יש נישואים אחרים?
התחתני לפני 6 שנים, נולדה לנו ילדה יפיפיה ומדהימה לפני 4 שנים. לפני הלידה, הכל היה בסדר גמור, לא מצויין! אבל זה בסדר, ככה הם החיים, לא הכל מושלם. אחרי הלידה הרוב השתנה לרעה. אמנם לא רחוק מהסיפורים של מרבית הזוגות הנשואים, אבל עדיין בשבילי זה כנראה לא מספיק טוב. למה "כנראה"? מכיוון שיש לי שאלה שמנקרת לי בראש בכל פעם שבה אני מעלה מול עצמי את השאלה "אולי הגיע הזמן לסיים?". והשאלה היא: אם באמת אתגרש, האם באמת עם אחרת זה יהיה אחרת? האם שאר הנשים לא מתנהגות באותה הצורה? כמובן שאינני מתכוון לכל צורות ההתנהגות, אך האם לדוגמא הולדת תינוק, עדיין משאירה אצל חלק מהנשים את הרצון בזוגיות, במין עם הבעל, או שהמערכות הביולוגיות של הנשים לא מאפשרות להן להתמקד גם בתינוק וגם בבעל? והאם זהו דיננו של הגברים שמרגע הולדת הצאצא, חסל סדר זוגיות ומין בריא ועלינו לקבל את רוע הגזרה ולומר לעצמנו "זה מה יש, שתוק ותמשיך לסחוב"? מה לעשות ונולדתי זכר, וככזה יש לי צרכים שלא פוחתים (ברוך השם עדיין) והתחתנתי עם "אוהבת מין" והיום לאחר 4 שנים וקצת אני מוצא את עצמי במצב מביך אישית שבו רוב יחסי המין מתבצעים עם "עצמי" במקום עם אשתי. האם לעבוד על עצמי להפנמת המצב וללמוד לחיות איתו? או שיש סקס אחר? אולי ישמע לכם מעט מוזר שדווקא מכל הנסיבות הסקס ממלא מקום לא קטן, אך אני מוצא בו את מרכז הרעה הזוגית שלנו, חוסר יחסי מין, מובילים לריחוק גופני, שמוליד לריחוק מנטלי, שמוביל לרצון נקמה שמוביל לתסכול של הצד השני שמוביל לירידה נוספת ברצון ליחסי מין, ומכאן מתפתח לו גלגל שאין לו סוף. והשאלה היא: האם זהו גלגל שאין לו סוף וצריך לחיות איתו או שצריך להחליף גלגל?
התחתני לפני 6 שנים, נולדה לנו ילדה יפיפיה ומדהימה לפני 4 שנים. לפני הלידה, הכל היה בסדר גמור, לא מצויין! אבל זה בסדר, ככה הם החיים, לא הכל מושלם. אחרי הלידה הרוב השתנה לרעה. אמנם לא רחוק מהסיפורים של מרבית הזוגות הנשואים, אבל עדיין בשבילי זה כנראה לא מספיק טוב. למה "כנראה"? מכיוון שיש לי שאלה שמנקרת לי בראש בכל פעם שבה אני מעלה מול עצמי את השאלה "אולי הגיע הזמן לסיים?". והשאלה היא: אם באמת אתגרש, האם באמת עם אחרת זה יהיה אחרת? האם שאר הנשים לא מתנהגות באותה הצורה? כמובן שאינני מתכוון לכל צורות ההתנהגות, אך האם לדוגמא הולדת תינוק, עדיין משאירה אצל חלק מהנשים את הרצון בזוגיות, במין עם הבעל, או שהמערכות הביולוגיות של הנשים לא מאפשרות להן להתמקד גם בתינוק וגם בבעל? והאם זהו דיננו של הגברים שמרגע הולדת הצאצא, חסל סדר זוגיות ומין בריא ועלינו לקבל את רוע הגזרה ולומר לעצמנו "זה מה יש, שתוק ותמשיך לסחוב"? מה לעשות ונולדתי זכר, וככזה יש לי צרכים שלא פוחתים (ברוך השם עדיין) והתחתנתי עם "אוהבת מין" והיום לאחר 4 שנים וקצת אני מוצא את עצמי במצב מביך אישית שבו רוב יחסי המין מתבצעים עם "עצמי" במקום עם אשתי. האם לעבוד על עצמי להפנמת המצב וללמוד לחיות איתו? או שיש סקס אחר? אולי ישמע לכם מעט מוזר שדווקא מכל הנסיבות הסקס ממלא מקום לא קטן, אך אני מוצא בו את מרכז הרעה הזוגית שלנו, חוסר יחסי מין, מובילים לריחוק גופני, שמוליד לריחוק מנטלי, שמוביל לרצון נקמה שמוביל לתסכול של הצד השני שמוביל לירידה נוספת ברצון ליחסי מין, ומכאן מתפתח לו גלגל שאין לו סוף. והשאלה היא: האם זהו גלגל שאין לו סוף וצריך לחיות איתו או שצריך להחליף גלגל?
hysics אילו היה לכם גם מנה גדולה של : "chemistry" המצב היה שונה... מסכים איתך שקשה לתפקד כבעל עם "פעם בחודש"... יוסי נ.ב מין זה הנשק הסודי של כול אישה לכן,אופציה שתמצא אישה אחרת(במעמד של נשואים) ש"נותנת" רק לפי הצרכים שלך,במשך החיים...שואפת ל-אפס...... עם "מאהבת" יש לך סיכוי יותר או בתשלום-"הסדר"...