גם אני
גם אני אוהבת מילים. אוהבת אותן מאוד, בכל צורה וגודל, מכל גזרה, עם כל בניין, עם כל דרך תצורה ושורש ומשקל. אני אישית נהנית לדבר ולכתוב בשפה תקינה. והאמת היא, שגם אני הייתי מתקנת מילים של אנשים - וההרגל הזה היה אצלי אוטומטי, לא חשבתי על זה אפילו. הסיבה שהפסקתי לעשות את זה הייתה כי מישהו חכם מאוד שאני מאוד אוהבת פקח את עיני והראה לי כמה אני פוגעת באנשים. איך שאני גורמת להם לחשוב שאני חכמה יותר, או מתנשאת יותר, או שהם טיפשים יותר - זה משתנה מאישיות לאישיות. ואם כבר אהבה למילים: המילה סובלנות פרושה לקבל את האחר כמו שהוא, בלי לנסות לתקן אותו, את מילותיו או את דרך חשיבתו - פשוט לקבל אותו. (נא לשים לב להבדל בין המילים קבלה והסכמה, שאינן בהכרח חופפות). אחרי שראיתי מה באמת יכולים כאב ופגיעה לעשות, מה זה יכול לעולל לרגשות, לדימוי עצמי, לביטחון עצמי - הבנתי כמה אני לא אוהבת חוסר סובלנות. אני אישית מאמינה בעדינות, ולא בבוטות (למרות שמההודעה הקודמת שלי ניתן להבין דווקא את ההפך, ועל כך אני מתנצלת מאוד), ולדעתי פגיעה באדם אחר היא דבר שיש להימנע ממנו במידת באפשר - גם אם זה אומר, להיות יותר סובלניים. מלבד זאת, אני בטוחה שישנם תחומים בהם כישוריך אינם עולים על כישוריו של אותו מכור אנונימי לקולה, ואולי אף פחותים משלו, או שאולי את פשוט לא כל כך טורחת להקפיד בהם. האם זה הופך אותך לאדם שלא מכבד את אותם התחומים? אני מאוד מעריכה אותך על כך שאת מקפידה כל כך על השימוש התקני והנכון השפה העברית, אבל יותר חשובים מהשפה הם האנשים שמדברים אותה, וזוהי זכותו של כל אחד לדבר איך שהוא רוצה - יש בזה גם משהו יפה, בדרך שבה כל אחד לוקח את השפה העברית והופך אותה לשפה "שלו" - הוא מביא אותה למקום שלפי דעתו מבטא בצורה הטובה ביותר אותו, ולא רק מבחינה מילולית... כמו אומנות, או שירה, גם שפה יכולה להיות דבר שונה בשביל כל אדם ואדם. וכמו שאם את לא אוהבת יצירה מסויימת אינך חייבת להתעמק בה, כך גם אין איש כופה עלייך לקרוא הודעות שאת אופן ניסוחן אינו נושא חן בעינייך. ובנוגע לעצה של סטראד - זוהי עצה טובה, תודה. *כן, גם אני יודעת להתנסח יפה כשאני רוצה. זה לא הופך אותי לטובה יותר מאף אחד אחר...* קצת חומר למחשבה... יום טוב!