הכל נשמע נחמד ויפה
כשאתה אומר את זה, אבל העובדות בשטח מדברות. בעלי חנויות שמוכרות בעלי חיים לא חושבות על זה שהם ימכרו לבית טוב, הם חושבות על הכסף, מצידם שיזרקו אח"כ את החיה לביוב, העיקר שהכסף אצלם בכיס. לא איכפת להם אם המשפחה זו התחלה יציבה או לא. איכפת להם אך ורק מהכסף. אנשים שקונים משהו מתייחסים אליו כאל חפץ, כי רק חפצים אפשר לקנות. קנית כלב/חמוס/חתול בחנות = קנית חפץ. בעל חיים שהוא מקבל הגדרה של חפץ, הופך באמת להיות חפץ. אז ברגע שטסים לחו"ל, ברגע שעוברים דירה ואי אפשר לקחת את החיה כי בעל הבית לא מרשה, או שמחפשים לו בית אחר, או שזורקים אותו לרחוב. דודים שלי קנו חתול "גיזעי" מחנות פה בעפולה לפני המון שנים. הוא חי איתם 4 שנים, אחרי 4 שנים נמאס להורים כי כל הילדים עזבו את הבית, והם פשוט מסרו אותו לדודה שלי במושב, והוא סיים את חייו על צלחת של תילאנדי. וזו רק דוגמא אחת להראות שכסף זה לא מדד. יכול להיות שאתה צודק, יכול להיות שזשה שהם השקיעו בחיה הם גם יטפחו אותה ויקנו לה את הכי טוב, אבל ברגע שמשהו לא מסתדר, ברגע שזה נהיה טיפה קשה, החיה הולכת - וזו לא משפחה טובה, כי לא משנה מה קורה ולא משנה לאן הולכים, החיה צריכה ללכת עם הבעלים. אני אישית לא מסכימה למכירת בעלי חיים, כי הם לא מוצר, בעלי חיים זה לא חפץ ולכן אני לא אקנה מחנות שמוכרת בעלי חיים, ולא משנה מה התנאים שלהם שם.
