כאב לב

כאב לב

שלום לכם חברים, אני מציצה קבועה של הפורום ולפני כחודשיים אפילו העזתי להתייעץ. התגובות שקיבלתי היו ענייניות ומועילות. אני מגיעה לכאן שוב על מנת להתייעץ ולקבל חוות דעתכם. אני אם חד הורית מבחירה ובהסכמה מלאה של האב. בתנו בת 3.5, ילדה מקסימה, אהובה, מוכשרת ומאוד חכמה. חוכמתה לא רק באה לידי ביטוי ביכולת הקליטה שלה ובידע שלה אלא גם מבחינת היכולת שלה לזהות מצבים, חולשות, דינמיקה בין בני המשפחה ובינה לבין הוריה. לאחרונה בשל החגים, בשל מחלה ובשל השביתה ביליתי איתה ימים שלמים, שעות של קשר איכותי, בילוי, יצירה משותפת ופשוט היה כיייייףףףףף בלתי רגיל. אביה, שבדרך כלל לוקח אותה אליו בימים קבועים בילה איתה פחות זמן. בנוסף....בגלל החג....בילינו איתה הרבה ביחד, שמנו לב שנטע מאוד אוהבת את הבילוי המשותף ואף ניכר בה כי בטחונה העצמי התעצם. היא ממש נתנה קפיצה משמעותית בהתפתחות שלה. מה הבעיה? היא מסרבת ללכת לאביה. אביה מאוד מסור לה, מקדיש לה ממרצו, מאהבתו.....אבא משקיען. אנחנו לא מבינים מדוע חלה תפנית כזו חדה ביחסה אליו. היא מסכימה שנבלה ביחד אך היא אינה רוצה ללכת איתו לביתו. מיותר לציין שהוא מאוד נעלב...חושב שהיא מאשימה אותו בכך שהוריה לא ביחד. בעבר היו תקופות שהיא מאוד רצתה להשאר אצלו ולא רצתה לחזור הביתה. חבל לי שהיא נעה בין שני הצדדים, כאילו יש לה קונפליקט נאמנות כזה. אני תמיד מאוד מעודדת את הקשר שלה איתו, תומכת, מחמיאה לו ולה על הקשר המיוחד בינהם. לפעמים היא יכולה להגיד לי: "לא רוצה את הבית הזה, רוצה את הבית של אבא". אני תמיד מכילה....אני מבינה שקשה לה. אני אומרת לה: "אני יודעת שאת אוהבת את אבא וכייף לך איתו, בואי נעשה גם פה כייף. מה את רוצה לעשות?" היא כל כך חכמה, נראה לי שהיא מתמרנת אותנו. האם יש דרך, בגיל 3.5 לעזור לה להבין את החלוקה, למה אין לה שני הורים ביחד? להערכתי.....זה מה שהיתה רוצה...את שני ההורים שלה ביחד. מבחינתנו.....אין שום רצון או סיכוי שזה יקרה. אבקש מכם לתת רעיונות כיצד להסביר לה את העובדה שיש לה שני הורים אוהבים שאינם גרים ביחד ויש הסדרי ראייה. אשמח לקבל את תגובתכם. תודה
 

zimes

New member
שני ניחושים

אחד - האם ביליתם את הזמן-ביחד יותר אצלך מאשר אצלו? אולי זה חלק מהבעיה. שני - (בעקבות סיפורים של אמהות, חד הוריות וגם נשואות) - יש לי תחושה שכשילד מאוד קטן, הוא זקוק יותר לאמו, ועם הגיל - נוצר עם האבא קשר נפרד, וחזק לא פחות. השני - (גם על סמך מה שאני רואה אצל ילדי - לנו יש תאומים, כך שאבא הוא בהחלט על-תקן-אמא, ובכ"ז יש (פחות ופחות עם הזמן) מצבים של עכשיו-רק-אמא) אולי כדאי שתקבלו עכשיו, כעובדה, שהילדה קשורה יותר אליך. עשו את המאמץ להפגש יחד (זה יכול להיות לא לגמרי יחד: אצלך בבית, אבל את עוסקת בענינייך, כך שאת כן מרוויחה את הזמן הפנוי, שאני משערת שגם הוא חשוב לך), ואני מאמינה שעם הזמן (שנים), הדברים יתאזנו.
 
שני ניחושים

שלום לך זימס, ראשית, תודה על ההתייחסות העניינית והמעניינת שאיפשרה לי לראות את הדברים בצורה יותר פורפורציונלית. באשר לניחושים שלך, הם כלל וכלל אינם פרועים: א. אכן, תמיד אנו מבלים את הזמן שלנו יחד אצלי בבית ולפעמים גם בפעילויות בחוץ. אף פעם לא מבלים אצלו בבית. ב. אני נוטה להאמין שהיא מאוד קרובה אלי בזמנים אלו גם בגלל המחלה שעברה, זמן האיכות הכייפי וכן גם בגלל שלפעמים....מה לעשות....נוח לה בבית זה או אחר. אין בכך דבר רע, אבל קשה לשמור על הסדרי הראייה על פי רצונה של נטע. בכל אופן, אביה נפגע עמוקות מחוסר רצונה לבלות עמו ביחידות. חבללללללללללללללל.....צר לי................. הצעתי להם להשאר אצלי בבית או לצאת יחד לפארק אבל האב סרב. הוא רצה אותה בלעדית. בכל אופן, מאתמול אנחנו עם פנים "נפולות", הותשתי מהמאבק וקשה לי לחזור לתפקד עם כל האנרגיות החיוביות שהיו לי. חבללל....כולנו יצאנו נפסדים. להתראות בינתיים אבל זו אינה אשמתי.
 

zimes

New member
אם כן -

הבעיה היא לא עם הילדה - חוסר הסימטריה אצלה טבעי לחלוטין. הקושי הוא עם הרצון של האבא שהילדה תתיחס אליכם בדיוק באותה צורה, לא? אני חוזרת על הצעתי - היפגשו שלושתכם יחד, אצלו. זו דרך לעזור לה להרגיש יותר בנוח אצלו בבית, ובפרט - אתו. אפילו העובדה שהוא אורח בביתך, יוצרת חוסר סימטריה ביניכם: מי מחליט, מי יוזם, מי מבקש לעומת מי מציע דברים.
 

Shellylove

New member
אני לא בטוחה

שזה נובע מתוך רצון שלה ל"אחד את המשפחה". גם לילדים ממשפחות "רגילות" יש תקופות שהם רוצים רק את אמא או רק את אבא. הבת שלי (בת 2.3) מסתדרת מצוין עם אבא, אבל מעדיפה אותי בענק, למרות שאנחנו חיים יחד. אני חושבת שאצלנו זו פונקציה של הזמן הרב שאני נמצאת ומבלה איתה (לעומת אבא שלה), כך שזה נשמע מתאים למקרה שלכם. אנחנו מקבלים את זה כמצב טבעי, אבל זה לא מונע ממני לעשות משהו ולהשאיר אותה עם אבא, כי בסופו של דבר היא באמת נהנית איתו, גם אם היא מעדיפה להיות איתי. אני חושבת שלילדים יש יכולת להסתגל ולהבין מצבים הרבה יותר מאיתנו. לשלי יש שני אחים מצד אבא שנמצאים איתנו חלק מהזמן. שלי גדלה עם זה כעובדה שיש להם אמא אחרת ושהם הולכים אליה (היא גם יודעת להגיד שלאמא שלה קוראים ככה ולאמא של אחותה קוראים ככה). בתך נולדה למצב נתון שבו אמא ואבא לא חיים יחד, היא לא מכירה מציאות אחרת (ואין פה חוויה "טראומתית" של פרידה). יכול להיות שהיא משווה למשפחות של ילדים בגן, שם אבא ואמא גרים יחד ורוצה גם. וזה טבעי. אבל זה לא יעזור לה, נכון? אבא ואמא לא יחיו יחד נקודה. דווקא היום יש כל-כך הרבה סוגים של משפחות (מורכבות, חד הוריות, הומו-לסביות וכו') כך שמצבה לא חריג. בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה: א. לקבל את ההעדפתה של הילדה ולא להיעלב ולהילחץ מזה יותר מדי. ב. לא לוותר לגמרי על הקשר עם אבא כרגע, אבל אולי לשנות קצת את הסדרי הראייה. אם יש לך משהו שאת צריכה לעשות, את יכולה להגיד לה שהיא חייבת להיות עכשיו עם אבא כי את צריכה ללכת ל... ואח"כ תחזרי. אני בטוחה שכשהיא תהיה עם אבא, יהיה לה כיף. ג. להפגיש אותה עם ילדים מכל מיני סוגי משפחות, כך שהיא תראה שמשפחה בימינו זה מושג די נזיל ויש הרבה ואריאציות. מקווה שעזרתי במשהו, גם אם נשמעתי קצת "לא מאורגנת".
 

limori

New member
והניחוש שלי הוא .....

שמיים תכולים את כתבת - "חוכמתה לא רק באה לידי ביטוי ביכולת הקליטה שלה ובידע שלה אלא גם מבחינת היכולת שלה לזהות מצבים, חולשות, דינמיקה בין בני המשפחה ובינה לבין הוריה." שאלה שאלתית... האם בתקופת החג הרגשת צורך להיות יחד עם אבא של נטע? או הרגשת שחסר לך בן זוג שיחלוק יחד איתכן את האהבה ואת הכייפיות שיש לך עם הילדה? הרבה מאד פעמים קורה שבתקופות של חגים או בסופי שבוע יש מן אוירה של להיות יחד עם כל המשפחה ויכול להיות שהרגשת מן צורך להיות עם אבא של נטע ויכול להיות שההרגשה הזאת הועברה לנטע היות וכתבת שיש לה יכולת לזהות מצבים חולשות וכו..ואפילו בין בני המשפחה... זה הניחוש שלי. דבר נוסף - המון פעמים לילדים יש מן תקופה של העדפות, לפעמים הם רוצים רק את אמא ולפעמים הם רוצים רק את אבא. הילדה שלי מחוברת אלי כמו אינפוזיה, היא כל הזמן רוצה להיות איתי והופס לאחרונה היא מתחילה להשתחרר ולהתמסר לידיו של דיויד (אבא שלה). עד עכשיו היא העדיפה רק אותי ולאט לאט היא משתחררת. לילד שלי היו תקופות אבא כלומר אבא נועל לו נעליים אבא משכיב לישון אבא רוחץ אבא עשוה הכל, ויש תקופות רק אמא.. תסבירי את זה לאבא של נטע. אין כאן שום מקום של שברון וכאב לב זו תקופה שאני מבטיחה לך שתעבור. בהצלחה ואל ייאוש!!!!
 
"נחוש פרוע"

היי לימורי, ובכן...... המצב שלי ושל אבא של נטע הוא מאוד מיוחד.: שנינו ילדים יחידים, ללא משפחה מורחבת. אך טבעי שבעתות של חג אצרף את אביה של נטע אלינו, למשפחתנו הקטנטונת. השנה, בשונה משנים עברו הוא בקש שנחגוג את החג עם בני דודיו בצפון. אני הבנתי את בקשתו וקיבלתי את הזמנתם מאחר ואני מאוד מחבבת אותם ומעוניינת שנטע תכיר אותם. אביה של נטע התעקש שגם אני אגיע. אני חושבת כמוך שהילדים עוברים כל מיני פאזות והעדפות בין שני ההורים. תנודות אלו קיימיות גם במשפחות בהן שני ההורים גרים יחד. עברנו גם תקופות הפוכות בהן היא רצתה בעיקר אבא, לישון אצל אבא, הבעת חוסר רצון להיות עימי וכדומה. יחד עם הצביטונת בלב, בלעתי הרוק והצפרדעים והמשכתי עסקים כרגיל. להיפך, הבנתי שהיא בתקופה האדיפלית, שמחתי שיש לה אבא שקשור אליה והיא אליו. שמחתי בחלקה והבנתי את חשיבות הדבר לגביה. אני מסוגלת לעשות את ההפרדות אבל כנראה שלו קשה. הוא כבר החליט שצריך ללכת עם נטע לייעוץ, שאני חייבת "לחנך" אותה, להסביר לה שהוא לא אשם בכך שישנם שני בתים. הודעתי לו שאם זה חשוב לו אש אולי כדאי שיילך. לי אין צורך בכך. אני מבינה את נטע. אני בטוחה שהיא אוהבת את שנינו. אני בטוחה שלפעמים יש לה העדפות והן לא פעם צודקות ומוצדקות. הוא חייב להרגע וכמה שיותר מהר, להפסיק לאמר לה: "אז....את לא אוהבת את אבא?" "את לא רוצה שיהיה לך אבא"....משפטים כואבים, מיותרים, המפחידים ילדים קטנים שכל רצונם הוא בבטחון אהבת הוריהם. ולהאשים אותי בכל זה...... אני מנסה להרגיע, להסביר.....הוא בשלו מרגיש מקופח אתמול עבר עלינו "קשה", בלי מצב רוח, ניסיתי לדבר איתה ולהסביר לה... היא אמרה שרצתה "יחד", הוא רצה לחודדדדדדדדד.... אחר כך רצתה להתקשר אליו ולדבר איתו אך הוא סגר את כל הטלפונים. בבוקר, הוא הציף אותנו בטלפונים והיא סרבה לשוחח איתו. סרובה, הגביר את תחושת העלבון שלו.... אוףףףףףףף..................קשה........... פייר......... אחרי כל כך הרבה ימים של בילוי משותף באמת הייתי מעדיפה לקבל כמה שעות מנוחה והתארגנות (בשול, כביסה וכד'). הצעתי לו לבוא היום אך לטענתו הוא לא יכול.. לא פשוט..... כולי תקווה לימים טובים מאלה..... להתראות לך... תודה....
 
אבא מתנהג כילד

יש הרבה כאלה... תשבי עמו בנחת בהזדמנות, בלי נטע, ותנסי להראות לו כמה זה ילדותי מצדו וכמה בגרות הוא דורש מהילדה שלו על מנת לאפשר לו את הילדותיות זהו. הגני עליה כמה שתוכלי. נסי להשתמש בתקשורת יעילה (בלי התקפות, בלי משפטי "אתה" במקום דברי על ההרגשות שלך ותני דוגמאות כלליות כגון "אם מבוגר דורש מילד..." - הרי ברור לו שבו אתם דנים אז אין מה לזרות מלח)
 
אני רואה את הדברים כך

לביתך אין שני הורים שגרים יחד. זאת עובדת החיים שלה. אולי היא מנסה לשנות את זה. אולי היא מרגישה "דפוקה" אולי רוצה לשנות את זה, אבל זה מעבר לכוחותיה. זה לא בידיה. מה שכן בידיה-זה להחליט שהיא מחליטה אם היא רוצה לראות אותו או לא. (כמובן שאתם יכולים להכריח אותה ללכת) יש לכם הסדרי ראיה? אם לא הייתי ממליצה לעשות. לא בטוח שתמיד תהיו תמימי דעים, אז כדאי שיהיה משהו כתוב לימים של חילוקי דעות.
 
../images/Emo140.gifסדרי ראייה

שלום לך, אין לי ספק שנטע היתה מעדיפה לבלות עם שני הוריה ביחד. לפעמים זה קורה ולפעמים לא. אני חושבת שהיא גם בגיל (3.5) בדיקת הגבולות בכל מיני תחומים וגם מנסה לבדוק כמה שליטה יש לה בנושא זה. מתוקה. יש לנו הסדרי ראייה קבועים אך לא כתובים וחקוקים בסלע. אני חוששת לבאות.... מה יקרה באם נטע תרצה ללכת ליום הולדת של חברה ביום שבו היא צריכה ללכת לאביה. אני רואה אותו נלחם על זכותו מבלי להתחשב בצרכיה של נטע. חבל......צובט הלב. הבוקר היא ביקשה להתקשר לאמא. נטע ביקשה שאגיע לביתו של האב לבלות במשותף. לא ידעתי מה לענות לה....אני מניחה שאולי לקראת הערב אנסה לבדוק אם יש אפשרות להצטרף אליהם. מה יהיה אם הוא לא יוכל להתגבר על עלבונו? אני מפחדת שיחס כזה מצידו יזיק להתפתחותה התקינה. אנסה להתמודד כל פעם מחדש עם סוגיות אלו. תודה לך
 
הסדרי ראיה

מקנים לו זכויות מולך, לא מולה. היא לעולם לא תהיה חייבת ללכת לראות אותו. תמיד היא תוכל לסרב או לאמר שלא מתאים לה. בעצם זה צריך להיות אנטרס שלו. אבל שוב- רק מולך.
 
למעלה