יש לי שאלה

יש לי שאלה

כבר 3 שנים אף מורה ליהדות או תנ"ך לא הצליח לענות לי עליה. אומרים שיש ה´ אחד. אז למה אומרים אלוהים ? כי הרי זה ריבוי של אל. מוזר לי. הגמד
 
גם הצאר הרוסי היה חותם:

"אנחנו, ניקולאי II". בשפות האירופיות מקובלת פנייה לאדם אחד בלשון רבים. באנגלית בכלל נעלמה הפנייה בלשון יחיד. מצד שני, לי אישית נדמה שההבדל בין הפוליתאיזם ובין המונותאיזם הוא לא כל כך חד כמו שמציגים היום. יש בתנ"ך עדויות רבות לכך שאלוהים לא היה בודד, "בדמותנו ובצלמנו", הנפילים (אסטרונאוטים שלא הצליחו לחזור), השטן.
 

faith2

New member
הגמד....לא נכון!

אלוהים מכי באלים אחרים, פשוט הוא אוסר על קיום המצוות שלהם כאילו הוא מעוניין שנאמין רק בו.
 

רון סי

New member
זה השם שלו

לא שם עצם מוטה ברבים. כמו שירושלים זה לא ריבוי של ירושל.
 

רון סי

New member
יש לו כמה שמות

ו"השם" הוא לא אחד. למה אלוהים? ככה קוראים לו. זה כמו לשאול למה קוראים לי רון סי.
 

גאיוס

New member
אלוהים-ריבוי של "אלוה" או של "אל"

כמו צורת ריבוי של "בעלים" או "אדונים" בהוראת יחיד.
 

רון סי

New member
לדעה זו אין ביסוס בשפה

"אלים" זה ריבוי של "אל" אלוהים, בעברית, זה שמו של האל, ולא ריבוי לשום דבר. "בראשית ברא אלוהים" ולא "בראו". חדשנות בשפה העברית זה דבר מבורך, אבל רצוי לעשות את זה במסגרת השפה.
 

Gunz N Mozes

New member
אלוהים זה ברבים מפאת כבוד

זה מה שאני שמעתי, אני לא יודע אם זה נכון. בכל מקרה מצאו עדויות ארכיאולוגיות לזה שפעם האמינו ב- "יהוה ואשרתו"... יעני שני אלים.
 

masorti

New member
ושוב חזרנו לאל ואשרתו...

את העדויות האלה מצאו בתחנת דרכים על הדרך לסיני (ולא במרכזי אוכלוסיה חשובים בכנען), וכל מה שהיא מוכיחה הוא... שבתקופת בית ראשון אנשים ערבבו את האמונה העברית עם אמונות מקומיות. וכי התנ"ך הסתיר שבני ישראל הקריבו וקיטרו לבעל ולאשרה במקביל לאמונתם באל העברי? והטענה שה"שידוך" של האל היהודי לאשרה היה חלק מהקאנון התיאולוגי היהודי - חסרת בסיס. בדיוק כפי שבהאיטי מערבבים פולחן נוצרי וטקסי וודו, אבל איש לא טוען שהדת הנוצרית התיקנית מקבלת את השדים של הוודו כחלק מהפנתיאון הדתי שלה. כנראה שגם בכנען חלק מהיהודים ערבבו פולחנים כנעניים עם אמונתם המונותיאיסטית.
 
רק שלא תמיד ברור מהי האמונה

ה"תקנית". הרי בכל הדתות הנפוצות ישנם פלגים ופלגי פלגים. יהודים חיו מי יודע כמה שנים באתיופיה, להבדיל מאחרים שימרו מצוות מסויימות כמו בימי התנ"ך, אבל הממסד הדתי היהודי בארץ אילץ אותם לעבור טכס משפיל של גיור "תקני". הנצרות עצמה היא ערבוביה של זרמים שונים, על בסיס הדת היהודית. קשה היום לשער מה היה הקאנון בימי קדם, ואם היה בכלל. אותו "חלק מהיהודים שערבבו פולחנים כנעניים עם אמונתם המונותיאיסטית" - האם אפשר לקרוא להם "מונותיאיסטים" ולאמונתם "מונותיאיסטית"? היום: האם היהדות התקנית מקבלת את הקמיעות ותמונות הצדיקים?
 

masorti

New member
חושבני שאתה עצמך מבין טוב..

את ההבדל בין קאנון דתי רשמי לבין קבוצות ויחידים הסוטים ממנו. בוא ונגיד שאם אותו חלק שערבב מונותיאיזם וכנעניות היה מתגבש לכדי דת נפרדת (ראה פרוסטטנטיות וקתוליות, הדת הדרוזית מול האיסלם, וכו´) - אז היינו רואים במשנתו קאנון דתי. כל זמן שזה לא קרה, אותו חלק הינו בסה"כ "מונותיאיסט חוטא" מנקודת מבט יהודית. אני אפילו בספק גדול מאוד האם ערבוב האמונות שלהם התקרב לדרגת תפישה דתית מגובשת בדומה ל"יהודים משיחיים" של היום המערבבים יהדות ונצרות. לדעתי זה היה יותר דומה למצב בהאיטי של נצרות רשמית בעירוב לא רשמי של אלמנטים פגאניים. לא ידעתי שהקמיעות ותמונות הצדיקים נחשבים לאלוהויות שאותם עובדים. נכון להיום, היהדות התיקנית מקבלת את הקמיעות כדבר מותר - כשחלקה (החרדי) רואה בזה אלמנט רצוי וחלקה האחר (הסרוג) רואה בזה מנהג פרימיטיבי. בכל מקרה, אין כאן ערבוב של אלוהות אחרת ונסיגה מהמונותיאיזם.
 
אתה מבין מצויין, שמי שמאמין

באלים רבים אינו מונותיאיסט. מצדי שהיהדות התקנית תקבל או לא תקבל מה שהיא רוצה. אמנם אחד מעשרת הדיברות אוסר עשיית פסל ותמונה, אבל זה לא העסק שלי. מישהו אמר לי, אני לא יודע אם זה נכון, שהדת היהודית אוסרת על מאמיניה להיכנס לכנסיה נוצרית, אבל לא אוסרת להיכנס למסגד מוסלמי. האם זה נכון? ואם כן, אז מה הסיבה? אולי בגלל האיקונין הנוצרי המהווה מעין פסל או תמונה? אני אישית לא רואה הבדל מהותי בין פוליתיאיזם לבין מונותיאיזם, הן ברעיון המרכזי, והן באינטרפרטציה המעשית.
 

masorti

New member
אתה מבין מצוין..

שהתמונות של הצדיקים אינן בגדר "אלים רבים". ואם אתה כבר מצטט את הדיבר העוסק באיסור תמונה, למה שלא תצטט את הפסוק עד הסוף?... "לא תעשה לך פסל וכל תמונה.... לא תשחווה להם ולא תעבדם". הרעיון הוא שאסור לעשות תמונות ופסלים כמייצגים אלוהויות שיש לעבוד אותן. זה שבמהלך הגלות החמירו עד כדי כך שדתיים סרבו להצטלם לתעודות - זה כבר סיפור אחר. עובדה שלדתיים מודרניים אין בעיה לעסוק היום באומנות לסוגיה. אז כל זמן שאתה לא מתפלל לתמונה - זה לא אמור להיות אסור. --- לגבי הכנסיה והמסגד... למיטב ידיעתי זה אכן נכון. אסור להיכנס לכנסיה אך מותר להיכנס למסגד. הסיבה אינה האיקונין שבפנים, אלא אחרת: הנצרות מאמינה ב"שילוש הקדוש" ויש בה (לפחות בחלק מזרמיה) אמונה ביותר מאלוהות אחת. לכן זה נחשב הלכתית לשקול לפגאניות. האיסלם מאמין באל אחד (מוחמד הוא בסה"כ שליח אנושי), ולכן אינו פגאני. --- זכותך לראות בפוליתיאיזם ובמונותיאיזם אמונות כמעט זהות. ככה זה כשצופים באמונה הדתית מתוך הכפירה.... מרחוק הכול נראה נורא דומה. זה בסדר... גם כל הסינים נראים לנו נורא דומים.
 
הסינים שראיתי דומים זה לזה כמו

שיהודים דומים זה לזה. בוודאי אתה צודק, מרחוק דברים שונים נראים יותר דומים. למשל, תשאל את רוב הישראלים הצברים, ותראה שהם בכלל לא יודעים שקיימות השפות: אוקראינית, ביילורוסית, גרוזינית, ליטאית וכו´, חושבים שרק רוסית. מסכים אתך שהנצרות היא "בלגן לוגי": האל הוא שלושה, שהם אחד! נחשבת לדת מונותיאיסטית. ליהודים הביטוי "עובדי אלילים" נחשב שם גנאי, לכן אני מדגיש מראש, שאין לי כוונה לפגוע בהשוואה הבאה: ניקח את השבט הפרימיטיבי ביותר בג´ונגל הנידח ביותר. הם סוגדים לאליל שלהם - פסל מעץ או מאבן. אבל לאמיתו של דבר הם הרי לא חושבים שחתיכת העץ או האבן הזאת היא, פיסית, מגינה עליהם, שולטת בהם ובעולם. ברור, שהפסל שלהם הוא סמל בלבד, אם חשוב להם, כ...סמל! מה פירוש "לא תעשה..., ולא תשתחווה". לא נראה לי שהכוונה, בעברית, היא, שלעשות מותר, אבל להשתחוות אסור. בעניין הקמיעות ותמונות צדיקים, אז פיסית אולי לא משתחווים להם, אבל מהותית - סוגדים להם. אלא איך תקרא לזה? רוכשים אותם שיביאו מזל?
 

masorti

New member
זכותך לעוות את הפאגניות לצרכיך..

אבל השבט הפרימיטיבי סוגד פיזית לפסל. שים לב לטקסים במקדשים הבודהיסטיים... מניחים קערות מזון לפני הפסל של בודהא. ההנחה היא שהכוח הרוחני ממש גר פיזית בתוך הפסל, ולכן יש לתת לו לאכול ולשתות. לגבי הדיבר על הפסל... לא נראה לך ההסבר בעברית? חבל. אל תחשוב במשמעות המודרנית של "תעשה לך" במובן לייצר טכנית, אלא במשמעות של "תקדש לך" = תהפוך לאובייקט סגידה. קמיעות וצדיקים... לא סוגדים לקמע או לצדיק אלא משתמשים בו כשליח/אובייקט לבקשות מהאל. נכון הוא שיש אנשים שאינם מבינים את המשמעות ומתחילים להעריץ את החפץ, אבל זה כבר לא חלק מהקאנון הדתי אלא תפישה עממית שגויה.
 
אז בוא נשווה:

קערות המזון - הקרבת הקורבנות. אם אינני טועה, בודהה אינו מפוצל ע"י מאמיניו לפסלים-פסלים, כמו הכוס לאליהו אינה מכוונת לכך שאליהו יופיע בכל הבתים. שניהם, לדעתי, אקט סמלי. בקשר לפסל: כבר הסבירו לי, שלכל פשט יש דרש. גם לי התפיסה העממית נראית שגוייה, ושגיאה זו נראית לי כחטא כבד מאוד, אם כי, כאמור, זה לא העסק שלי. על כל פנים מרחוק, בפועל, זה נראֶה די דומה - סגידה לחפץ כסמל או שליח, או לחפץ עצמו.
 

masorti

New member
שוב אתה מעוות...

קערות המזון מוגשות לפסל הנמצא באותו מקום. הקרבנות מוקרבים ליישות הנמצאת אי שם בשמיים. ומה קשורה הכוס לאליהו לענין? האמונה אינה שאליהו גר בכל בית אלא שהוא יעבור בו לכמה דקות. ברור שלדעתך הבודהיזם או כל יתר הדתות המגישות אוכל לפסליהן עושות זאת כסמל. משום מה יש לך קושי לקבל שהמונותיאיזם הינו תיאולוגיה מופשאת יותר.
 
למעלה