מרוב בעיות לא רואים את הדרך
הסיפור שלך רויטל מאד נגע לליבי. אני חושבת עליו כבר כמה ימים. אני מאובחנת מגיל 11 חודשים,(יותר מ30 שנה) תמיד שמרתי עד לפני כמה שנים שאז היתה לי תקופה של חיפופים קלים וקלים פחות. אחרי חודשיים הבטן כבר לא כאבה לי, אבל אחרי שנה היתה לי מחלת הנשיקה, כאבי ראש קבועים, חולשה , עייפות עיגולים שחורים מתחת לעיניים, חוסר מוטיבציה, בקיצור נאחס, אני מאמינה שאת יכולה להמשיך את התמונה בעצמך. ואז תפסתי את עצמי ( ואת הידיים והפה שלי ליתר דיוק) ואמרתי די, מספיק. ותוך שנה אני רעננה, מצב רוח טוב, הבטן לא נפוחה ולא כואבת יציאות סדירות, הרבה הרבה שמחה. את צריכה לחשוב טוב טוב מה את רוצה מהחיים שלך, ואיזו איכות חיים את רוצה ובעיקר להשלים עם זה שאסור לך, ולא כדאי לך כי זה מזיק לך, במקון שהוא הכי שלך בעולם, הגוף שלך. כל בחירה שלך חאכול לחם, או פיתה או מאפה היא מעשה מודע של פגיעה בעצמך, בגוף שלך. את היית מרשה לאדם זר לפגוע בגוף שלך ולהשאיר עליו צלקת? לא, נכון??? אז למה את עושה את זה לעצמך? את לא רוצה סרטן, נכון? את לא רוצה הקרנות או כימותרפיה, נכון? את לא רוצה אנמיה או גזים עם ריח רע, אני צודקת???? יופי. אז את יודעת מה התשובה, ודי עם התירוצים, מה מלח מה כולסטרול. כולסטרול גבוה לא נגרם מעודף מלח ותמיד אפשר לתבל עם תבלינים אחרים,וכולסטרול זה סיפור אחר אבל זה לא הנקודה המרכזית. הנקודה המרכזית היא, מדוע את מתעקשת להמשיך לפגוע בגוף שלך? בגלל תאווה למאפה??? הטעם והריח המשגעים עוברים אחרי חמש דקות ואת נשארת עם עיסה שתוססת במעיים שלך, פוגעת רקמה העדינה של המעי. כדאי??? אני מקווה שהפחדתי אותך, קצת אני מקווה שהבנת. אנחנו פה בשבילך. תהיי חזקה ותאהבי את עצמך ואת הגוף שלך.