לפני
כחודש וחצי אבדתי את אמי.וזה עשה לי להיות קצת עצבני לפעמיים.כן,אני יודע שלמרות האסון האישי חיבים להיות חכמים יותר ולרסן את הכעס.אבל לפעמיים זה מאוד קשה והרגש שולט על השכל.ועם לי זה קורה בגיל 28 בגלל שאיבדתי אמא. אני יכול רק לתאר לי מה קורה במוחו של נער,שאיבד את שני הוריו. ועוד את האיש שהוא ראה בו כמין תחליף,זמני לפחות לאב ואם.