Ticking Clock
New member
יתכן ש-(ט)
בצהריי היום גלי מגיפה את התריסים ונועלת את הדלתות, ולאחר שהיא מוודאת שאכן אין שום סיבה לחשש, היא מרגילה את עיניה לחושך המוחלט ששורר בחדר, מרימה את אחת הבלטות וטומנת מתחתיה את שפיותה. היא שורקת מנגינה עליזה כדי להפיג את הדממה. ייתכן שבזמנים שונים הייתה מקשיבה לאנשים שאומרים שיש לשמור כסף בבנק, אבל היא יודעת שזה לא נהוג לשמור בבנק שפיות, ובכלל, היא כבר לא סומכת על אף אחד מלבד עצמה. ואת החושך, גלי חושבת שאותו היא מעדיפה יותר. זהו הזמן היחיד שבו המציאות יכולה להיפרס על גבי השולחן, ועם הראות הלקויה הזו אף אחד לא ייראה. ביום צילה שלה ארוך ודקיק נורא וכמעט מצליח לשטות אפילו בה, אבל באישון הלילה, כשהצללים מצטנפים בפינות החדר ועל הקירות כמו תחב, גלי מרשה לעצמה סוף סוף ללעוג להם. היא גדולה יותר. לפעמים גלי מתעוררת בבהלה באמצע הלילה, רק כדי לוודא שעוד נשאר בה שמץ כלשהו של אנושיות. היא מוחה את הזיעה מפניה ומכה את אגרופה בחוזקה בקיר הקרוב. עוד כואב, היא חושבת. היא עוד יכולה לכאוב.
בצהריי היום גלי מגיפה את התריסים ונועלת את הדלתות, ולאחר שהיא מוודאת שאכן אין שום סיבה לחשש, היא מרגילה את עיניה לחושך המוחלט ששורר בחדר, מרימה את אחת הבלטות וטומנת מתחתיה את שפיותה. היא שורקת מנגינה עליזה כדי להפיג את הדממה. ייתכן שבזמנים שונים הייתה מקשיבה לאנשים שאומרים שיש לשמור כסף בבנק, אבל היא יודעת שזה לא נהוג לשמור בבנק שפיות, ובכלל, היא כבר לא סומכת על אף אחד מלבד עצמה. ואת החושך, גלי חושבת שאותו היא מעדיפה יותר. זהו הזמן היחיד שבו המציאות יכולה להיפרס על גבי השולחן, ועם הראות הלקויה הזו אף אחד לא ייראה. ביום צילה שלה ארוך ודקיק נורא וכמעט מצליח לשטות אפילו בה, אבל באישון הלילה, כשהצללים מצטנפים בפינות החדר ועל הקירות כמו תחב, גלי מרשה לעצמה סוף סוף ללעוג להם. היא גדולה יותר. לפעמים גלי מתעוררת בבהלה באמצע הלילה, רק כדי לוודא שעוד נשאר בה שמץ כלשהו של אנושיות. היא מוחה את הזיעה מפניה ומכה את אגרופה בחוזקה בקיר הקרוב. עוד כואב, היא חושבת. היא עוד יכולה לכאוב.
