יש לי בעיה

[נגד הזרם]

יש לי בעיה

אולי זה בכלל בעיות.. אולי קיבלתי את הגנים הדפוקים מסבתא.. לא יודעת... בכל אופן אני אוטוטו בת 25.. ולא מוצאת את עצמי.. לא בתחום הלימודים ולא מבחינה מקצועית.. אני מרגישה גם שאני עומדת לחרבן קשר מדהים שאני נמצאת בו מעל שנה בגלל זה.. הוא מנסה לכוון ולעזור, ואני משתוללת (האמת שאני כל הזמן אומרת לו שאני לא צריכה "שיגדלו אותי").. אני יודעת שאני צריכה עזרה.. אבל אני לא סומכת על אף אחד אחר חוץ מעל עצמי כשמדובר ב"נפש" שלי.. תאמינו לי שאני הביקורת הכי חמורה וללא הפסקה שלי.. אני חושבת שכתוצאה מזה שאני לא מרוצה משום דבר שהשגתי בחיים (ודווקא יש הרבה שיגידו שהשגתי הרבה ושיש לי הרבה), אני בנאדם מאוד מאוד עצבני ונוטה להתלהט, וגם דיכאונית. כלפי חוץ הכל בסדר ו"הכל מתוכנן" אבל מבפנים בא לי לשבת ולבכות. עכשיו סיימתי וויכוח מפגר עם אהבת חיי על זה שאני מבקשת שהוא יפסיק לנסות לחנך אותי ולעזור לי כשאני לא מבקשת... והוא בסך הכל אמר לי שאני חייבת לשים לב לזה שהריב אתמול עם כולם נגרם בגלל משהו שטותי שעשיתי... לא בא לי שגם הוא יהיה "יותר טוב ומוצלח ממני"... אני אפילו לא יודעת עם זה הפורום.. אבל הייתי חייבת לכתוב קצת.. כי אני יושבת ומטפטפת דמעות כאילו שזה מה שיעזור לי עכשיו.

 

[מלאכי עליון]

תרשי לי לשלוח לך הרבה חיבוקים../images/Emo24.gif

כי מבינה אותך כל כך, כי גם אני לא מרוצה ממה שהשגתי בחיים ויוצא שמוציאה את זה דווקא על הבנאדם שהכי תומך ומעודד אותי- בן זוגי מזה כמעט שנה. לי מאוד עזר טיפול פסיכולוגי, שפשוט הורדתי מהלב דברים שמעולם לא התמודדתי מולם, ופתאום אמרתי אותם, דיברתי עליהם וזה שיחרר אותי, והכעסים ירדו וקיבלתי תובנות חדשות שלא הכל באשמתי, ושצריך תמיד לשאוף קדימה אבל לקבל את מה שכבר השגנו ולהסתכל על זה כצעד קדימה לעבר העתיד. למה לדעתך את לא מוצאת את עצמך ולא מרוצה מההישגים שלך עד כה

 

[נגד הזרם]

טיפול פסיכולוגי ../images/Emo201.gif

יוצא מזה רק רע (אחותי הקטנה עברה "טיפול" שהרס לי את החיים והיום בדיעבד גם לה) אני חושבת שאני מצפה מעצמי להמון. אני חושבת שמצפים ממני להמון. אני חושבת ששום דבר שעשיתי בחיי לא היה 100 % בשביל עצמי... ואולי אפילו גם לא 50%. ולי אסור לעשות טעויות. אני גם מכירה את עצמי קצת.. אני לא ארשה לאף פסיכולוג לקחת שליטה. רק אני מכירה אותי. ואני לא סומכת על אף אחד עם הראש שלי. ויש לי חשש מאוד גדול שלדבר על מה שמפריע לי יכול להוביל 3 דברים: 1. הפסיכולוג יבין שאני מסכנה ושעובר עלי הרבה, ואז אני אשקע בזה כי בעצם קיבלתי אישור מגורם מוסמך להתפרק. 2. הפסיכולוג ימשיך "לחפור" בנושאים כואבים מבלי "לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון" ואני אצא ממנו פקעת עצבים עוד יותר גדולה משאני עכשיו. ורוב הסיכויים: 3. הפסיכולוג יאמר לי את כל הדברים שאני אומרת לעצמי, ואני אצא ללא תובנות חדשות ועם כיס עוד יותר ריק ממה שהוא עכשיו (שזה ממש יהיה עצוב) סליחה על הפסימיות. תודה על החיבוק.

 

[מלאכי עליון]

למה אסור לך לעשות טעויות?

מי החליט את זה? למה את מרגישה ככה?

 

[נגד הזרם]

אהה זה פשוט

כי אני הבכורה, זאת שעושה הכל כמו שצריך. לעומת אחותי ש"רוצחת וגם יורשת". ממני מצפים כי ממנה בטוח שלא. אם גם אני אכשל אז פשוט מאוד יחרב עולמם של ההורים שלי והם יהיו מאוכזבים מכולנו.

 

[מלאכי עליון]

בואי אני אשתף אותך במשהו-

אחותי היא הקדושה המעונה בבית, ולא משנה איך היא תתנהג ומה תעשה- היא תהיה קדושה בעיני ההורים וכולם ציפו שאני אהיה מוצלחת כמוה, ואני מוצלחת בדרכי שלי (ולקח לי המון זמן להבין) אבל אף פעם לא הרגשתי שבאמת אוהבים ומקבלים אותי כפי שאני כי הרגשתי שמצפים ממני להיות משהו שלא מסוגלת- להיות כמוה בול. אז למדתי שאני בנאדם אחד והיא בנאדם שני ובחיים לא נהיה אותו הדבר, ואם את נכשלת במשהו- את תתמודדי עם זה, כי יש לך כוח חיים, וכל זה בכלל לא קשור להורים. את בת 25, יקירתי, את ילדה גדולה כבר, ולא צריכה לדפוק חשבון להורים שלך כל כך הרבה. אם יתאכזבו, זה מהבחירה שלהם ומהציפיות הגבוהות מידי שהיו להם וזה לא אומר שאת גרועה/טיפשה/אחר זה אומר שהיה להם ציפיות שלא מהעולם הזה בכלל כלפייך וכלפי אחותך.

 

[נגד הזרם]

אני מבינה

את ההגיון שבמה שכתבת לי.. יכול להיות שיקחו לי חיים שלמים כדי להגיע ובאמת "להרגיש" את התובנות שאת הגעת אליהן.. ומה אם אני לא חושבת שהציפיות הן לא מהעולם הזה.. שאם הייתי פחות עצלנית או יותר מרובעת או "רצינית" כמו שהם היו קוראים לזה אז הייתי יכולה להגיע לזה בקלות. הבעיה היא אולי קודם כל כי התרגלתי כן לדפוק חשבון, והרבה, ולהורים שלי. ולסביבה בכלל עכשיו כשאני חושבת על זה. כאילו שאם אני אפנה לדרך שאני בוחרת בה בחיים ושם אני אכשל אז הם יוכלו לבוא ולומר "רואה.. זה בגלל שלא עשית את מה שאמרנו לך" ואם אני טועה במקום שהם שלחו אותי אליו אז זה "כי דברים כאלה קורים" או בטח כי מישהו אחר היה אשם... (אני מקווה שיצאתי מובנת) בכל אופן.. לא. אני לא כותבת יומן.. אבל אני חופרת לעצמי במחשבות כל הזמן.. עד ההתפרקות וחוזר חלילה. אני מרגישה מאז שעזבתי את הלימודים שיש מין אכזבה כזאת מעל הראש שלי.. כל הרצף של צבא וישר אחרי זה אוניברסיטה- תואר- קריירה וכו' נקטע.. כאילו שניפצתי להורים שלי בועה..(אני יכולה לספר לך שלאחותך גם קשה.. שקשה מאוד להיות זאת שמצפים ממנה..) ועכשיו אני "לא עושה כלום" עם עצמי.. עושה קורס כלשהו ועובדת בעבודה זמנית... אמא שלי בטוחה שזה מצב זמני ושאני אוטוטו חוזרת לאוניברסיטה (אוקטובר הקרוב).. והאמת שלא כל כך נראה לי שזה מה שיהיה..ואין לי שום כיוון כרגע לגבי מה כן אני רוצה ללמוד אם אני רוצה ללמוד בכלל ומה התחום שבו אני רוצה לעסוק..אני כועסת על כולם שלולא הציפיות ה"ריאליות" שלהם וההטפות מגיל קטן היו לי חיים אחרים לגמרי היום! ושעכשיו כבר מאוחר מידי ואי אפשר להחזיר את הגלגל.. בעיקר כועסת על עצמי שעד היום אני לא מצליחה להשתחרר מ"ומה הם יחשבו אם אני יעשה ככה וככה.." ושבגלל זה אני היום בלי חוט שידרה ובלי רצונות משלי.. או חלום שאותו אני רוצה לרדוף.. אבל שוב.. אלה תובנות שהגעת אליהן לבד.. שאני מבינה.. אבל לא עברתי את התהליך שאת עברת כדי להגיע אליהן.. זה לא משהו שאפשר להגיד ואז זה פשוט מתקיים.. אני צריכה "באמת להבין" ולהשתכנע שככה זה.. שאלה החיים שלי ושאני צריכה להחליט מה אני רוצה בהם..ואז שוב חוזר המעגל של "ואם אני פונה לדרך משלי ועושה טעות..."... אולי את מכירה את זה.. שאת מגיעה לרגע השיא כשכל הדברים הגרועים והלא טובים שיש בך ושעשית ושקרו לך צפים בבת אחת ועולים.. ואז מוצפת ברחמים עצמיים את בוכה (לעצמך או למישהו).. זה היה השלב שבו כתבתי פה.. בד"כ אני מצטערת כשזה עובר לי על זה ש"התפרקתי".. פעם שעברה אמא שלי קלטה אותי וחבר שלי בא לקחת אותי אליו..אחר כך כשהתעשתתי על עצמי נשאר רק סוג של בושה...מאמא שבטח עוד יותר מאוכזבת כי אני מתחרפנת לה ומהחבר שלא יחשוב שיש לו חברה חלשה. ואנשים כמו מדען חלל הגאון שבאמת לוחצים על הנקודות הכואבות (כפיות טובה כלפי מה שכן יש לי בחיים) בכלל גורמים לי להרגיש עוד יותר "נפלא" עם עצמי - כאילו שגם כשאני מתפרקת בעצם אין לי סיבה.. ככה אני גם מרגישה שמסתכלים עליי בבית.. ככה אני גם קצת מסתכלת על עצמי- מתבאסת על זה שנהייתי סמרטוט. בגלל זה חשבתי שאולי זה כימי...חחח...או אולי קוויתי..ואני אלך לבקש מכות חשמל באברבנל..כי בזמן האחרון אני מתפרקת יותר.. כשאני קולטת שאני באמת כבר "ילדה גדולה" ושהגיע הזמן שאני אעשה משהו עם עצמי. קשה לי מאוד להסביר את עצמי במילים.. אני גם מקווה שאני מצליחה להעביר את מה שרציתי כי המח שלי תמיד משיג את הפה ואת הידיים שלי.. בכל אופן תודה שהייתם פה כשהתפרקתי ואני מקווה להתעשת בקרוב..

 

[EdisonGirl]

את כותבת יומן?

אני משערת (ומעריכה ממעט הדברים שכתבת כאן), שאת יודעת מצויין מה בסדר, מה לא, מה צריך לשנות ואיך. בכלל, אני נוטה מאוד לסמוך על יכולות החשיבה שלנו. יש לנו קשיים, שסובבים בעיקר סביב רגשות ומחסומים עתיקים, שהמקור להם הוא תת-הכרתי, וכבר אין לנו גישה ישירה אליהם, ולכן קשה להבין או לשנות אותם. אבל ההגיון רואה ויודע. לכן, אם את לא כותבת יומן, אני ממליצה לך לעשות את זה. הכתיבה עוזרת לסדר את הראש, היא מקרקעת את הרגש ומגדירה אותו. לא נותנת לו להתפזר. נתחי אותו, נתחי את עצמך בלי הפסקה בכתיבה, כי כך זה מאורגן יותר באופן אוטומטי. זה עוזר לך להתמקד כל פעם בדבר אחד מטריד, עד שאת מרגיעה את עצמך. כך, את הפסיכולוגית הטובה ביותר של עצמך

ולאט לאט את תצליחי לשפר ת'מצב, של עצמך ובכלל.

 

[דלת כחולה]

תראי את חצי הכוס המלאה

את מודעת למצב שלך, עכשיו את יכולה לפעול בכדי לשנותו. להתחיל בקטן.... להסכים לקבל עזרה גם אם את לא רוצה, תני חיוך ותגידי תודה, תגידי לעצמך שאת הולכת ללמד את עצמך גם לדעת איך לקבל מאחרים. ותנסי גם לעשות יוגה או מדיטציה.....מדהים עד כמה שזה מרגיע וספורט בכלל... וזה יכול להיות רעיון טוב לשבת עם חבר שלך ולהגיד לו שאת באמת מעריכה אותו ואת תנסי להתחיל יותר לסמוך עליו מעתה והלאה. אני בטוחה שאם תדברי איתו בכנות והוא ידע שאת באמת מעריכה אותו, זה ישנה לטובה הרבה! יש לך את היכולת לכוון את עצמך, וזה אולי משהו שאת צריכה להשיג בחיים אלו, ללמוד לקבל.

 

[מדען חלל]

הלו REALITY CHECK!!!

יש לך מושג איזה בעיות יש לאנשים בחיים? צאי מהסרט בחיי.. אני קורא פה את מה שאת כותבת וחושב לעצמי איזה מפונקת את למען השם .. פאקינג יש לך הכל! יש לך אהבה ! חבר מעל שנה .. יש לך מחלות?! את ברחוב? יש לך בעיות כלכליות קשות?! כל בן אדם ממוצע היה רוצה להחליף את החיים שלו בחיים שלך .. את לא ראויה לחיים האלה אם ככה את מתייחסת אליהם. באופן אישי אני לא מבין מה חבר שלך עדיין עושה אותך.. אני הייתי זורק אותך מזמן.

 

[מלאכי עליון]

../images/Emo31.gif תגובה לא במקום.

לכל אחד מותר לקטר, לרחם על עצמו ולבקש רחמים ותמיכה מאחרים כי כולנו בני אדם, וזה שיש לה חבר, זה לא אומר שהכל כל כך מדהים אצלה. אתה לא מכיר אותה, אתה לא יודע מה היא חוותה, אל תבקר אותה. מותר לא להסכים, אבל יש דרך לבטא את החוסר הסכמה.

 

[מדען חלל]

לך יש את הדרך שלך ולי יש את שלי

 

[נגד הזרם]

אני רואה

שהתפקיד שלך בתפוז זה להכנס לפורומים כאלה של אנשים שמתפרקים כל אחד מהסיבות שלו. ולזרוק להם הערות מחממות לב כאלה.. אז פה לא קוראים לך טרול כמו בשאר הפורומים.. האמת שיש לך מזל שאני באמת בנאדם שפוי, ושלא גרמת למישהי קצת יותר חלשה "לוותר על החיים האלה" ולהתאבד. לא צריך להיות מדען חלל כדי להבין שיש לך בעיה רצינית.

 

[מדען חלל]

אה ואללה אתה רואה?

ראית אותי בעוד פורומים? או שאתה סתם נהנה להמציא דברים? ראית שמישהו אי פעם אמר עלי משהו רע? יש לי את הדרך שלי לעזור לאנשים .. וזה שאתה לא מבין אותה זה לא עניינך.. אז בבקשה תתערב בעניינים שלך במקום להיות שומר הצדק שחושב שהדרך שלי היא הדרך הנכונה. צ'או.

 

[נגד הזרם]

קודם כל..

בתור אחד שרוצה לעזור.. כדאי שתתעמק באמת במה שנכתב ואז היית יכול בקלות לראות שאני בחורה ולא גבר. ובלי קשר לעזור- אתה לא יכול (וזה כבר שני אנשים שיודעים הדרך שלך לא נכונה)

 

[נגד הזרם]

וסתם כי באמת נפגעתי..

למה לך מותר ולי לא?

 

[מדען חלל]

סליחה

לא קלטתי שאת זאת שכתבתי לה את ההודעה אז אני מתנצל. תתעלמי ממה שאמרתי פעם אחרונה בכל אופן.............. אני באמת חושב שאת צריכה ניעור ולהתעורר קצת .. את לא מבינה כמה ברת מזל את, את לוקחת את החיים שלך כמובן מאליו. כתבת שיש אנשים שלא מבינים ולא יכולים לראות מה חסר לך בחיים ,.. עצרת פעם לחשוב שאולי מי שטועה זאת את ולא הם? חשבת פעם שאולי הם .. צודקים? זה ברור כשמש מהמכתב שלך .. יש לך בעיה ענקית.... של אגו והוא מנהל לך את החיים ואת פשוט לא מצליחה להשתחרר מזה. את בטוחה שמגיע לך! את בטוחה שיש לך זכות להתלונן לאלוהים. פעם שוטטתי באינטרנט ואז ראיתי איזה לינק.. היה כתוב שם באנגלית "כדי לגלות את סוד האושר לחץ כאן", ולחצתי. הייתה שם כתבה לא ארוכה.. שבסופו של דבר הגיעה למסקנה אחת.. המסקנה היא, למנות את הברכות בחיים שלך. כלומר לספור את כל הדברים הטובים בחיים שלך. זה שאת "יודעת" באופן כללי זה לא מספיק .. את צריכה יום יום דקה דקה להרגיש את זה בגוף שלך, את צריכה להסתובב בעולם עם תחושה של הוכרת תודה עצומה. למה את חושבת שזה מגיע לך כל מה שיש לך? את חושבת שרק בגלל שנולדת לעולם הזה ואת נמצאת פה ואת מרגישה משום מה מיוחדת, אז כל מה שיש לך זה חייב להיות? זה פריווילגיות. זה לא משהו שמגיע לך. למה את צריכה לחכות שמשהו נורא יקרה? למה את צריכה לחכות לאיזה שיעור כואב מהעולם רק כדי להבין מה היה לך רק אחרי שאיבדת אותו? תתחילי להוכיר תודה על הברכות שלך, על מה שיש לך.. עכשיו. כמה זמן את כבר ככה מתמודדת עם החרא הזה? אני מתערב שזה לא צץ אתמול. אני מתערב שזה משהו שאת לוקחת איתך.. בערך מאז ומתמיד, ולא כי יש איזה בעיה אמיתית, לא כי את צריכה יעוץ או כיוונון של גוף זה או אחר, לא כי יש בעיה עם חבר שלך, ולא שום דבר אמיתי שנמצא בעולם.. אני בטוח שאת לוקחת את זה איתך לא משנה מה הנסיבות. ושינוי נסיבתי לא יעזור לך.. את צריכה לעבור שינוי פנימי אמיתי .. וזה משהו שיראו לך בעיניים כשהוא יקרה. הוכרת תודה.. זה המפתח לשערי השפע של החיים.

 

[נגד הזרם]

התנצלות התקבלה

נכון.. כל מה שאמרת אני יודעת. אבל בהגיון.. ולא מרגישה את זה. תמיד יהיה מישהו במצב חמור משלי, כמו שגם ההפך. וקל מאוד לשכוח כמה טוב לפעמים, גם צרות קטנות כשהן נופלות על התודעה במסה יכולות להרחיק אותי מהמחשבה על כמה אני שמחה במה שיש לי. גם כמו שכתבתי פה- המצב שממנו אני יוצאת בימים האחרונים זה מצב שאני קוראת לו "התפרקות".. שהוא קורה לי בתקופה האחרונה פעם בכמה זמן ואז חולף ואני חוזרת להיות בנאדם מאושר.. מספיק מאושר ושמח בחלקו כדי "לחלק" פה לאנשים שמצבם פחות טוב משלי. עכשיו אני בשלב שבו אני בודקת- מה אני יכולה לעשות כדי לאסוף את עצמי בחזרה.. להחליף עבודה? ללמוד משהו חדש? לצאת לבילוי?.. איפה הייתה הנקודה שממנה זה התחיל ומה אני עושה כדי למחוק אותה. וכמו שרשמתי.. אני תמיד מצטערת ומתביישת בעצמי אחרי שאני מתמוטטת.. לא משנה מה עברתי בחיים כדי להיות איפה שאני עכשיו..וכמה פעמים זה צף ועולה..יש הרבה דברים שקרו שאני (בימים טובים יותר כמובן) לא מרשה לעצמי לשקוע בהם כי "לא יכול להיות שאני אשקע במה שעשו לי- כי הרי רק ככה אני מרשה לעצמי להיות קורבן". אבל אני שמחה שהפעם הצלחתי "לשמור את זה לעצמי" לפחות ושחררתי קיטור באתר הזה כשאני נשארת אנונימית.. ואני חוזרת לחיים שלי בבית- איפה ש"הכל בסדר" איתי עדיין.. אולי באמת זה איזה שיבוש כימי במח שבא והולך......

 

[מדען חלל]

מודעות

זאת התשובה. כי כמו שאמרתי .. את יכולה להחליף נסיבות .. אבל אז זה שוב יחזור .. ושוב תחשבי שאת צריכה לשנות משהו, כי בעצם לא תיקנת את הבעיה האמיתית. את רוצה לעשותצ משהו שונה הפעם? אל תשני דבר !!! פשוט לשם שינוי תני לזה להיות .. ותקבלי את זה כמו שזה בלי להתערב.. תראי מה קורה אז.

 

[hedva72]

טיפול ברפואה סינית

היי, רציתי להעיר את עינייך ולומר לך שטיפול ברפואה סינית (דיקור וצמחי מרפא) עוזרים מאוד לאיזון.אתן מעט הסבר: ברפואה הסינית יש התייחסות לכל איבר ואיבר בגוף במובן של אספקטים פיזיים ונפשיים לכל איבר ואיבר.לדוגמא: איבר הכבד הוא זה שאחראי להתלהטות כמו שאת מספרת, חוסר כיוון בחיים (חיפוש עצמי), כעסים רבים ותסכולים. ואילו חלק קטן מהסימפטומים המקושרים לכבד הם: מיגרנות, בעיות עיכול, אסטמה שמתגברת בזמן מתח נפשי, כאבי מחזור או בעיות בסדירות, חלומות מסוייטים ורבים ועוד....תחושת דיכאון מקושרת לאיבר הלב ומעטפת הלב. יחד עם בעיות ריכוז, רצון בלתי פוסק לבכות ואף חוסר רצון לחיות לפעמים.. את מוזמנת להכנס לאתר במבוק :www.bambook.co.il. ולקרוא את המאמר שלי בנושא דיכאון. אם טיפול פסיכולוגי לא עוזר או לא מדבר אלייך, כדאי מאוד לפנות לייעוץ אצל מטפל סיני . בהצלחה חדוה שאלתיאל-מטפלת ברפואה סינית והתעמלות שיקומית