גם אני מקבל את דעתך ../images/Emo13.gif ../images/Emo13.gif
ומאחל לך ולכל ההומואים, החיים כבני זוג, שימצאו את אושרם עלי אדמות. אינני רואה עצמי מוסמך לשפוט איש, כי גם אני אינני "טלית שכולה תכלת" ואף אחד מכל בעלי המוסר איננו נקי מחסרונות אחרים. ההבדל היחיד הוא, שאני רואה את הייחסים ההומוסקסואלים כבדיעבד ולא לכתחילה, כי לפי תפיסת העולם הדתית "לכתחילה" זה אך ורק משפחה, שבה חיים בעל ואשה, ושהולדת ילדים היא דבר טבעי, המתבקש מעצם החיים הזוגיים ולא באופן מלאכותי באמצעות מציאת אשה פנויה, שתסכים ללדת ילד לאבא אחד, ובן זוגו יהיה "אבא" מאמץ. ושוב אנא קבל זאת כדעתי הפרטית בלבד מבלי לפגוע בכל מי, שחולק עליי. תתפלא לשמוע, שלדעתי הסיבה לקיום המצב הנוכחי של הקמת "תאים משפחתיים" חד-מיניים היא בגלל הלעג של החברה הדתית לאלה, שאינם הולכים בדיוק לפי השולחן ערוך מבלי להתחשב במצבם. אין תימה, שציטוט דבריו של הרב שמואל אליהו, שאני מוקיר ומכבד גם אותו, לא זכה לתגובה כאן בפורום, על שהבאתים כלשונם ללא שום הבעת דעה מצידי. ההתבדלות וחוסר הרצון להתחשב בנסיבות של ההומוסקסואל הם אלה, שיוצרים אנשים כמוך, שהתרחקו מהדת בשל כך. יודע מה? זה לא הדבר היחיד, שחסר לנו. יש עוד המון דברים, שבהם, כאשר רב אחד יפסוק אחרת מחברו, הוא עלול להיות למרמס ולמשיסה בקרב חבריו. לא בכדי כתבתי לא אחת, שהדבר העיקר י, שחסר לנו הוא כבוד הדדי. "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם בדין". יכול להיות, שמישהו מאיתנו טועה, ומותר גם לרב לטעות. רק אסור להתייחס לאנשים תמימים, שכל מאוויים הוא למצוא פתרון למצב הבלתי נסבל, שבו עליהם לחיות בבדידות, אם לא יספקו את יצרם, כאל פושעים או עבריינים. יש בהם לא מעטים, התורמים לחברה ולעם בדרכם שלהם. ידועה האגדה על בר קמצא, שלאחר הסירוב לשתפו בסעודתו של קמצא אמר לקיסר, שהיהודים מורדים בו ולא יקבלו ממנו קרבן (לאחר, שהוטל בו מום). הגמרא במסכת "גיטין" מתארת: "רצו חכמים להקריב את הקרבן, ששלח הקיסר, למרות המום, שהוטל בו (כהוראת שעה). אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו 'בעלי מומים קרבים לגבי מזבח!'. רצו חכמים להרוג את השליח, אמר להם רבי זכריה: יאמרו 'מטיל מום בקודשים ייהרג!'. אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זרכיה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו". בעצם מסיפור אגדה זה עולה ההיפך מלשון הדברים, שלעיל" ענונתנותו..." וכו' אבל ניתן בהחלט להגיע למסקנה המתבקשת, שלפעמים עדיף להיות חכם ולא צודק. זה היה חסרונו של רבי זכריה וזה חסרונם של בני דורנו, שאינם רואים גם את הצד הפנימי של כל אחד ואחד מאיתנו.
