הורי..
אני יכולה להבין הרבה מאוד ממה שכתבת על המסכה..
את הפער המאוד מאוד גדול, כשמבפנים בוכים, צורחים, אבל מחייכים מבחוץ. מכירה את זה (לצערי) מאוד מקרוב..
אבל בכל זאת, אני מאמינה שהמסכה הזאת, אפילו אם רק מעמידים פנים שהכל בסדר, היא יותר טובה מאשר להיות כל היום לבד בכאב, מאשר לחיות רק את הכאב.
אני רוצה להאמין שכמו שיש תמשפט הזה של הלחייך, לצחוק אפילו בכאילו, ואז שזה יהפך בסוף לצחוק אמיתי..
אז אני רוצה להאמין שהמסכה הזאת של ההכל בסדר, באמת אולי מתישהו תהפוך למציאות
(ומי אני שאדבר בכלל, בימים האחרונים, אפילו כשהייתי בחברת אנשים אז חייכתי, צחקתי, בכיתי מבפנים. הלכתי לשירותים. פגעתי. חזרתי. ואפחד לא הרגיש. ואפחד בכלל לא שם לב..)
(סליחה על החפירה..)
אני יכולה להבין הרבה מאוד ממה שכתבת על המסכה..
את הפער המאוד מאוד גדול, כשמבפנים בוכים, צורחים, אבל מחייכים מבחוץ. מכירה את זה (לצערי) מאוד מקרוב..
אבל בכל זאת, אני מאמינה שהמסכה הזאת, אפילו אם רק מעמידים פנים שהכל בסדר, היא יותר טובה מאשר להיות כל היום לבד בכאב, מאשר לחיות רק את הכאב.
אני רוצה להאמין שכמו שיש תמשפט הזה של הלחייך, לצחוק אפילו בכאילו, ואז שזה יהפך בסוף לצחוק אמיתי..
אז אני רוצה להאמין שהמסכה הזאת של ההכל בסדר, באמת אולי מתישהו תהפוך למציאות
(ומי אני שאדבר בכלל, בימים האחרונים, אפילו כשהייתי בחברת אנשים אז חייכתי, צחקתי, בכיתי מבפנים. הלכתי לשירותים. פגעתי. חזרתי. ואפחד לא הרגיש. ואפחד בכלל לא שם לב..)
(סליחה על החפירה..)