בפרק שני
הנתינה כבר קשה פי שניים, הכאב והנסיון המר, מביאים איתם את החשבונות, החששות וה"ללכת רק על מה שבטוח", ונוצרת בעיה של התגוננות מפני פגיעה נוספת, המשואה פשוטה - אם לא נותנים, לא נקשרים, אם לא נקשרים, לא נפגעים. אך המסקנה הזו בטעות יסודה. כי הרי אם כבר לאהוב אז לאהוב עד הסוף, לקפוץ למים - אבל הפחד, הפחד משתק ! נסו לדבר על הנושא הרבה, להוציא החוצה את הפחדים, לשקם את ההריסות, לתת עידוד ותמיכה, להתאמץ לשמח אחד את השני, לתת הרגשת ביטחון, לפרגן, והכי הכי, להתאמץ לתת מבלי לצפות לתמורה, לתת כדי לשבור את הפחד מהפגיעה, לתת כדי לשקם את עצמנו, כדי לאפשר לעצמינו את הנתינה התמימה שידענו לפני שפגעו בנו, הנתינה שאפשרה לנו לאהוב בהתמסרות אין קץ !!! נישואין הם גילוי עמוק יותר של עצמנו, ולכן נחשפים בהם גם חסרונותינו ביתר שאת. לכן בהם גם ניתנת לנו ההזדמנות לתקנם יחד.