה שיהב הופך להיות סנוב קטן
... בגיל הזה, יש כ"כ הרבה מקום ומרחב וטווח ענק כך שבאמת כדאי לתת לו עוד צ'אנס. לשים הרבה על הבטן ולזכור שבגיל הזה עוד מאד קשה להם ורק התינוקות של השכנות המעצבנות מתפתחים במהירות. איתך... מתוך הזדהות עמוקה
 

noaagr

New member
נוריה

תודה על העצות. אני מקווה שהשבועות הקרובים יביאו איתם שיגרה מבורכת, בינתיים הכל עדיין בבלגן של תחילת שנה. חברים חדשים, חוגים חדשים - הכל דורש הרבה יותר מעורבות שלי. אבל אני בהחלט מתכוונת להתארגן עם carpool במיוחד כשמדובר בהסעה למושבים אחרים. גם אני מעדיפה שבאים אלינו, הבלגן כבר לא מפריע לי, אבל לפעמים לא נעים לי מהאימהות האחרות שגם להן קשה עם הנסיעות. לגבי ההתפתחות - אני חייבת להיות עם יד על הדופק -שני הילדים הגדולים מטופלים או טופלו ברפ"ע + פיזיו' וכבר נאמר לי להיות במעקב החל מגיל חצי שנה. כמובן שאני לא מתייחסת רק לחיוכים, יש עוד דברים. במקרה שלי - התינוקות שמתפתחים מהר - הם התינוקות של אחותי, שגרה ממש קרוב וצריכה ללדת כל יום... ומזל טוב לך ולטל!
 

ariane

New member
מסכנים שניכם

אני זוכרת את תקופת הגזים של עדן, אמנם יצא מזה די בקלות כי יש לה אופי שכזה. רק רציתי לתת לך המלצה שנתנה לי הרופאה שלי בזמנו: לא לחכות פחות משעתיים כדי לתת שוב אוכל לתינוק שיש לו גזים כי אז יש לו שוב אוכל בבטן ושוב זה עובד ושוב יש גזים וזה כואב לו. הקיבע לא מפסיקה לעבוד ככה וזה ממש לא עוזר לו להתגבר על הכאב. אז למשוך כמה שיותר בין הארוחות. להכניס מוצץ, או לתת קצת מים מורתחים עד שעבר זמן סביר בין הארוחות. נתנו לה גם קצת בייביזים לפני אוכל. ובאמת זה עובר. נשיקות ובהצלחה.
 

noaagr

New member
ואם הוא צורח??

כשיהב רוצה לאכול - הוא צורח עד לב השמיים. ניסיתי לתת לו מים אבל הוא ממש עשה תנועות של הקאה ולא הסכים. אני נותנת לו מוצץ - הוא לוקח רק כשהוא על הידיים שלי ואם אני מנסה להניח אותו הוא ישר מתעורר ובוכה. בגלל זה נכנעתי. אני מנסה למשוך אותו אבל אם לא הולך אז אני לא מתעקשת ונותנת לו.
 

ariane

New member
זה גם מה שקרה לי

עדן הייתה בוכה והייתי צריכה להתהפק לתת לה אוכל. גם היא הייתה כאילו מקיאה עם הייתי נותנת לה מים. אבל לאט לאט בהדרגה הצלחתי להרחיק את הארוחות שלה עד שעברו הגזים... ואחרי זה שוב היא הכלה כל שעה אבל בלי כאבי בטן לפחות. ממש תקופה לא קלה. נשיקות
 

פלגיה

New member
חוץ מלחייך, מה עוד צריך לעשות

בגיל חודשיים? אני מקווה שבקרוב הכל יירגע אצלכם, ואולי ההיתפנות הזאת לעשייה אחרת והיציאה מהעולם הוירטואלי היא רק סימן של בריאות?
 

noaagr

New member
יש כל מני דברים

שצריך לעשות בזמן הזה (בלי קשר למה שיהב עושה או לא עושה): להפנות מבט לכיוון מקור קול, קשר עין, ווקליזציה... וגם אני מקווה שהכי יירגע בקרוב - כבר היום היה טוב יותר!
 

תמי ס

New member
מבינה אותך כל כך

אמנם יהלי למזלי לא סבלה מגזים (להבדיל מאחיה הגדולים) והיא באמת ילדה מקסימה רגועה ונוחה (קישטה מרפי) אבל איכשהו שכחתי את האינטנסיביות הכרוכה בגידול תינוק חדש. אני לא ממש מרשה לעצמי לקטר, אבל יש ימים שאני מרגישה שהכל קצת גדול עליי, הילדים אמנם כבר גדולים ועצמאיים אבל בכל זאת הם צריכים קצת אמא, וכשאני כבר מתפנה מיהלי אני רק רוצה לשכב ולהרים את הרגליים למעלה ואז תוקפים אותי ייסורי מצפון שבעצם אני לא נמצאת איתם בכלל. מרגישה שאני נמצאת כל הזמן בעשיה, או שאני מתעסקת/משחקת/מחליפה/רוחצת/מניקה את יהלי או שאני בכביסות הבלתי נגמרות או שאני במטבח מנסה את כוחי בהכנת ארוחות... נמצאת במרתון כל הזמן, אין יום בלי מכונה או שתיים, מנסה להספיק להכין צהריים עד שהילדים מגיעים מביה"ס, עוד לא הספקתי לנקות את שאריות ארוחת הצהריים וכבר צריך להכין ארוחת ערב, ורק נגמרה ארוחת ערב מתחיל מרוץ אמבטיות והשכבה של יהלי ושכנוע של הגדולים להתרחץ כבר כי מאוחר, ואח"כ הסירוק הבלתי נגמר של הילדה בעלת השיער הארוך ביותר בכיתה... והבית כסדום ועמורה, ואני מסדרת ומסדרת ומנקה ומנקה, וכל הזמן הבית מבולגן. טוב, בינתיים קיטרתי... מה שאני לא מעיזה לעשות בדרך כלל אפילו ביני לביני, אבל איכשהו שחררת לי פקק. מקווה שיגיעו לך ימים קלים יותר, שתיפטרו במהרה מהגזים, שהאיש ישוב בשלום מהמילואים, ושתזכו במהרה לשיגרה שקטה וברוכה.
 

בנצ100

New member
מותר גם לך...

מה, אם המסע היה ארוך, זה אומר שעכשיו הכל פשוט? ממש לא. והחיים לא קלים, בטח לא עם שלושה, שלכל אחד צרכים משלו. וכן, גם אם הם גדולים יחסית, זה עדיין גיל שצריך אמא. אז יש לך אישור אישי ממני (ותיכף תבוא גם המנהלת עם האישור השווה) לקטר. וגם לתת בראש לחצי - שגם הוא צריך להיות בלופ. מתי הוא מגיע מהעבודה?
 

noaagr

New member
חופשי, חופשי

למה לא לקטר??? נכון שאנחנו הכי מאושרות בעולם אחרי הלידה אבל זה לא אומר שלא קשה לנו. כל מה שכתבת - אני יכולה להגיד על יום טיפוסי שעובר עלי. הניסיון להיות עקרת בית למופת - גם שיהיה מסודר, גם שתחכה לילדים ארוחה חמה וטריה, גם להקדיש להם זמן וגם לשחק עם יהב - בלתי אפשרי מבחינתי! וערימת הכביסה שמחכה לי בחדר - לא מביישת אף מכבסה... גם אני מחכה לשגרה המבורכת. אני יודעת שהיא תגיע וזה מה שאני אומרת לעצמי כל הזמן...
 

happy

New member
נועה יקרה

הגיל הזה של הקטנים הוא כל כך קשה. ליהי סבלה מגזים עד גיל 3 חודשים. והיו ימים כל כך קשים. אני לא יכולה לדמיין איך אפשר להסתדר עם תינוק עם גזים ועוד שניים (אומנם גדולים אבל צריכים אמא). אין לי כל כך איך לעודד חוץ מלומר לך שליהי לא זזה עד גיל חצי שנה ואני רציתי לקחת אותה לרופא התפתחותי ואז בבום בחצי שנה היא החילה לרוץ עם ההתפתחות. שהיום בגיל 8 חודשים הרופאה שהינו אצלה לא האמינה לי שהיא רק בת 8 חודשים. אז יקירה לכל ילד יש קצב משלו. אני חייבת לומר לך שראיתי אותך בפארק מניקה את יהב ואת שני הגדולים שלך סביבך (עם כל הקושי שיש לך כרגע) אתם מקסימים. הקשיים יעברו, הגזים יחלפו, מסכימה עם תולו לתת גליקול לנו זה מאוד עזר. נשיקות
 

noaagr

New member
../images/Emo24.gif

תודה! כייף לקרוא... אני אקנה מחר את הגליקול ואנסה אותו ולגבי ההתפתחות, למרות שאני מודאגת, אני יודעת שבשלב הזה צריך לתת לזמן לעשות את שלו
 

noaagr

New member
טוב ,אז אחרי שקיטרתי לכן קצת

מסתבר שהילד יותר מפותח ממה שחשבתי וכנראה שהוא כבר יודע לקרוא ואחרי ההודעה של אתמול הוא הבין שחייבים לעשות משהו כי אמא כבר ממש מוטרדת. היום הוא קם ילד חדש. מפזר חיוכים לכל הכיוונים ואפילו המתין 3 שעות בין ארוחה לארוחה בלי שאני אתעקש איתוובעיקר בכה הרבה פחות. כנראה שמרפי עובד גם הפוך... אפילו הצלחתי לתפוס אותו מחייך בתמונה (ועם חיוך כזה למי אכפת מהכביסה בחדר???)
 

noaagr

New member
ועוד אחת קטנה

לפני שאני פורשת לטובת הכנת כדורי שוקולד לבי"ס מחר (ככה זה עם שם משפחה שמתחיל ב-א' - תמיד ראשונים בתור)
 
למעלה