תשמעו מה קרה לי
לא היה לי שום סיבה או תיכנון ללכת לסליחות, מהסיבה הפשוטה שלא הספקתי השנה לעשות עברות, זו היתה שנה עסוקה מאד, ולא היה לי זמן לזה, אבל יש לי כאן כמה חברה מהארץ, ושיגעו לי תמוח שהם רוצים ללכת לבית הכנסת של שלמה קרליבך, אמרתי למה לא, יאללה באו נלך, אני עומד שם ומקשיב לחזן, "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש" הנשמה לך והגוף שלך (נו עם הניגון) עוד אפשר לסבול אבל!! אז הוא מתחיל איזה ניגון של שלומלה, וכל המחסומים ששמתי נפלו, אני לאט מתקרב לכיוון הבימה, אפה שהחזן עומד, ושר איתו, אי אי אי, OK עוד פעם אומרים שמה מלא דברים שאף אחד לא יודע מה הם, ואני נרגע, אבל! אז עוד ניגון של שלומלה, ועוד אחד, ככה ברצף אחד אחרי השני, (כל פסוק מנגינה אחרת) אני מרגיש שהגוף שלי מתרומם, אני עומד שם מתנוענע, עניים עצומות, ומתנגן לי, אני מרגיש התרוממות כזו, או שנקרא לזה טרנס, אין לזה הסבר, אבל זוהי כוחה של מנגינה תאמינו לי, מי שלא מכיר אותי היה בטוח שעומד כאן איזה שהוא עובד! אני בתוך הלב צחקתי על עצמי, איזה פרדוקס שזה, אני לא מתחבר למילים כהוא זה, אבל המנגינות!! היתה לי הרגשה של ריחוף, ותאמינו לי כמה שניסיתי להסביר את זה בכתיבה, זה היה יותר חזק, <בן הרב שוקל ליסוע בראש השנה לתפילות במנהטן אצל שלומלה אי אי אי>