הסבר
בוא נתחיל מנקודה עיקרית: הדבר היחיד שדומה בטאבים ובתווים שהם שיטות לרישום מוזיקה. ועכשיו נסביר על כל אחד בנפרד כי אי אפשר לבצע השוואה: טאבים זו שיטה לרישום מנגינות, שמתבססת על עקרון מאוד פשוט - הרישום יגיד לך איך אתה מנגן, פיזית, את המנגינה שרשומה. בתאוריה היה ניתן ליישם את השיטה לכל כלי, אך למשל אם מדובר בפסנתר היינו צריכים למספר כל אחד ואחד מהקלידים, או לפחות למספר כל קליד באוקטבה וכל אוקטבה.. ואז לרשום, תנגן באוקטבה 3 קליד 5 ואז קליד 2 ויחד עם זה קליד 7 של אוקטבה 1... מה שהיהלא נוח בעליל. השיטה כן שימושית בכלי מיתר עם שריגים כמו גיטרה, באס, יוקללה, בנג'ו וכו' כי אכן יש מספר לכל שריג וניתן פשוט לרשום באיזה מיתר, איזה שריג יש לסגור ולפרוט. השיטה שימושית גם לתופים. הרעיון הוא גם להשתמש בתווי ASCII שקלים להקלדה במחשב מה שהופך אותה למאוד נוחה ונגישה באינטרנט. תווים זו השיטה המקורית לרישום מוזיקה ומקובלת בכל העולם. תווים תקפים לכל כלי. הרעיון מאחורי תווים הוא שאתה מספק לנגן 2 פריטי מידע עיקרים: גובה הצליל (התדר, pitch) והאורך היחסי שלו. תו הוא בעצם סימן, סוג התו אומר לך כמה זמן הוא צריך להמשך ביחס לשאר התווים ביצירה, והמיקום שלו על גבי מבנה החמשה אומר לך מה יהיה התדר. אתה כנגן צריך להבין לבד איך ליצור את הצליל המדובר באופן מוחשי, למשל איזה קליד בפסנתר יפיק את התדר הזה או איזה שריג בגיטרה. כמו כן אתה בוחר את הקצב שבו תנגן, בד"כ מיוצג ע"י מדידה של פעימות בדקה (BPM) כשהתווים שלפניך קובעים חלוקה של היצירה לבתים, כמה פעימות יהיו בכל בית ומה אורכה של כל פעימה ( זה המספרים שרשומים זה מעל זה בתחילת התווים). למשל נאמר לך לנגן בקקצב של 60 BPM, אז תהיה פעימה כל שניה. נאמר לך שבתיבה יש 4 פעימות, ושאורכה של פעימה היא רבע. אתה עכשיו יודע, שתו שאורכו היחסי הוא "רבע" יימשך שניה אחת, ואורכה של תיבה יהיה 4 שניות. אם רשום לך תו באורך "שמיניה" תנגן אותו במשך חצי שניה.. וכך הלאה. אחרי ההסבר המפרך הזה ניתן להציג כמה יתרונות וחסרונות בסיסיים: טאבים - קל יותר לפרסם באינטרנט בגל לשהם נכתבים כטקסט פשוט, כשבתווים יש צורך בתמונה ותוכנות מיוחדות. קל יותר לייצג טכניקות נגינה ספציפיות כגון לגאטו ומתיחות פשוט בעזרת סימנים כמו \ או אותיות כמו H או B כשבתווים שמנסים להיות ג'נריים לכל הכלים אין פרוט שכזה. לא דורש למידה רק צריך להבין את העקרון ו"לעקוב אחר ההוראות" משמע לא צריך לדעת איזה צליל כל שריג מפיק כי נאמר איפה צריך לנגן. תווים - תקפים לכל כלי ולא מחייבים עריכה על מנת לננגנם על כלי אחר. בגלל שהאורך היחסי של כל תו מצוין ברישום ניתן לנגן את המנגינה מבלי לשמוע אותה מעולם מכיוון שהקצב ידוע לך בעוד שבטאבים אין בד"כ סימון לקצב וצריך לשמוע את השיר שמנגנים ולעקוב איתו על הטאבים. רוב הגיטריסטים מתחילים משימוש בטאבים כי הם נגישים, קלים ומאפשרים נגינה של מנגינות מההתחלה ללא למידה מוקדמת. כמו כן ניתן למצוא מבחר רב יותר של רישומי מוזיקה מודרנית בטאבים מאשר בתווים. מה שכן לכל אחד ששואף להיות מוזיקאי ולא רק "לדעת לנגן" כדאי ללמוד תווים לפחות ברמה בסיסית על מנת להבין את האופן בו נהוג לרשום מוזיקה, לשפר את הבנתו בתיאוריה ולשפר את יכולתו לתקשר עם מוזיקאים אחרים.