יש לי שאלה

Dr.Drek

New member
אה שזהו!

אני זוכר ששמעתי פעם על כך שישנו כיסא מיוחד בשירותי החירום של ארה"ב שאליו מעבירים את הפצוע שהוא דומה לתנוחה שהפצוע יושב... מה גם - למה לא לנסר את הכיסא ולהעביר את הפצוע בתנוחה המקורית... - עולם אידיאלי ... :) אגב - מה תעשו במקרה של פצוע מחוסר הכרה שזקוק לחילוץ? האם אכן תקפידו על צווארון ועל העברה נכונה אל הלוח???
 
כיסא + חסר הכרה

היי דר´ דרק למיטב זכרוני בנט"נים של מד"א יש מעין "חצי לוח" שנראה כמו איזה מפתח גדול שנועד לחלץ פצועים יישובים. לדעתי יישור הפצוע בציר האגן אינו מסוכן מאוד. הקטע הקריטי באגן (אולי הכוונה לשברים בלתי יציבים באגן?) היא בתנועה של כנפי האגן (iliac crest) הרחק אחד מהשני בדומה לפתיחת ספר. באשר לחסר הכרה - במיוחד בפצוע חסר הכרה יש להקפיד על צווארון. חוסר הכרה אגב הוא התוויות נגד להסרת צווארון במיון ללא אישור רדיולוגי. היום מקובל שבפצוע בהכרה ומשתף פעולה ניתן להסיר צווארון לאחר בדיקה גופנית בלבד ע"י רופא וללא אישור רדיולוגי(במיון בו עבדתי הסמכות היתה בידי רופאי המיון האורטופדי). למי שמעונין וטוב באנגלית יש תרגיל נחמד בניהול פגיעות עמש"צ באתר המעולה www.trauma.org. אלי
 

nsr

New member
שאלה

בארכיון התמונות יש תמונה של מישהו שנפגע מיריית רובה ציד (shot gun) לאיזור הבטן. קליעי רובה הציד מכילים המון כדורי מתכת קטנים. לפי ההגיון, אי אפשר להוציא כל אחד ואחד מהם. נניח שהוציאו את כל הכדורים שנמצאו בתוך איברים חשובים או היוו סכנה לפצוע. מה עושים בשביל לטפל בשאר הכדורים שנשארו בפנים? מפטמים את הפצוע באנטיביוטיקה לכל חייו? זה לא נשמע כל כך הגיוני, ואני בטוח שיש לזה טיפול יותר חכם. אני אשמח לקבל הסבר. בתודה מראש
 
מה עושים?

היי nsr לפי מה שאני ראיתי בניתוחים במצבים דומים (הכי דומה שראיתי היו ניתוחים של פצועים מפיגוע התאבדות עם רסיסים ואומים בכל הגוף) מה שצריך לעשות בגדול זה לטפל בפגיעות ממשיות, כלומר בכלי דם, עצבים, עצמות, איברים מוצקים וחלולים. אם במהלך הניתוח ניתן להוציא את הרסיסים, מה טוב. אם לא אז לא. היתה לדוגמא פצועה שאום (מוטרה בעברית יפה) קרע לה את הצקום (הקטע ההתחלתי של המעי הגס, בו מתחברים למעי הגס המעי הדק והתוספתן). בכניסתו הוא גרם לה לריסוק הקצע של כנף האגן מימין ולאחר שקרע את הצקות המשיך ונתקע סמך לעמוד השידרה. כיוון שבריסוק קצה האגן שמלבד מעט דימום לא גרם נזק טיפלו בקצת bone vax וגם בצקום טיפלו וכיוון שלא היה קל להגיע לאזור העמ"ש וכיוון שהתרשמו שאין עוד נזק, פשוט השאירו את האום שם. אז אמנם אין דין רסיסי קליע ציידים כדין רסיסים ממטען (הצורה שונה והמהירות שונה) אך מרגע שהפגיעה כבר נגרמה, לדעתי יש להתייחס לשניהם כגוף זר על המשתמע מכך. אגב, נקודה מעניינת בקשר לקליעים וזיהום - היתה פעם השערה שלמרות שהקליעים אינם סטרילים, החיכוך והחום ממילא הורג את החיידקים. בבדיקות מעבדה זה התגלה כשטות מוחלטת. הכיסוי האנטיביוטי הוא לתקופת האישפוז בלבד כל עוד לפצוע יש סימני זיהום ולא יותר מכך. הסכנה היחידה לטווח ארוך בהשארות רסיסים בגוף שאני יכול לחשוב עליה היא הגברת הסיכון להידבקויות תוך בטניות, אך גם בזה איני בטוח. בקשר לחשיבות הדבקויות, זה כבר בפעם אחרת. אלי
 

Dr.Drek

New member
אהה...

מעולם בעודי בצוות הנט"ן לא השתמשנו בו... א.מה הכוונה של תנועת כנפי האגן??. כיצד היא יכולה להתרחש??? מהפגיעה עצמה לא??? ב.אז מה עושים במיון בפצוע חסר הכרה שזקוק לאינטובציה - וקשה להחדיר...???
 
יש לי תגובה לגבי צורת הוצאת פצוע

א. השאיפה היא תמיד למנוע כמה שאפשר תזוזה שעלולה לפגוע יותר בנפגע, כמובן שהדבר תלוי בחומרת הפציעה ובמצב השטח. ב. בעבר, היינו משתמשים בציוד שנקרא KED, מין דבר כזה שמכניסים בין גבו של הנפגע למשענת של הכסא ואז ישנן רצועות ותמיכות אשר קושרות את הנפגע כך שההוצאה שלו מן הרכב תיעשה בצורה יותר פשוטה אך עדיין צריך להקפיד על רגליו ואגנו היות וההתקן הזה עוזר רק ביישור עמ"ש+עמש"צ. ג. בהרבה מקרים בהם נתקלתי, אם הפצוע אינו לכוד אז מן הסתם לרוב כאשר נגיע למקום הוא כבר יצא מהרכב והתהלך ולפעמים גם יצא מהרכב ונפל עקב איבוד תחושה ברגליים. ד. אני מקווה מאד שלא נצטרך לטפל יותר בנפגעי ת.ד (נאיבי)... אבל אם כן אני מאמין שהם מטופלים על ידי צוותים מיומנים ואיכותיים מאוד של מד"א.
 
לדר´ דרק

אהלן, בקשר ללוח שתיארתי, יכול להיות שהוא כבר לא בשימוש. הפעם האחרונה בה הייתי על נט"ן היתה לפני איזה 5-6 שנים. בכל מקרה מה ש"מוציקיטו" תיאר דומה למה שאני זוכר. לגבי שאלה א: קודם כל דרוש ידע מסוים בהכרת האנטומיה של עצמות האגן ולצורך ההסבר עדיף שאם אתה לא ממש זוכר יהיה לפניך שרטוט. שברים מסוימים באגן, במיוחד שברים מרובים, לדוגמא שבר בפוביס (עצם הבושת/ ערווה)+ שבר במפרק בין עצם הגן מצד אחד לסקרום (5 החוליות המאוחות התחתונות של העמ"ש, בדיוק מעל עצם הזנב) עשוי לגרום לחוסר יציבות של האגן. קצת קשה לתאר בכתב, אך תנסה לדמיין את האגן במצב זה: ה"קדימה" שלו שבור ובאופן תיאורטי, עקב השבר מאחורה ניתן "לפתוח" אותו כמו ספר כשהציר הוא באזור הסקרום. באותה "פתיחה" כנפי האגן מתרחקות אחת מהשניה. דימום במצב זה יכול להיות מהיר ביות ולגרום למוות מהיר. יש לזכור שהאגן יכול להכיל כמויות עצומות של דם. אגב נקודה ששכחתי לכתוב קודם: עם כל הזהירות הנדרשת בניוד פצוע, יש לזכור כי יישור רגלי הפצוע באופן תיאורטי לפחות אינו משנה את הזוויות בין האגן לעמ"ש ואף אינו מערב את העמ"ש עצמו. אותו שינוי, וב, מבחינה תיאורטית מערב שינוי בזויות שבין עצם הירך לבין האגן והתזוזה היא של הירך. לגבי שאלה ב´: קודם חזור לכל הדיון שכבר היה. אם הפצוע חסר הכרה ועקב קושי טכני (וכרגע איני מדבר על נוכחות צווארון) כמו שבר מרוסק בפנים, דימום ומרעין בישין אחרים, האינטובציה נכשלה, ההגיון אומר שכאן זה המקום להמשיך לפיום גרון. זהו, אם למישהו יש תיקונים/ הרחבות/ הערות, אשמח לקרוא אלי
 

paradan

New member
ישנן שיטות אחרות

חשוב לזכור שישנן כמה שיטות לנתיב אויר דפיניטיבי חוץ מאינטובציה וקוניו´. לא תמיד רצים ישר לחתוך אם אינטובציה לא צלחה. השאלה זה למה האינטובציה לא הצליחה/בלתי אפשרית - האם מדובר בשינוי צורה משמעותי? האם דימום הגביל את הראות? גוף זר(ואני לא מתכוון לגולה)? ועוד´ כאמור ישנן כמה שיטות לנתיב אויר דפיניטיבי: אינטובציה - כולל עם שימוש בסיב אופטי LMA - מבוצע על עיוור COMBITUBE - מבוצע על עיוור. surgical AW
 

Dr.Drek

New member
2 שאלות נוספות ....

Pardan היקר מכל! 1. האם תוכל להרחיב על LMA ועל COMBITUBE...כמה שתוכל... :) 2.מה לגבי פצוע היושב וכרגע חסר הכרה,נשימה,דופק, האם תחלץ אותו עם צווארון ולוח גב בדרך רצויה או שמא תוציא אותו כמה שיותר מהר להתחלת החייאה...???
 

paradan

New member
תשובות

2. האלה היותר פשוטה: פצוע החסר כרגע הכרה דופק ונשימה - אין הרבה מה לעשות בשבילו למעט לעזבו בשקט ולקבוע מוות (ע"י רופא). מה שבטוח זה שנוציא אותו במהירות ובזהירות וגם זה אם אין פצועים אחרים שעוד יש מה לעשות בשבילם... 1. לגבי שניהם - אלו שיטות לנתיב אויר מאובטח היעילות כמו טובוס. שתיהן שיטות פשוטות ומבוצעות על עיוור - לא מצריכות ידע ונסיון נרחב (במדינות מסויימות מבוצעות ע"י חובשים). *ה-LMA - laryngeal mask airway - הינו צינור דמוי טובוס עם כרית מתנפחת בצורת לב בקצהו. הוא מוכנס בצורה עיוורת לפה ללא שימוש בשום אמצעי עזר (כגון לרינגוסקופ). עם הכנסתו לפה הוא נדחף עד שנעצר והכרית מנופחת. מיקומו אמור להיות כזה שמצד אחד הוא מקיף את אזור הפתח של הקנה ומצד שני חוסם את הפתח של הוושת. הוא לא נכנס לקנה עצמו ולא עובר את מיתרי הקול (בזה אחד מחסרונותיו). דרכו ניתן להכניס טובוס קטן יותר ולשלוף את ה-LMA. כרגע הLMA נמצא בניסוי במד"א בחלק מהנט"נים. נכנס לשימוש מלא בצבא. בחדרי הניתוח בארץ הוא נמצא כבר 7-8 שנים. * הקומביטיוב כשמו כן הוא בעצם שילוב של שני צינורות עם שני פתחים נפרדים הניתנים לחיבור לאמבו. אחד מהצינורות הוא כמו טובוס רגיל ואילו הצינור השני הוא קצר יותר מהראשון ונגמר בחלקו התחתון של הקומבי לפני הבלונית של הצינור הראשון וגם לו בלונית משלו. הקומבי מוכנס על עיוור ושתי הבלוניות מנופחות. ברוב המקרים הכנסה עיוורת תובילו לוושט ואז מחברים את האמבו לפתח הנכון ומנשימים. אם במקרה הוא נכנס לקנה אז הוא פשוט זהה לטובוס רק שנכנס ללא לרינגוסקופ. מצליח תמיד בנסיון ראשון - כי לא משנה לאן הוא נכנס, לקנה או לוושט. נמצא בחדרי ניתוח. בשימוש מוגבל עקב עלותו היקרה - כמו עלות שני פינויים בנט"ן.
 

Dr.Drek

New member
ממממ...

א.אתה אומר שתפנה בעצם אותו מהרכב בזהירות ולא תתחיל החייאה אלא אם כן אין עוד פצועים אחרים...עד איזו רמה של פצועים אחרים כן תתחיל החייאה בכל זאת??? ב.לגבי הקומביטוב אתה אומר שמכניסים ובמידה שנכנס לוושט, מחברים לצינור השני, כי הצינור הראשון חוסם את הוושט נכון??? נשמע מעולה...אז למה בכלל להסתבך עם טובוס ולרינגו??? תודה , אמיר.
 

paradan

New member
תלוי

תשמע הסוגיה של החייאה בטראומה היא לא סוגיה קלה, ונוהלו לגביה דיונים ארוכים ומייגעים (בוועדות מומחים שונות הכוונה, לא בפורומים). יש לבדיל בין פצועים שהראו סימני חיים עם הגעתנו וכאלה שלא. פצוע שהיה חי (דופק ו/או נשימה) בזמן הגעתנו יטופל בכל השיטות והאמצעים האפשריים. אך פצוע שבעת הגעתנו אליו היה כבר ללא דופק ונשימה זה סיפור אחר, במיוחד אם יש סימנים לאובדן דם רב, טראומה משמעותית (שברים פתוחים, שינוי צורה...), סימני חבלה קשים, קינמטיקה קשה וכד´. אני לא מדבר על פצוע שהרכב שלו נשרט והוא מחוסר הכרה (אולי חטף MI?) - זה ייקבל החייאה. לגבי עניין הפצועים האחרים הזכרתי את זה בהקשר שבו ישנם פצועים קשה ולא מספיק צוות מתקדם (יעני נט"ן/אט"ן במקום) בשביל לטפל בהם. אם יש פצוע קשה שעוד נושם ועוד פצוע שהוא כבר EX ורק נט"ן אחד בשטח - כנראה שרק הפצוע הנושם יטופל... זאת המציאות הקשה של המקצוע. אי אפשר להציל את כולם.
 

inbale

New member
שאלה לגביי NEEDLE

משום מה כשמגיעים אלינו למיון פצועים עם נידל אנחנו רואים שלמעשה נעשה חתך זעיר עם סקלפל ודרכו מוחדרת המחט (דבר שאחר כך מצריך תפירה מצידו לאחר שביצענו את הטרוקר). למה בעצם עושים את החתך הזה והאם זה הכרחי?
 

paradan

New member
הכרחי

מאותה סיבה שבגללה לא עושים טרוקר ע"י דחיפה של המסרגה. ישנן שתי שיטות לביצוע נידל - האחת עם וונפלון 14G שלא מצריכה חיתוך מוקדם והשניה עם וויגון 10G שזאת מסרגה קטנה ועליה טרוקר תינוקות שלא ניתנת להחדרה יעילה מדויקת ובטוחה ללא חיתוך לפני...
 
למעלה