לטירור יש הגדרה אוניברסלית
הטירור אינו מוגדר ע"פ השקפות עולם סובייקטיבית המשתנות מאדם לאדם. הטירור מוגדר כשימוש טקטי באלימות, המופנה בעיקר כלפי אזרחים אקראיים וחפים מפשע לשם השגת מטרות פוליטיות. לא הלח"י ולא האצ"ל פגעו באזרחים תמימים וחפים מפשע (להוציא אירוע מלון המלך דוד, אך יש לציין כי קודם לפיגוע, התקשרו המפגעים למלון והזהירו מפני העתיד לקרות), על אף שיכלו לעשות זאת בנקל. הניתוח שלך פשטני להחריד, וניכר כי עליך להפחית את כמות הצפייה בסרטים אמריקאים, כך תוכלי להימנע מקלישאות בנוסח:" הם בסך הכל היו ברגים במערכת". כולנו ברגים במערכת כלשהי, וזה הוא הסדר הטבעי. אם תעמיקי לחשוב, תגלי כי באם פלוני מהווה פרט במערכת סדורה המורכבת מפרטים רבים כמותו, המבצעים יחדיו פעולות כלשהן, אזי הוא יקרא 'בורג במערכת', ואנו, כאינדיבידואלים מהווים 'ברגים' במערכות רבות שונות ומגוונות. כך שמה כבר אפשר להסיק מהטיעון הזה? אין הוא רציונלי. עם כל הכבוד, על מנת להבין מהי מטרתם של ארגוני הטירור, עליך לקרוא את מצען והשקפת עולמן בשפת המקור, או בשפתך באם אין לך הזמן המספיק ללמוד ערבית. כמו כן, טרם תגבשי לעצמך דיעה בכל הנוגע ללוחמת גרילה וטירור, יהיה עליך לקרוא מעט חומר רקע בנושא. על רקע ההשוואה, תוכלי לנסות ולבסס תיזה משלך על הנושא, ולא להפגין פשטנות מעין זו שהפגנת. כך נוכל לפתוח בדיון מעניין. כעת, אם אתייחס לכתביך, נראה כי אתבוחרת בדרך הקלה ביותר בה ניתן להתמודד עם המציאות- ביטול עמוד השדרה הלאומי שלך, והצמחת מוסר אוניברסלי. ל'פלשתינאים' אין שום זכויות על האדמה, שכן אין הם קולקטיב בעל שיוך לאומי סטבילי. גם להורים שלי, שכיום גילם הוא בן 8 עשורים לבערך, יש אזרחות פלשתינאית. האם הם פלשתינאים כמו ה'בחורים הטובים' מעזה? הרי זה מגוחך. מכאן, בהתחשב בעובדה כי חטאנו בעת הקמת המדינה ועל מנת להשוות לעצמנו תדמית הומנית, לא גירשנו מכאן את אחרוני הערבים, הפיתרון הריאלי יהיה חלוקה קונפדרטיווית. אך זה נושא אחר לדיון. בכל הנוגע לממשלת החמאס- ובכן, נראה כי הוכית באור סנורים אם את חושבת כי לאחר כל הזמן הזה, כל שהם חפצים בו הוא בעצמאות מדינית. הרי הייתה להם ההזדמנות בעת בה רה"מ לשעבר אהוד ברק הציע להם הכל, פרט ל'שיבת הפליטים', והם סירבו ופתחו באינתיפאדה כשהם ניצלו את ביקורו של שרון בהר הבית (שלא היה הראשון). זאת הם עשו כשרמת החיים בעזה צמחה בקצב מדהים (מגמה שנמשכה עוד לאחר אוסלו). כך שלא היה זה המצב הכלכלי בהכרח, ולא השאיפות הלאומיות- המלחמה כאן, היא פשוט על עצם קיומנו כישות מדינית באזור. הסכמים? איזו בדיחה מצחיקה. תיאורטית, אם אנשים היו חושבים פחות על חילוקי הדעות ביניהם ויותר על נקודות ההסכמה ביניהם, העולם אמנם היה מתאפיין בהרבה יותר נדיבות והרבה פחות כעס. אך כל אדם אשר פתח בעבר ספר היסטוריה יגלה כי לא היה מעולם הסכם שלום בין שתי ישויות מדיניות, אשר החזיק מאות שנים. כמה מאבקים אתניים וכמה מלחמות היו באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה? עשרות. אף סקנדינביה לא שקטה, ומלחמות בין שוודיה לרוסיה, רוסיה לפינלנד וכיו"ב אפיינו את המאות הקודמות. אז על אילו הסכמים את מדברת? השלום אינו יותר מאשר תקווה ערטילאית בקרב אנשים אשר להם היעדר חכמת חיים מספקת. ההסכמים לא שווים את הנייר העלוב עליהם הם נחתמים, וזאת הוכיחה ההסטוריה. את מוכנה לאנוס את ההיסטוריה ולירוק על דמויות היסטוריות ככל שתרצי, אך האמת היא אחת ויחידה, למרות שהיא נתונה לפרשנויות שונות ורבות.
