נשמע כאילו את פועלת נכון.
קשה לעזור למתבגרים. הם מצויים בתקופה סופר קשה מבחינת היחס עם אחרים, תלות ועזרה מול עצמאות (בוודאי מול ההורים ובכלל), יחד עם כל שאר התהפוכות והסערות. הרבה פעמים יש תסכול שפשוט לא מצליחים להגיע למתבגר במצוקה, הוא מתקשה להיעזר... בתקופה הזו כל ה"אני" שלנו מוגדר מחדש, הכל מרגיש כ"כ לא יציב שמתקשים לדבר על מה שקורה כי זה אפילו מבלבל עוד יותר - שלמות ויציבות העצמי כ"כ שברירית לתחושתו של המתבגר שכל עיסוק נוסף בתכנים קשים וקונפליקטואליים ממש "מטלטל את הספינה"... בטח ובטח שאצל בנים שבתהליך הסוציאליזציה שלהם (והיום נראה שגם חלקית ביולוגית) קשה להם יותר להביע רגש ולהבין מה קורה אצלם רגשית וקשה להם יותר בקשר אינטימי מסוג זה... ובנים מתבגרים זה בכלל לא פשוט... ןמצד שני - לא לוותר לו. לרדוף אחריו, לחזר אחריו. גם אם נראה שהוא לא מעריך את זה בכלל ואפילו ההיפך חשובה לו הדאגה לו, הידיעה שאוהבים אותו וחושבים בטובתו, שיש מישהו שיקשיב לו ויבין כשירצה (אפילו אם עכשיו ממש "לא בא לו")... זה גם מזכיר לו שיש בעיה ומקשה על ההדחקה, כל עוד היא בולטת כלפי השטח יודעים שהיא שם וזה יטופל... אם לא עכשיו אז אולי בצבא דרך הקב"ן או בטיפול כמו אצלך (ואצלי)... האפקט של ההחזקה של המצב הוא מאוד משמעותי... בפירוש, הכיוונים שהצעת נשמעים טוב, גם לתת לו להבין שיש לו כתובת אצלך תמיד וגם לפנות לגורמים בסביבתו שישגיחו עליו ו"לשבור את הראש" ביחד איך ניתן לעזור לו (אם כי לא הייתי מצפה להרבה מיועצות - רובן יש כ"כ הרבה תלמידים לחצי התקן המסכן שלהם שהן לא עושות כמעט שום דבר כפי שאולי היו רוצות - וחלקן כפי שהדגמת יפה גם לפעמים חסרות רגישות להדהים וקשה להאמין שמדובר באשת סיוע נפשי)...
קשה לעזור למתבגרים. הם מצויים בתקופה סופר קשה מבחינת היחס עם אחרים, תלות ועזרה מול עצמאות (בוודאי מול ההורים ובכלל), יחד עם כל שאר התהפוכות והסערות. הרבה פעמים יש תסכול שפשוט לא מצליחים להגיע למתבגר במצוקה, הוא מתקשה להיעזר... בתקופה הזו כל ה"אני" שלנו מוגדר מחדש, הכל מרגיש כ"כ לא יציב שמתקשים לדבר על מה שקורה כי זה אפילו מבלבל עוד יותר - שלמות ויציבות העצמי כ"כ שברירית לתחושתו של המתבגר שכל עיסוק נוסף בתכנים קשים וקונפליקטואליים ממש "מטלטל את הספינה"... בטח ובטח שאצל בנים שבתהליך הסוציאליזציה שלהם (והיום נראה שגם חלקית ביולוגית) קשה להם יותר להביע רגש ולהבין מה קורה אצלם רגשית וקשה להם יותר בקשר אינטימי מסוג זה... ובנים מתבגרים זה בכלל לא פשוט... ןמצד שני - לא לוותר לו. לרדוף אחריו, לחזר אחריו. גם אם נראה שהוא לא מעריך את זה בכלל ואפילו ההיפך חשובה לו הדאגה לו, הידיעה שאוהבים אותו וחושבים בטובתו, שיש מישהו שיקשיב לו ויבין כשירצה (אפילו אם עכשיו ממש "לא בא לו")... זה גם מזכיר לו שיש בעיה ומקשה על ההדחקה, כל עוד היא בולטת כלפי השטח יודעים שהיא שם וזה יטופל... אם לא עכשיו אז אולי בצבא דרך הקב"ן או בטיפול כמו אצלך (ואצלי)... האפקט של ההחזקה של המצב הוא מאוד משמעותי... בפירוש, הכיוונים שהצעת נשמעים טוב, גם לתת לו להבין שיש לו כתובת אצלך תמיד וגם לפנות לגורמים בסביבתו שישגיחו עליו ו"לשבור את הראש" ביחד איך ניתן לעזור לו (אם כי לא הייתי מצפה להרבה מיועצות - רובן יש כ"כ הרבה תלמידים לחצי התקן המסכן שלהם שהן לא עושות כמעט שום דבר כפי שאולי היו רוצות - וחלקן כפי שהדגמת יפה גם לפעמים חסרות רגישות להדהים וקשה להאמין שמדובר באשת סיוע נפשי)...