the pitria
New member
יש לי בעיה
יש משהו שמטריד אותי מאז שהייתי ילדה קטנה מאוד. יום אחד אבא שלי אמר שבסוף מתים, ומאז ממש קשה לי עם הרעיון הזה. מה שמפריע לי זה שאני לא אהיה קיימת יותר. גם אם הנשמה שלי קיימת, זאת לא אני. וזאת לא אני בגלל שהנשמה הזאת לא תזכור כלום מהחיים שלי בגלגול הבא. ואולי בעצם כל מה שאני זה גוש מולקולות שהגיעו לצורתן הנוכחית במהלך הזמן כי ככה יצא. זה ממש ממש מפריע לי. אני יכולה פתאום להתחיל לחשוב על זה ולהתחרפן, כי אני לא רוצה להסתיים. אני רוצה להמשיך להרגיש ולחשוב לנצח, בתור עצמי. רוב האנשים שאני מדברת איתם על זה לא מבינים מה הבעיה שלי. מבחינתם זה שמתים בסוף זה בסדר ואין מה לעשות ולכן זה לא ממש מטריד אותם. הייתי רוצה לדעת שיש המשך לאדם שאני, ולזכרונות שלי, אחרת פשוט אמשיך להשתגע לי בשקט...
יש משהו שמטריד אותי מאז שהייתי ילדה קטנה מאוד. יום אחד אבא שלי אמר שבסוף מתים, ומאז ממש קשה לי עם הרעיון הזה. מה שמפריע לי זה שאני לא אהיה קיימת יותר. גם אם הנשמה שלי קיימת, זאת לא אני. וזאת לא אני בגלל שהנשמה הזאת לא תזכור כלום מהחיים שלי בגלגול הבא. ואולי בעצם כל מה שאני זה גוש מולקולות שהגיעו לצורתן הנוכחית במהלך הזמן כי ככה יצא. זה ממש ממש מפריע לי. אני יכולה פתאום להתחיל לחשוב על זה ולהתחרפן, כי אני לא רוצה להסתיים. אני רוצה להמשיך להרגיש ולחשוב לנצח, בתור עצמי. רוב האנשים שאני מדברת איתם על זה לא מבינים מה הבעיה שלי. מבחינתם זה שמתים בסוף זה בסדר ואין מה לעשות ולכן זה לא ממש מטריד אותם. הייתי רוצה לדעת שיש המשך לאדם שאני, ולזכרונות שלי, אחרת פשוט אמשיך להשתגע לי בשקט...