ועוד משהו יותר מעשי
הרגישות והפגיעות שלי העצימו על הרקע המשפחתי בו חייתי כשמתווספת סגירות ותחושה של חוסר ביטחון תמידי בבית, בחממה שלך זה הופך למופנמות הייתי ילדה חנונית, חסרת ביטחון , סגורה וטובה מדי. הילדות שלי לא היתה מאושרת. ממש לא. מתישהו נוצר הסוויץ' זה לא ביום אחד. בתחילה הייתי נאלמת, שותקת כשלא היה לי הכוח להגיב. אחר כך התחלתי לאזור כוחות. היום אני אחרת. אני חושבת ש"הסבל" הוא בעיקר בילדות. ילדים עדין לא יודעים לעטות עליהם את חומות המגן והמסכות והחברה נוטה לתפס עליהם. אני לא חושבת שזה מה שצפוי לליהי. יש לה מה שלי לא היה- משפחה תומכת ללא סייג, שתדע לכוון אותה ליצור את הקשרים הנכונים עם הילדים המתאימים, שתסייע לה למצוא את קבוצת השייכות, תעזור לה לעמוד לאט לאט על שלה . אז לא- היא לא תחזיר מכות ותעלב, אבל היא תדע, עם הרגישות שלה לקרוא סיטואציות חברתיות שאחרים , פחות רגישים לא ידעו, תלמד אותם ועם הכוחות שלה תבנה את עצמה ותצליח.
