יש לי בעיה
אני לא יודעת אם זה המקום אבל החלטתי לכתוב פה את הבעיה שלי כי הבעיה הזאת גורמת לי אכזבה כזאת מהחיים ומהמין הגברי שאכזבות זה השם. אני בת 17 כמעט והמצב הוא כזה יש לי חברה הכי טובה שאיתה אני מרגישה הכי כיף שיש היא היחידה שמבינה אותי ואנחנו פשוט כמו תאומות שהופרדו בלידתם פשוט יש לנו אותו ראש כמעט לכל דבר , אין חברה אחרת שתבין אותי כמו שהיא מבינה אותי ואני אותה. ואיתה אני מרגישה הכי חרא שיש מצד שני כי איך להגיד את זה ...היא יותר יפה ממני. אני יפה אבל היא יותר ...זה לא שאני חושבת ככה, ככה פשוט חושבים הבנים. לא יצאתי עם בן אחד שמכיר את שתינו ויהיה מעוניין בי קודם , כולם היו מעדיפים אותה קודם אבל לה יש חבר ולי לא. ואני שונאת לקנא באנשים אבל אני בן אדם מאוד תחרותי מלידתי ואני לא רגילה להפסיד אבל בתחרות הזאת אני תמיד מפסידה... זה לא כמו שזה נשמע אנחנו לא מתחרות או משהו פשוט היו ויש כל כך הרבה מצבים כמעט על בסיס יומי שאנחנו מכירות אנשים חדשים והם תמיד אבל תמיד יתחילו איתה ולא איתי וכבר השלמתי שכולם חושבים שהיא יותר יפה ממני ומה אפשר לעשות אבל זה אוכל אותי. באופי היא גם יותר מצחיקה ויותר מתקשרת עם אנשים אבל זה ממש לא קשור לאופי זה באמת קשור ליופי יותר...לא באמת שזה לא קשור לאופי. כשאני יוצאת עם חברות אחרות או אני לבד איפשהו הרבה אנשים מתחילים איתי ואומרים לי שאני יפה וכל השטויות האלה אבל בראש שלי רק דבר אחד שאם הייתה רואה את החברה שלי לא הייתה חושב עליי בכלל. עכשיו יש לי המון בעיות עם ביטחון עצמי ...אם בכלל נשאר לי כזה. וחברה שלי לא אשמה בזה היא לא עושה שום דבר בכוונה היא פשוט כזאת שאחרייה מסתובבים כל הראשים וזה פשוט מעצבן אין מה לעשות אבל אני מקנא בזה לא בה אבל ביחס שהיא מקבלת וזה גורם לי להרגיש כל כך נחותה בהשוואה עליה אבל בלעדיה אני גם לא אוכל כי היא פשוט נפש תאומה שלי שבלעדיה כל כך משעמם לי ואני לא יודעת מה לעשות איתה רע לי ובלעדיה גם רע לי ומצד שני כל כך טוב לי איתה וכל כך טוב לי בלעדיה. מה אני יכולה לעשות עם המצב הזה ...להפסיק להיות חברה שלה לא בא בחשבון בשום אופן, להשלים עם זה ניסיתי אבל תאימינו או לא פשוט אי אפשר כשזה קורה כמעט כל פעם שאני איתה יוצאת החוצה אי אפשר התחושה הרע הזאת אוכלת אותי כל פעם זה כאילו אני יכולה לצאת עם מי שאני רוצה אבל בידיעה שאותו בן אדם ירצה את החברה שלי יותר ממני אבל אותה הוא לא יכול לקבל כי היא תפוסה. מישהו יודע איך להתמודד עם המצב הזה? האם זה איזה שלב התבגרות או שככה זה פשוט תמיד יהיה ואין מה לעשות עם זה?
אני לא יודעת אם זה המקום אבל החלטתי לכתוב פה את הבעיה שלי כי הבעיה הזאת גורמת לי אכזבה כזאת מהחיים ומהמין הגברי שאכזבות זה השם. אני בת 17 כמעט והמצב הוא כזה יש לי חברה הכי טובה שאיתה אני מרגישה הכי כיף שיש היא היחידה שמבינה אותי ואנחנו פשוט כמו תאומות שהופרדו בלידתם פשוט יש לנו אותו ראש כמעט לכל דבר , אין חברה אחרת שתבין אותי כמו שהיא מבינה אותי ואני אותה. ואיתה אני מרגישה הכי חרא שיש מצד שני כי איך להגיד את זה ...היא יותר יפה ממני. אני יפה אבל היא יותר ...זה לא שאני חושבת ככה, ככה פשוט חושבים הבנים. לא יצאתי עם בן אחד שמכיר את שתינו ויהיה מעוניין בי קודם , כולם היו מעדיפים אותה קודם אבל לה יש חבר ולי לא. ואני שונאת לקנא באנשים אבל אני בן אדם מאוד תחרותי מלידתי ואני לא רגילה להפסיד אבל בתחרות הזאת אני תמיד מפסידה... זה לא כמו שזה נשמע אנחנו לא מתחרות או משהו פשוט היו ויש כל כך הרבה מצבים כמעט על בסיס יומי שאנחנו מכירות אנשים חדשים והם תמיד אבל תמיד יתחילו איתה ולא איתי וכבר השלמתי שכולם חושבים שהיא יותר יפה ממני ומה אפשר לעשות אבל זה אוכל אותי. באופי היא גם יותר מצחיקה ויותר מתקשרת עם אנשים אבל זה ממש לא קשור לאופי זה באמת קשור ליופי יותר...לא באמת שזה לא קשור לאופי. כשאני יוצאת עם חברות אחרות או אני לבד איפשהו הרבה אנשים מתחילים איתי ואומרים לי שאני יפה וכל השטויות האלה אבל בראש שלי רק דבר אחד שאם הייתה רואה את החברה שלי לא הייתה חושב עליי בכלל. עכשיו יש לי המון בעיות עם ביטחון עצמי ...אם בכלל נשאר לי כזה. וחברה שלי לא אשמה בזה היא לא עושה שום דבר בכוונה היא פשוט כזאת שאחרייה מסתובבים כל הראשים וזה פשוט מעצבן אין מה לעשות אבל אני מקנא בזה לא בה אבל ביחס שהיא מקבלת וזה גורם לי להרגיש כל כך נחותה בהשוואה עליה אבל בלעדיה אני גם לא אוכל כי היא פשוט נפש תאומה שלי שבלעדיה כל כך משעמם לי ואני לא יודעת מה לעשות איתה רע לי ובלעדיה גם רע לי ומצד שני כל כך טוב לי איתה וכל כך טוב לי בלעדיה. מה אני יכולה לעשות עם המצב הזה ...להפסיק להיות חברה שלה לא בא בחשבון בשום אופן, להשלים עם זה ניסיתי אבל תאימינו או לא פשוט אי אפשר כשזה קורה כמעט כל פעם שאני איתה יוצאת החוצה אי אפשר התחושה הרע הזאת אוכלת אותי כל פעם זה כאילו אני יכולה לצאת עם מי שאני רוצה אבל בידיעה שאותו בן אדם ירצה את החברה שלי יותר ממני אבל אותה הוא לא יכול לקבל כי היא תפוסה. מישהו יודע איך להתמודד עם המצב הזה? האם זה איזה שלב התבגרות או שככה זה פשוט תמיד יהיה ואין מה לעשות עם זה?
כל פעם שאני אתו הבנות קודם כל מסתכלות עליו. אבל זה כלל לא מפריע לי כי כמו שאמרתי יופי זה בעיניי המתבונן ולכל אחד יש את האחת שלו.האקסית שלי כלל לא נמשכה אליו,אמרה שהוא חמוד אבל לא יותר מזה. מה שאני רוצה להגיד לך...זה קחי נשימה עמוקה... תהיי מה שאת ואל תשלימי לעולם עם מה שכולם אומרים... מצידי שכל הסביבה שלך תחשוב שהיא יותר יפה.. אבל מספיק בחור אחד שמוצא חן בעינייך שיגיד שאת הכי יפה בעיניו בשביל לעשות לך את זה.