הביח וגם סיפור רומנטי
שנים התקשתי עם המילה הזו "בית" עבורי היה הבית של ההורים ,והבית של סבא וסבתא מצד אמי , ובשני המקומות לא הרגשתי בבית עברתי המון עד שהבית , שבו אני מתגוררת מגיל 5 , יהפך להיות הבית שלי שנים של עבודה עצמית על הנשמה , להרגיש שפה טוב לי ופה רוצה להיות עכשיו פעם אחת נסעתי לביקור חולים לידיד בצפון שעבר ניתוח בגב שם הרגשתי בבית מהרגע הראשון שנכנסתי אליו שחזסרתי לבית שלי , בכיתי כל הדרך, והשמים בכו איתי , היתה סערה קשה מאד ,ברקים רעמים וסופת גשמים קשה מאד וככה הרגשתי בנשמה, ודם נכתב השיר הראשון שכתבתי , נכתב על כרטיס רכבת ,שהדמעות זולגות חופשי מעיניי ולבי נרגש מאד נהג המונית שבא לאסוף אותי מתחנת הרכבת, היה המום , הכיר אותי לפני זה שאל אותי אם הרגשתי שם כל כך טוב, למה לא נשארתי בצפון , למה חזרתי למרכז?? כי אמי צריכה אותי מחר, לקחת אותה לבדיקה , כך עניתי לו בשקט ימים רבים רציתי לחזור צפונה למקום בו הרגשתי בבית לראשונה בחיי שם אהבו אותי ללא תנאי כפי שאני , שם הרגשתי אהובה ורצויה מהרגע הראשון שם כמעט נגעתי בשמים, חזרתי בבום והתרסקתי על האדמה ולא העזתי יותר לנסוע לשם ,כי הנשמנה לא תעמוד בעוד מסע חזרה לפינה שלי מאותו היום עבדתי שהבית שלי, יהיה הבית בו אני אמצא את עצמי מאושרת היתה לי דוגמה איך אני רוצה שהבית שלי יראה , עכשיו חסר לי רק עם מי לחלוק אותו אחד כזה שיתן לי את ההרגשה שהיתה לי שנסעתי צפונה לידיד היקר שלי שעד היום אנחנו בקשר חם , גם שמדבריפ פעם בשנה , כי הוא איש עסוק מאד
איפה אתם הכי מרגישים "בבית"