יש לי שאלה

[סמיאגול]

יש לי שאלה

כמה ממשתתפי הפורום קראו את ספריו של ניטשה?

 

[cuckingfunt]

אני קראתי, אבל זו לא חוכמה

הכריחו אותי

 

[hadasbaril]

אני קוראת בחלקים

את רוב הספרים יש לי בבית.

 

[cuckingfunt]

טוב, הוא כותב בחלקים

 

[sisyphus]

I did...

יש לי הצעה בשבילך: תקרא את 'כשניטשה בכה' של ארווין ילום. זה אמנם לא ניטשה עצמו אבל זה קל יותר לקריאה וייתן לך קצת מושג עליו.

 

[דוסטו]

יש לי הצעה: אל תקרא את יאלום

"כשניטשה בכה" כי זה ספר עלוב רדוד, אופרת סבון/טלנובלה רעה ומטעה! קרא את הספר "ניטשה" של וולטר קאופמן בהוצאת שוקן. ספר מבוא מצוין שפותח את הדלת להבנת הכתבים של ניטשה עצמו. "הפיתוי לעצמה -בין ניטשה לפרויד" של יעקב גולומב בהוצאת מגנס -האוניברסיטה העברית. שמסביר את הקשר שבין הפילוסופיה של ניטשה לבין הפסיכואנליזה של פרויד. מרתק! "ניטשה" של רונאלד היימן בסדרה של "הפילוסופים הגדולים" בהוצאת "חמד-ידיעות אחרונות". תמציתי ומענין. "שעה קלה עם ניטשה" של פול סטראת'ן בהוצאת "מודן". מסביר את ניטשה לקורא ההדיוט (לא אידיוט!) בשפה בהירה. "מי מכיר ? ניטשה" של לורנס גיין וקייטי צ'אן בהוצאת "מחברות לספרות" -כנ"ל.

 

[טולסטו]

יש לי הצעה: אל תקרא את דוסטוייבסקי

"החטא ועונשו" הוא ספר עלוב רדוד, סיפור בלשי רע ומטעה. בקושי רצח אחד או שניים, יודעים מיד מי הרוצח וממזמזים מאות המון במשחק חתול ועכבר אידיוטי ומיותר. קרא את "דו קרב במצולות הים" של אליסטייר מקלין! קצב נהדר, גופות נערמות בזו אחר זו ופתרון התעלומה - רק בסוף!!!

 

[דוסטו]

עוד הצעה - דלול עוברים

לבודד את הגן לטיפשות, במיוחד כשהוא בתאחיזה לשוויץ חכמולוגי, ולשטוף את הנשאים שלו לאסלה בשלב של ביצית-מופרית.

 

[טולסטו]

רעיון מעולה!

אבל...האם הפוסל - במומו פוסל?

 

[דוסטו]

באת לעורר מהומות-טמבל

שאלו על ניטשה - משהו רציני. נתתי רשימה של ספרים עליו ועל הכתבים שלו. מה הכנסת כאן את "החטא ועונשו". ועוד להשוות לאליסטר מקלין. איך בכלל אפשר להשוות בין שני אלה ? ההשוואה והתגובה הם או חכמולוגיה פרובוקטיבית ו/או טפשות קלינית. כפי שאמרתי: קומקום שורק כמוך צריך לעצור לפני שהוא הופך לקטר של רכבת.

 

[טולסטו]

מי הטמבל?

אם לא הבנת את תשובתי, משמע אתה אף יותר טמבל ממה שנראה לעין. אז נכון שנאמר "אל תען כסיל כאיולתו פן תשווה לו גם אתה" אבל אני אקל את הסיכון: שאלו על ניטשה. עניין רציני, נכון. בא מישהו ובחר להמליץ לשואל גם על "כשניטשה בכה". אתה לא מסכים? אל תגיב, או שאם אתה בוחר לשלול את המלצתו תחפש דרך יותר תרבותית ומנומקת לעשות זאת. הכנסתי כאן את "החטא ועונשו" ו"השוויתי" לאליסטייר מקלין (אוי, כמה נעדר חוש הומור הינך), כדי להראות שלא כל מי שחושב ש"החטא ועונשו" הוא בהכרח ספר בלשי רדוד ועלוב, כי כל אחד יכול למצוא עומקים בספר טוב. בעיני "כשניטשה בכה" הוא ספר טוב. זה שאתה לא ראית בו דבר לא אומר שאין בו את זה, בדיוק כפי שזה שמישהו אחר לא רואה ב"החטא ועונשו" מעבר לעלילה מקליינית לא אומר שאין בו את זה. אני עוקב אחר תגובותיך זה זמן מה, ומתפלא כל פעם מחדש איך אדם, שמתיימר לקרוא כל כך הרבה קולט כל כך מעט ממה שהוא קורא. אתה מעריץ את אביגור-רותם (גם) בגלל השפה העשירה? תלמד ממנה מעט, כי אתה מעייף אותי כשאתה חוזר על המנטרה של "ספר עלוב, שטוח ורדוד" לכל ספר שלא מצא חן בעיניך. שים לב גם ליכולתך לקבל מעט ביקורת: "כפי שאמרתי: קומקום שורק כמוך צריך לעצור לפני שהוא הופך לקטר של רכבת". אז מצד אחד אתה מתמחה בהשלכת רפש על כל דבר שלא מוצא חן בעיניך, ומצד שני אתה לא מסוגל להתמודד עם קצת הדדיות?

 

[דוסטו]

אוויל משריש עלוב, רדוד ושטוח

לא מענינת אותי החכמולוגיה המטופשת שלך. לא ניסיתי להביע את דעתך שלך על "כשניטשה בכה" אלא את דעתי שלי. וזו אכן טלנובלה רדודה ושטחית שכל קשר בינה לבין ניטשה הוא מקרי לחלוטין. יתרה מכך - היא לא תתן למי שקרא אותה שום תובנה על ניטשה ובוודאי שאינה יכולה להוות איזה מבוא שיקל/יעורר סקרנות לקריאה של כתביו של ניטשה עצמו. אני מעייף אותך? (מי אתה ? מאלה שכל שבוע בוחרים להם שם-עט חדש כדי שאפילו באנונימיות האינטרנטית יהיה יותר אנונימי מאנונימי) - אל תקרא מה שאני כותב.

 

[טולסטו]

כפי שאמרנו: הפוסל - במומו פוסל!

ברור לכל שזו דעתך שלך, אלא שסתם לומר על ספר כי "עלוב, רדוד, שטוח, טלנובלה" אומר הרבה גם על אומר הדברים. למה לא לקרוא מה שאתה כותב? הרי ניתן ללמוד הרבה גם על דרך השלילה. על אנונימיות אתה מתקצף? במה אני יותר אנונימי ממך? אתה בסה"כ קצת יותר ותיק פה, זה הכל. מצטער, אבל זה לא מקנה לך שום זכות יתר. מה המקצוע שלך? ללמוד כל יום דבר חדש. אז תלמד בכבוד. מה הציטוט האהוב עליך? החיים הם לא פיקניק. הם כל הזמן קשים. נכון, כמה נכון. אז תתעשת - הגישה שלך היא חרב פיפיות! אתה יכול להמשיך להשפריץ קללות וביטויים בוטים לכל עבר, ולהסתכן בריקושטים. אתה יכול לשנות מעט את הגישה, ולהרוויח הרבה יותר כבוד. לא מכל האחרים שכבר אולי רוחשים אותו כלפיך, אלא גם ממני. אני מרגיז אותך? אל תקרא מה שאני כותב. (אני יודע, המלצה בלתי אפשרית לשנינו, שפוטים של המילה הכתובה).

 

[דוסטו]

אז הנה הסברתי

"כשניטשה בכה" הוא ספר במתכונת של רומן רומנטי, רכילאי שלא רק שאינו נותן תמונה אמיתית על חייו של ניטשה או על המתודה הפילוסופית שלו, הוא גם לא יכול להוות , לדעתי, איזה טקסט שהוא בבחינת "פתח לו" למי שרוצה לדעת מי האיש ומהי משנתו. כל אחד מהספרים שהמלצתי, לעומת זאת, יכול לעשות את זה. מי פחות ומי יותר.

 

[דדאלוס]

תודה. יש על מה לדבר.

ככה הרבה יותר נעים ותרבותי. קודם כל, עבורי "כשניטשה בכה" כן היה הזרז לרכוש ולנסות לקרוא את "כה אמר זרתוסתרא", בבחינת "פתח לו". את זה שניסיתי לקרוא את "זרתוסתרא" ולא כ"כ הצלחתי אי אפשר לתלות ביאלום או בניטשה, אלא רק בי ובהעדר הרקע והידע המתאימים. נכון, אני מסכים איתך שיאלום בנה סיטואציה דמיונית - "לא אמיתית". אבל זה פורמט די מקובל להפגיש בין דמויות היסטוריות במפגשים שהיו או שלא היו, בכדי לעמת תפיסות עולם, ולאפשר דיאלוג על-זמני. את זה יאלום לא המציא. אבל הוא השתמש בדמויות אמיתיות ובאירועים שהיו כגרעין לרומן שלו, ולטעמי ממש ממש לא במתכונת רכילאית. יש שם נסיון לחדור אל נפשו של ניטשה, מעין פסיכואנליזה שלאחר המוות, ולנסות ולהבין מה עיצב את תפיסת עולמו ומדוע אלו היו המסקנות שאליהן הגיע. נסיון מעניין, לטעמי אף מוצלח, כתוב בצורה מרתקת, ולפחות לגבי מה שאני קראתי על ניטשה (ולא את ניטשה) לאחר מכן, יאלום בהחלט פתח צוהר "אמיתי" הן אל חייו של ניטשה והן אל המתודה הפילוסופית שלו. אני ממליץ עליו כ"מתאבן" בעיקר בשל קריאותו ובשל העובדה שהוא ספרות, בניגוד ליתר החומרים שהם יותר אקדמים.

 

[חבל שלא זכיתי בלוטו]

בראבו!!

עם בטלנובלות עסקינן...

 

[חבל שלא זכיתי בלוטו]

עם צ"ל אם (אני לא שם לב לייטלי)

 

[havalina]

הכצעקתה?

באופן מפתיע, אני מסכימה עם דוסטו. בלי להתייחס לתרבות הדיון שהתנהל כאן, אלא בהתייחס רק לספר "כשניטשה בכה": אני הרגשתי שהספר היה קצת sell-out. כאילו פסאודו-היסטורי על אבות הפסיכולוגיה, כאילו לנבור בנפשו של הפילוסוף ניטשה, ועוד עם פרויד כסיידקיק לסיפור (מצועצע בעיניי) ובעצם סיפור די מאכזב. גם מבחינת תכנים, גם מבחינת רטוריקה של הדמויות, ובטח מבחינת עלילה. שוב, זו דעתי שלי על הספר. למי שלא מכיר אותי עדיין, אני ממליצה בכל מקרה לכל אחד לקרא ולהתרשם בעצמו מהספר (כך עשיתי אני).

 

[rannot]

עד כמה אני דביל?

אולי זה רק אני דביל. איך הבנתם את כה אמר זרתוסתרא נקי? כן יש שם כמה משלים שהם מאד נהירים. על הנשים במיוחד. אבל יש כאלו (שהם הרוב) שהם מאד מאד סתומים. ברובם אני לא יודע למה בדיוק הוא ממשיל את הדברים. בקריאה הראשונה שלי היתה לי הרגשה שבלי מבוא ורקע זה יהיה סתם לזייף. דוסטו, אתה היחיד שנתן פה ספרים שלדברייך עוזרים להבין את דבריו... נראה שכולם פה לא כל כך זקוקים לעזרה. נראה לי מוזר, יש הסבר או שאני באמת דביל. אולי אתם עם איזה מנחה בקורס לתואר או משהו כזה??? או אמא שמכירה ועוזרת...??? או שבסוף באמת ייצא שאני סתם דביל.

 

[rannot]

רק בכאילו.

כה אמר זרטוסטרא פתחתי בגיל 16. ברגע שהעלם הצעיר התחיל לנאום במזמוריו היה לי ברור שלא אבין כלום בלי מקרא (עדיין זכור לי המזמור על החול ורוח המדבר שאין לי מושג למה הוא ממשיל אותם עד עתה). בגיל 18 פתחתי את "מעבר לטוב ורע.." יש שם הרבה ביקורת כלפי פילוסופים שקדמו לו ואני הייתי אז הדיוט בתחום ונשארתי עד עתה. ספריו (גם ניסיתי סרטר) הבהירו לי שבשביל להיות מסוגל להנות מכאלו טקסטים אני צריך הרבה רקע ולהכיר הרבה בסיס שאין לי. לפני חודש רכשתי איזה משהו על שפינוזה, לא הכתבים שלו אבל מישהו שמבאר אותם ומספר גם על חייו ורוח אותה התקופה שמענינת אותי. מה גם שמאד המליצו לי על הגיונות של דה קארט. הבטיחו לי שגם הדיוטים שכמותי יכולים למצוא שם עושר רב.