כַּלָּה

[דייהטסו]

כַּלָּה

אָדָם חַי
וְאַהֲבָה מֵתָה בְּבִטְנוֹ
וְהוּא, אַט-אַט, כַּלֵה אוֹנוֹ
כִּי הִיא לְבַד כַּלָּה לוֹ בַּלֵּילוֹת
רַק רֵיקָנוּת
הָיְתָה לוֹ לִכְלוּלוֹת

וְהִיא צוֹפֶנֶת בּוֹ שְׁחֹרוֹת
וְהִיא גּוֹרֶרֶת בּוֹ גְרוּרוֹת
גַּם עַקְרַבִּים גְּדוֹלִים צוֹרְבוֹ לוֹ עַל הָעוֹר
מְצַפִּים עַד יִפְרְצוּ דַּרְכָּם לָאוֹר

אָדָם אֶחָד שׁוֹכֵב בִּקְצֶה חֶלְקָהּ
וְהָעוֹרְבִים שָׁרִים שִׁיר עֶרֶשׂ מְבֻקָּע
וְהַבְּרוֹשִׁים שְׁחֹרִים עוֹד תַּחַת הַשָּׁמַיִם
וְאַהֲבָה שֶׁמֵּתָה, מֵתָה בְּבִטְנוֹ עֲדַיִן

 

[אותנטי לחלוטין]

רקוויאם לאהבה

והעורבים השחורים לעולם לא שרים שיר ערש :
הם קוראים בקול צרוד למרחבי ערב נוגה...
שיר עצוב,מצמרר .הצלחת יפה,כהרגלך להעביר תחושות חזקות.
חבל שאתה לא עושה זאת לעיתם קרובות יותר..
בידידות.אותנטי.

 

[קרנף לבן 1]

שיר טוב

הצלחת להעביר את התחושות בלשון פשוטה ויפה אך עם דימוים טובים

 

[דייהטסו]

גרסה מעודכנת

אָדָם חַי
וְאַהֲבָה מֵתָה בְּבִטְנוֹ
וְהוּא, לְאַט-לְאַט, כַּלֵה אוֹנוֹ
כִּי הִיא לְבַד כַּלָּה לוֹ בַּלֵּילוֹת
רַק רֵיקָנוּת
הָיְתָה לוֹ לִכְלוּלוֹת

וְהִיא צוֹפֶנֶת בּוֹ שְׁחֹרוֹת
וְהִיא גּוֹרֶרֶת בּוֹ גְרוּרוֹת
גַּם עַקְרַבִּים גְּדוֹלִים צוֹרְבוֹ לוֹ עַל הָעוֹר
מְצַפִּים עַד יִפְרְצוּ דַּרְכָּם לָאוֹר

אָדָם אֶחָד שׁוֹכֵב שָׁדּוּד בִּקְצֶה חֶלְקָהּ
וְהָעוֹרְבִים שָׁרִים שִׁיר עֶרֶשׂ מְבֻקָּע
וְהַבְּרוֹשִׁים שְׁחֹרִים עוֹד תַּחַת הַשָּׁמַיִם
וְאַהֲבָה שֶׁמֵּתָה בְּבִטְנוֹ עֲדַיִן

 

[aiziq]

דייהטסו,

כלה <-- הכותרת מביאה אסוסיאציה למשהו שמח ונוצר אפקט של הפתעה כשבשורות הראשונות אנו פוגשים בהיפוכו של דבר- במוות. אפקט טוב.

אָדָם חַי
וְאַהֲבָה מֵתָה בְּבִטְנוֹ<-- יופי!
וְהוּא, לְאַט-לְאַט, כַּלֵה אוֹנוֹ
כִּי הִיא לְבַד כַּלָּה לוֹ בַּלֵּילוֹת
רַק רֵיקָנוּת<-- השורתיים האלה מסבירניות והן באות אחרי שורה שהתחילה במילת הסבר ( כי) ויש כאן סוג של הכבדה, נשמע כמו דיבור דידקטי. ממליץ לוותר עליהן.
הצעה: אם אני מסתכל על הנושא בארבע השורות הפותחות יש ככה: הוא, היא , הוא, היא - נוצר אפקט של זיג זג, זו מול זה- אבל אם אתה רוצה ליצור אפקט של זו בתוך זה- נסה לבנות את המשפטים כך שיתקיים: הוא, היא, היא, הוא - כמו בחריזה חובקת.
הָיְתָה לוֹ לִכְלוּלוֹת

וְהִיא צוֹפֶנֶת בּוֹ שְׁחֹרוֹת
וְהִיא גּוֹרֶרֶת בּוֹ גְרוּרוֹת
גַּם עַקְרַבִּים גְּדוֹלִים צוֹרְבוֹ לוֹ עַל הָעוֹר
מְצַפִּים עַד יִפְרְצוּ דַּרְכָּם לָאוֹר<-- לא מעט משחקי מלים ( אור עור, גוררת גרורות), לצד כשל הגיון, כי אם העקרבים על פני העור הם כבר חשופים לאור ואינם צריכים להבקיע דרך אליו. ניכרת משחקיות יתר, סוג של דאווין משוררי. השיר לא צריך כאלה הוא חזק מאד ובעל אמירה איתנה.

אָדָם אֶחָד שׁוֹכֵב שָׁדּוּד בִּקְצֶה חֶלְקָהּ
וְהָעוֹרְבִים שָׁרִים שִׁיר עֶרֶשׂ מְבֻקָּע
וְהַבְּרוֹשִׁים שְׁחֹרִים עוֹד תַּחַת הַשָּׁמַיִם
וְאַהֲבָה שֶׁמֵּתָה בְּבִטְנוֹ עֲדַיִן<-- סיום מוצלח ביותר.

נסה לשקול כאן בבית הזה חריזה חובקת, על ידי החלפת השורה השלישית עם זו שבראש הבית ( כמובן בלי ו' החיבור).

אני מאד אוהב את השיר הזה, הוא בהחלט מדבר אליי בגובה העיניים ( שלא לאמר בגובה הבטן) הוא מושך לכיוון הבלדות הסקוטיות ( שלושה בני עורב עלו בזכרוני למשל) ויש בו תמונה מאד ממגנטת של אהבה מתה בתוך אדם, כמו עובר נפל טרם חולץ מרחם אמו. חומרי השיר טובים, המוזיקליות שלו נעימה. תודה

איציק.

 

[אותנטי לחלוטין]

זו השאיפה,איציק !

איציק,עוד כמה ניתוחים מלומדים כגון אלו והפורום יחזור לרמתו הראויה..
אל תקמץ.
בידידות,אותנטי.
.

 

[דייהטסו]

איציק

קודם כל, משמח לדעת שאתה עוד עוקב אחרי הפורום. תודה על התגובה המושקעת, ההערות שלך קולעות לרוב ההתלבטויות שהיו לי בזמן הכתיבה, כשאחזור לארץ אנסה לראות אם אני יכול להעביר מקצה שיפורים. לגבי התמונה של העקרבים, הכוונה היתה שהדמות של העקרב (תחליף שקוף לסרטן) מסתמנת על העור, אבל היא רוצה לפרוץ החוצה ממש, בכל תלת-מימדיותה. חששתי בזמן הכתיבה שזה לא יהיה מובן, זאת תמונה שקשה להעביר למילים.

 

[catchet]

יפה

אחד השירים הטובים שקראתי לאחרונה.

 

[נתנאל 123456]

יפה אני אהבתי.

 

[דייהטסו]

תודה לכל המגיבים!