כל כך מבינה אותך עכשיו
גם אני ניפרדתי מחבר שלי לפני שבוע וקצת, אחרי שנה וחצי ביחד(יומיים לפני השנה וחצי שלנו). והוא כל כך חסר, וכל בוקר שאני מתעוררת דבר ראשון אני חושבת עליו. זה יותר קל עם הזמן, ואולי גם תחזרו לכי תדעי, וגם עם לא, אומרים שזה נעשה יותר קל עם הזמן, אני מנסה להאמין בזה, אמה שאני עושה שעוזר לי, זה לעשות דברים אחרים שלא קשורים אליו, ולא להישאר בבית כל היום, לנתק איתו קשר, לא לדבר איתו בכלל, ואני גם יודעת שהוא לא ידבר איתי כי סיכמנו שזה מה שנעשה לא משנה כמה זה קשה, אבל רק ככה אפשר להתגבר על זה. אני האישית מנסה להימנה מלראות את ההודעות שהוא שלח לי, ועדיין לא יכולה להביא את עצמי למחוק אותם אז הם עוד עדיין בטלפון שלי, אבל אני לא מסתכלת עליהם. אני מנסה לא להסתכל על תמונות שלו, למרות שלפעמים ממש בא לי, ומנסה לא לשמוע את השירים שהכי מזכירים לי אותו, או בעצם לפעמים אני מחריכה את עצמי כדי להתרגל לשמוע אותם מבלי לחשוב עליו(סיכוי קלוש אבל זה שווה את זה). אני מאחלת לך בהצלחה