כאב שלעולם לא ייעלם...

[BreakOfDawn]

כאב שלעולם לא ייעלם...

נפרדנו לפני חצי שנה (כבר יותר בעצם, זה היה בתחילת נובמבר. לא ייאמן שעברו כבר כמעט 9 חודשים...).
היינו ביחד 6 שנים, והכרנו 7 שנים.
כמובן שאחרי הפרידה (שהפעם זה הוא שיזם אותה, בניגוד לכל הקודמות) הייתי שבורה.
נשארנו עוד בקשר אחרי, דיברנו לפעמים וזה... היה קשה לנתק הכל בבת אחת. אף פעם לא הצטיינו בזה.
אני תמיד זאת שעירערה על הקשר, שיזמה פרידות...
היינו ממש לא מתאימים, היה בינינו פער בהכל: באופי, בגישה, במחשבות, בדעות, בתחביבים...
הית משיכה מאוד חזקה אבל זהו בעצם.
והוא היה ממש טוב אליי והראה לי מה זאת אהבה לראשונה בחיי אבל ידעתי שזה לא מתאים לי. לנו.
היינו מתוסכלים... אני בעיקר, וכתוצאה מזה הוא.
הוא אחד כזה שרץ למרחקים ארוכים, ואני בדיוק ההפך.
יש לי קוצים בתחת ואני רעבה לריגושים.
הרגשתי כבויה איתו, למרות שהעומק של הרגשות היה...
הרגשתי דברים שבחיים לא הרגשתי, היתה לי פינה חמה. התמכרתי...
ולקח לי חצי שנה לצאת מזה.
האמת שלא האמנתי שאני אצא מזה אי פעם...
אבל הצלחתי. ואני במקום אחר היום.
עם הזמן הקשר הטלפוני מתרופף ואז גם הרגשי...
ופתאום את לבד וטוב לך. ויש לך חיים, חיים בלעדיו.
ואני מרגישה אמיתית עם עצמי ועם הסביבה שלי ואפילו טוב לי ואני שמחה.

אבל אז פתאום הוא מנסה לחדור לחיי בחזרה, באגרסיביות.
הוא התקשר כי רצה לשאול מה שלומי במצב הבטחוני הזה ועניתי כי לא חשבתי לסנן.
כבר הרבה זמן שלא דיברנו והורדנו למינימום את תדירות ההודעות והתרחקנו.
אבל הוא התקשר ועניתי.
ופתאום הוא העלה שוב את זה שדיברנו יום אחד להיפגש (לא פעם ראשונה מאז הפרידה, מה לעשות?)...
הוא שאל מה קורה עם זה.

אני כבר הרגשתי בזמן האחרון (בחודשיים האחרונים בערך) שאני כבר מסוגלת ורוצה להכיר בנים אחרים.
הצד החברתי שבי רצה להיפתח (אפילו שזה מאוד קשה לי ואני לא רגילה לזה בכלל).
רציתי שיהיה לי כייף ושמח. בלי לחשוב יותר מדי...
פשוט להכיר, לא יודעת באיזה קטע.
אבל ממש לפני שזה התחיל דיברנו על להיפגש, בקטע מיני.
ושיקרתי לו ואמרתי לו שאני במחזור כי בעצם נפגשתי עם מישהו אחר. דייט אחד שלא הלך לשום מקום (ולא עשינו כלום).
ואז דיברנו על זה שוב בהודעות ואמרתי לו שלא נראה לי שכדאי ושעדיף שנרד מזה, משהו כזה.
ואז היתה תקופה שלא דיברנו, עד שהוא העלה את זה שוב.
אז הייתי חייבת להגיד לו שהכרתי מישהו חדש (וזה נכון).
לא רציתי לפגוע בו אבל הפעם לא היתה ברירה.
הוא לא לקח את זה טוב.
שלח לי מלא הודעות, התאכזב ממני, כעס עליי, אמר שאני אטומה אליו ולא הבין מה קורה לי.
ודיברנו בערך חצי שעה אבל הוא לא הבין.
אז ניתקנו ואחרי זה התחילו כל ההודעות...
עד שחסמתי אותו, מחוסר ברירה.

כואב לי מאוד.
אני כבר לא שם, אני באמת במקום אחר, אבל היו יומיים שהוא פשוט עשה לי רע עם כל הדיבורים האלה, המניפולציות הרגשיות האלה...
לא מגיע לי להמשיך הלאה?
והלוואי שהוא היה ממשיך הלאה.

ועכשיו אני נזכרת ברגעים שהיו לנו וכואב לי עליו. מאוד.
כל כך אהבתי אותו, לראשונה בחיי ולעד...
הייתי אובססיבית אליו...
קינאתי לו ואיבדתי את השפיות שלי בשבילו.
ופגעתי בו באכזריות...
והיו יל ייסורי מצפון כל פעם מחדש.
ועכשיו אני רחוקה מזה, לא מתכחשת, רק רוצה להחלים.
רוצה להיות אדם טוב יותר, לא לפי ההגדרות שלו או של אחרים.
לפי ההגדרות של עצמי.
להיות כנה ואמיתית ולא לפחד ולא להתפשר.

אבל אלוהים, כמה כאב הוא השאיר בי.
הצלקות האלה לעולם לא ייעלמו...
ועכשיו התחלתי קשר חדש ולא ברור עם מישהו...
ושכבנו לפני כמה ימים.
והוא טוב אליי וחמוד וכייף לי לדבר איתו...
אבל אני לא נמשכת אליו כמו שנמשכתי אליו...
היה בינינו טירוף.
זה מה שהחזיק אותנו ביחד- כמו סמים.
הייתי כל כך כנועה מולו תמיד...
ותמיד רציתי להיות דומיננטית בכלל אבל לא יכולתי לו...
והוא חשב שהוא עושה לי טוב. תמיד אמר לי לסמוך עליו ולהקשיב לו וללכת בדרכו.
אבל לא מצאתי כבר את הדרך שלי...

ועכשיו הוא השאיר אותי עם כל הרגשות והמחשבות האלה...
ותמיד ידעתי שזה הוא שיעבור הלאה לפניי.
כי זה שאני מתחילה קשר לא רציני עם מישהו לא אומר שהתגברתי.
נשאר לי חור ענק בלב שאף אחד לא יוכל למלא.
לבי נשבר.
אבל הוא זה שמאמין בנישואים, לא אני. תמיד הייתי פסימית ביחס אלינו...
אז הוא ימצא מישהי אחרת. ויתחתן. ויביא ילדים.
ואני אדע שנשארתי מאחור, כמו ילדה עזובה.
ילדה עם חלומות גדולים שלא מסתדרת בחיים האלה.
שתמיד לבד.
שהורידה את החומות שלה רק לבן אדם אחד אבל זה לא עזר...
החיים בלעדיך הם לא חיים.
ואין אהבה בלעדיך.

אבל אילו עוד ברירות יש לי?
כבר מזמן לא חשבתי על משהו אובדני...
אני עם ראש מורם וחזק, כי החיים חישלו אותי.

מקווה להיות רחוקה ממך...

לא רוצה לאהוב יותר.

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

הכל יכול להיות

הקשר הארוך שאותו את מתארת לא היה נכון עבורך.
קשר שבו יש פרידות מרובות לא יחזיק בטוב.
קשר טוב הוא קשר שבו יוצאים מחוזקים ממשברים, ומתקרבים עוד יותר.
לא נראה שכך הדבר קרה אצלכם.

ונכון, קשה להמשיך הלאה,
במיוחד אחרי תקופה כל כך ארוכה שהייתם יחד
אבל אם תמשיכו להיפגש פה ושם,
ובוודאי לצאת ולעשות סקס,
רק תקשו על עצמכם להמשיך הלאה.
נסו נתק טוטאלי.
כל עוד היחסים ביניכם נשארים על אש קטנה,
לא ניתן להדליק את האש לקשר נוסף.

עוד תראי שיגיע הקשר האחר,
נסי להבין מה לא היה לך טוב איתו, וחפשי משהו שונה,
כשיגיע האדם הנכון,
(וזה כמובן יקרה רק כשאת תהיי מוכנה לוותר באמת על החבר הקודם)
את תרגישי אחרת,
ומי יודע,
אולי אפילו תשני את מחשבותיך על חתונה ...

בהצלחה,
ואל תיכנעי לו!!!

 

[BreakOfDawn]

קודם כל- תודה רבה על התגובה.

את צודקת במה שאת אומרת, אלה דברים שאני יודעת שצריכים להיות אבל בראש. בלב קשה להשלים איתם...
הוא היה כל כך דומיננטי בחיים שלי, שקשה לי להאמין שמישהו יוכל להתחרות עם זה או באמת למלא את החלל שנשאר לי ממנו.

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

מבינה לחלוטין מה את מרגישה

לפני הרבה שנים הייתי במצב דומה. פרידה מאוד קשה.
למרבה ההפתעה זמן קצר אחכ הכרתי את בעלי והיום אני רק יכולה להודות למזלי הטוב על שנפרדתי מהאקס.
מייד אחרי הפרידה זה נראה קשה מאוד לנתק את חייך ממנו,
אך אם תביני בכל הרצינות כי את צריכה להתנתק ( הבנה שכלית) עם הזמן, הלב גם יתנתק.

מקווה בשבילךשתקופת הביניים לא תהיה ארוכה
אל תתני לו לשחק עם רגשותיך, וזה מה שהוא עושה כשהוא מציע המשך קשר.
רק את יכולה לשמור על עצמך

 

[galyamim]

מנסיון, אני הכי מבין ומזדהה..

אני יכול רק לומר ש:
אני אישית מאמין שאנחנו רחוקים שנות-אור מלדעת את כל התשובות כאן.. כך שאם את אומרת שיש חלל ריק ושנדמה לך שאף אחד לעולם לא יוכל למלא אותו, אז אני אענה שאת לא יכולה לדעת. את מכירה טוב מאד את עצמך, בזה אני בטוח. אבל- את לא בדיוק מי שהיית, כשהיית איתו, ואת בטח ובטח לא מי שתהיי בעתיד. מן הסתם את אותה אחת, רק שאותה אחת התבגרה ועוד תמשיך להתפתח. אז כל המחשבות של "איך לעזאזל אני ארגיש טוב אח"כ כשכ"כ רע לי כרגע?" הן אמנם אמיתיות, אך לא רלוונטיות; זה כמו שמעכשיו תרצי לעשות ביטוח למכונית שתהיה לך רק בגיל שישים, שבכלל טרם נוצרה.

בת'כלס- את צריכה לרצות את זה, לרצות מישהו חדש, מערכת יחסים חדשה, לרצות שינוי, התבגרות והתפתחות. הרעיון הוא, אע"פ הקושי, לחשוב קדימה. יהיה לך יותר קל אם תתחילי בלהבין אותו ולסלוח לו; אם את באמת אוהבת/אהבת אותו אז הרי שאת צריכה לשמוח בשבילו על שעשה את הבחירה שרצה, ושאולי -כפי שכתבת- הוא יתחתן ויוליד ילדים וכו'. תנסי להגיד לעצמך שבאיזשהו מימד שאת בכלל לא קרובה לתפוש אותו, אתם יום אחד יכולים להיות ידידים מצויינים, כשכל אחד במערכת יחסים זוגית אחרת, אך- רק אם תרצו כמובן. תנסי ליצור את העתיד כפי שהיית רוצה שהוא יהיה.. ו-כן- אני יודע טוב מאד כמה זה לא קל; מנסיוני- זה לא אמור להיות קל, אנחנו אמורים "להרוויח" את זה, רק ככה זה באמת ירגיש אמיתי...

גוד-לאק ....