יש חיים אחרי....
- פותח הנושא חני חן
- פורסם בתאריך
במקרה.....
אני הצלחתי להפסיק לעשן עם פרידום, המוצרים של פרידום עוזרים מאד.... ולצערי גם מאד יקרים כספית. יש תרסיסים אבל ...אין הוקוס פוקוס, הכל חשיבה ושינוי הרגלים, זה הסתכלות עצמית לתוך תוכנו ולא תמיד מה שרואים, מוצא חן, יש עבודה עצמית והרבה... וזה לא נכון שלא בא לעשן יותר והכל קלי קלות, זה לא קל אבל זה אפשרי, והשיטה אצלי עבדה אבל הרבה מאד בגללי, בגלל שאני עד הרגע עובדת וחושבת ללא הפסק, איך לשנות את ההרגל הנוראי הזה שנקרא לעשןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן...... אז....מכל השיטות, עם פרידום הפסקתי לעשן, אבל הפסקתי כי הראש שלי החליט להפסיק, כי הנשמה שלי החליטה להפסיק, ואם מישהו חושב שהוא יצליח להפסיק לעשן עם התרסיסים של פרידום מבלי שהוא יעבוד על עצמו וינסה לשנות את הרגליו אז חבל על הכסף....הוא/היא ייכשלו....
אני הצלחתי להפסיק לעשן עם פרידום, המוצרים של פרידום עוזרים מאד.... ולצערי גם מאד יקרים כספית. יש תרסיסים אבל ...אין הוקוס פוקוס, הכל חשיבה ושינוי הרגלים, זה הסתכלות עצמית לתוך תוכנו ולא תמיד מה שרואים, מוצא חן, יש עבודה עצמית והרבה... וזה לא נכון שלא בא לעשן יותר והכל קלי קלות, זה לא קל אבל זה אפשרי, והשיטה אצלי עבדה אבל הרבה מאד בגללי, בגלל שאני עד הרגע עובדת וחושבת ללא הפסק, איך לשנות את ההרגל הנוראי הזה שנקרא לעשןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן...... אז....מכל השיטות, עם פרידום הפסקתי לעשן, אבל הפסקתי כי הראש שלי החליט להפסיק, כי הנשמה שלי החליטה להפסיק, ואם מישהו חושב שהוא יצליח להפסיק לעשן עם התרסיסים של פרידום מבלי שהוא יעבוד על עצמו וינסה לשנות את הרגליו אז חבל על הכסף....הוא/היא ייכשלו....
יש חיים אחרי....
אני קוראת את מה שכותבים כאן ונזכרת בימים הראשונים שהפסקתי לעשן, הריקנות והדכאון ... והאובססיה לאוכל (זה לא נעלם לצערי). היום 3.5 שנים אחרי, לפעמים אני עדיין מתגעגעת לסיגריות, לפעמים אפילו יש מחשבה של פעם אחת ולמות, אבל מהר מאוד זה חולף, כי אני יודעת אחת ותוך שבוע אני עם שתי חפיסות. כן יש חיים אחרי, חיים טובים ונקיים, פתאום יש מלא זמן לעשות המון דברים, שלא יכולתי לעשות כי היד היתה תפוסה. ועוד מלא מלא דברים, שהדבר האחרון היה אתמול שמישהו הוציא קופסת סיגריות ומיד הציע לי אחת. מיד הנעתי את הראש לשלילה, בפוזה של ממש לא, לא מעשנת, ובלי שאפילו הבטן תתהפך לי. בטח יהיו כאלה עכשו, שיקראו את זה ויגידו, כן בטח, היא כבר מלא זמן לא מעשנת ממש חוכמה. אז כן, זאת כן חוכמה, לזכור שפעם אחת ואני חוזרת לעשן. הפסקתי מזמן להשלות את עצמי שאני יכולה לעשן 2 או 3 סיגריות ביום, ורק בערב. וחוץ מזה, עובדה שאני נכנסת לפורום הזה מידי פעם, כי אני כל הזמן כל החיים שלי אהיה מעשנת לשעבר.
אני קוראת את מה שכותבים כאן ונזכרת בימים הראשונים שהפסקתי לעשן, הריקנות והדכאון ... והאובססיה לאוכל (זה לא נעלם לצערי). היום 3.5 שנים אחרי, לפעמים אני עדיין מתגעגעת לסיגריות, לפעמים אפילו יש מחשבה של פעם אחת ולמות, אבל מהר מאוד זה חולף, כי אני יודעת אחת ותוך שבוע אני עם שתי חפיסות. כן יש חיים אחרי, חיים טובים ונקיים, פתאום יש מלא זמן לעשות המון דברים, שלא יכולתי לעשות כי היד היתה תפוסה. ועוד מלא מלא דברים, שהדבר האחרון היה אתמול שמישהו הוציא קופסת סיגריות ומיד הציע לי אחת. מיד הנעתי את הראש לשלילה, בפוזה של ממש לא, לא מעשנת, ובלי שאפילו הבטן תתהפך לי. בטח יהיו כאלה עכשו, שיקראו את זה ויגידו, כן בטח, היא כבר מלא זמן לא מעשנת ממש חוכמה. אז כן, זאת כן חוכמה, לזכור שפעם אחת ואני חוזרת לעשן. הפסקתי מזמן להשלות את עצמי שאני יכולה לעשן 2 או 3 סיגריות ביום, ורק בערב. וחוץ מזה, עובדה שאני נכנסת לפורום הזה מידי פעם, כי אני כל הזמן כל החיים שלי אהיה מעשנת לשעבר.
spark lite
New member
מעניין מאוד מה שכתבת
בא לך לפרט בקטע של שינוי החשיבה או העבודה העצמית הזאת יש דוגמא?
בא לך לפרט בקטע של שינוי החשיבה או העבודה העצמית הזאת יש דוגמא?
זה אינדיוידואלי../images/Emo24.gif
אני יכולה לספר רק על עצמי, כי כל אחד מתאים לעצמו את מה שמתאים לו. אני ניסיתי בעבר המוןןן פעמיים להפסיק לעשן, תמיד הצלחתי לרדת בכמות, אבל אפפעם לא הצלחתי להפסיק טוטאלית, ניסיתי את כל המסטיקים, מדבקיות, זיבן, דיקור, קופ"ח, מה לא? רק דבר אחד שכחתי, את ההסתכלות פנימה לתוך עצמי. ציפיתי להוקוס פוקוס, שיעשה את העבודה מבלי שידרוש ממני שום כלום ובכל פעם שנכשלתי האשמתי את המוצר ואת עצמי פטרתי באימרה "יש לך אופי חלש, אין מה לעשות" !!! ולאחרונה אולי משהו התבגר בתוכי, הבשיל לתובנה שאם אני רוצה באמת להפסיק לעשן אז זה תלוי רק בי, נעזרתי במוצרים שיעזרו לי עם הקריז אבל בתוכי מאד שמתי לב לכל רגע שעובר עליי, וכמו שפורמה כתבה, גם אני התחלתי להסתכל על המעשנים במבט מהצד, מבט של רואה ואינה נראית, ובמוח נעשה לי איזשהו סוויטץ', כאילו יש בי 2 אישויות המעשנת והשומרת והשומרת תפסה פיקוד והעיפה את המעשנת לכל הרוחות ובכל פעם שהמעשנת רוצה לחזור השומרת מעיפה אותה ולא נותנת לה כניסה, אני כל הזמן עם היד על הדופק, נורא קל להכנס לאופוריה וככל שהזמן עובר כך יש יותר סכנות ליפול במיוחד שאני כל הזמן בסביבה מאד מעשנת. מספיק איזה רגע משבר קטן בו את מתה רק לשכטה קטנטנה, כדי להשבר ולשכוח את כל החודש הזה בו עבדתי כל כך קשה על עצמי והספורט והדיקור והתזונאי הכל מאד עוזר לשפיות הדעת ולאיזון מחודש אבל ברור לי שאני לא איזה דגם חדש, אחרי 30 שנה כמעשנת אי אפשר להשתנות טוטאלית בחודש וכל כך הרבה מעשנים מסביבי מספרים לי איך הם הפסיקו וחזרו שזה די מייאש, אז...החלטתי לחיות רק את היום להנות מהיום ללא עישון ולנסות להשתפר כאדם, מה יהיה מחר? לא יודעת, היום אני לא אעשן!!!!! ופורמה זה בשבילךךךך
אני יכולה לספר רק על עצמי, כי כל אחד מתאים לעצמו את מה שמתאים לו. אני ניסיתי בעבר המוןןן פעמיים להפסיק לעשן, תמיד הצלחתי לרדת בכמות, אבל אפפעם לא הצלחתי להפסיק טוטאלית, ניסיתי את כל המסטיקים, מדבקיות, זיבן, דיקור, קופ"ח, מה לא? רק דבר אחד שכחתי, את ההסתכלות פנימה לתוך עצמי. ציפיתי להוקוס פוקוס, שיעשה את העבודה מבלי שידרוש ממני שום כלום ובכל פעם שנכשלתי האשמתי את המוצר ואת עצמי פטרתי באימרה "יש לך אופי חלש, אין מה לעשות" !!! ולאחרונה אולי משהו התבגר בתוכי, הבשיל לתובנה שאם אני רוצה באמת להפסיק לעשן אז זה תלוי רק בי, נעזרתי במוצרים שיעזרו לי עם הקריז אבל בתוכי מאד שמתי לב לכל רגע שעובר עליי, וכמו שפורמה כתבה, גם אני התחלתי להסתכל על המעשנים במבט מהצד, מבט של רואה ואינה נראית, ובמוח נעשה לי איזשהו סוויטץ', כאילו יש בי 2 אישויות המעשנת והשומרת והשומרת תפסה פיקוד והעיפה את המעשנת לכל הרוחות ובכל פעם שהמעשנת רוצה לחזור השומרת מעיפה אותה ולא נותנת לה כניסה, אני כל הזמן עם היד על הדופק, נורא קל להכנס לאופוריה וככל שהזמן עובר כך יש יותר סכנות ליפול במיוחד שאני כל הזמן בסביבה מאד מעשנת. מספיק איזה רגע משבר קטן בו את מתה רק לשכטה קטנטנה, כדי להשבר ולשכוח את כל החודש הזה בו עבדתי כל כך קשה על עצמי והספורט והדיקור והתזונאי הכל מאד עוזר לשפיות הדעת ולאיזון מחודש אבל ברור לי שאני לא איזה דגם חדש, אחרי 30 שנה כמעשנת אי אפשר להשתנות טוטאלית בחודש וכל כך הרבה מעשנים מסביבי מספרים לי איך הם הפסיקו וחזרו שזה די מייאש, אז...החלטתי לחיות רק את היום להנות מהיום ללא עישון ולנסות להשתפר כאדם, מה יהיה מחר? לא יודעת, היום אני לא אעשן!!!!! ופורמה זה בשבילךךךך
קבוצת ניסוי
השתתפתי בקבוצת ניסוי למוצר פרידום כידוע בקבוצת ניסוי חלק מהמשתתפים מקבלים פלסיבו רוצה לומר לכם שאחוז המצליחים להמנע מעישון למשך 4 ימים היה שווה אצל אלה שקיבלו את את החומר האמיתי ואצל אלה שקיבלו את הפליסיבו. מקרוב הכרתי 4 חברה שקיבלו את האמיתי ולא הליחו בכלל. לעומת זאת בעזרת הזריקה שהוצאה מהשוק עזרו 3 מכורים כבדים גם אני ניסיתי את הזריקה אפילו קיבלתי אותה פעמיים יום אחרי יום ולי זה פשוט לא עשה כלום. השיטה היחידה שעזרה לי לחדול מעישון חדשיים היתה כדורי הזיבאן. אפשר להסיק שתי מסקנות אחד לכל אחד מתאים משהו אחר ומסקנה שניה והיא החשובה זה כמו שיולי אמרה ההמעשן צריך להשקיע הרבה מעצמו כדי להשתחרר מהצרה הזו. אז תשמרו על הכסף ועבדו על עצמכם אומרים שהכל בראש וכנראה שזה כך. הרבה פעמים אני חושבת על דוגמא כזו. אילו הייתי רואה להבה לפני לא הייתי נכנסת אליה הייתי מפחדת. ולכן ברגע שאהיה משוכנעת לא רק באופן רציונאלי אלא גם רגשית שהעישון הוא לא טוב בשבילי מסוכן ומכוער אולי הייתי מצליחה להיגמל. בהצלחה לכל הנגמלים החדשים והוותיקים.
השתתפתי בקבוצת ניסוי למוצר פרידום כידוע בקבוצת ניסוי חלק מהמשתתפים מקבלים פלסיבו רוצה לומר לכם שאחוז המצליחים להמנע מעישון למשך 4 ימים היה שווה אצל אלה שקיבלו את את החומר האמיתי ואצל אלה שקיבלו את הפליסיבו. מקרוב הכרתי 4 חברה שקיבלו את האמיתי ולא הליחו בכלל. לעומת זאת בעזרת הזריקה שהוצאה מהשוק עזרו 3 מכורים כבדים גם אני ניסיתי את הזריקה אפילו קיבלתי אותה פעמיים יום אחרי יום ולי זה פשוט לא עשה כלום. השיטה היחידה שעזרה לי לחדול מעישון חדשיים היתה כדורי הזיבאן. אפשר להסיק שתי מסקנות אחד לכל אחד מתאים משהו אחר ומסקנה שניה והיא החשובה זה כמו שיולי אמרה ההמעשן צריך להשקיע הרבה מעצמו כדי להשתחרר מהצרה הזו. אז תשמרו על הכסף ועבדו על עצמכם אומרים שהכל בראש וכנראה שזה כך. הרבה פעמים אני חושבת על דוגמא כזו. אילו הייתי רואה להבה לפני לא הייתי נכנסת אליה הייתי מפחדת. ולכן ברגע שאהיה משוכנעת לא רק באופן רציונאלי אלא גם רגשית שהעישון הוא לא טוב בשבילי מסוכן ומכוער אולי הייתי מצליחה להיגמל. בהצלחה לכל הנגמלים החדשים והוותיקים.
spark lite
New member
יולי את מדהימה וחזקה
תודה רבה על השיתוף האישי גרמת לי לחשוב עליו ואני עוד אמשיך לקיחת החלטה ולהשקיף מהצד נשמע טוב כמה איישם? לא יודעת אבל שיחקת אותה, אין ספק
תודה רבה על השיתוף האישי גרמת לי לחשוב עליו ואני עוד אמשיך לקיחת החלטה ולהשקיף מהצד נשמע טוב כמה איישם? לא יודעת אבל שיחקת אותה, אין ספק
שקר או האמת מה יותר טוב?
ברור תמיד רצוי לומר את האמת רק שבדיוק האמת הזו מפחידה אותי לפחד מהסיגריה אחרי תקופה כל כך ארוכה בכלל לא עושה חשק לעבור היום את כל מדורי הגיהנום. לכאורה אני רוצה להגמל אבל הודעה כמו שלך כנראה מחלחלת לתת ההכרה של הקורא ולפחות עלי זה משפיע לרעה. אל תביני לא נכון אינני כועסת את כותבת מה את מרגישה אבל זה בערך כמו לומר את האמת לשאישה מכוערת שהיא מכוערת. לא בטוחה שהיא תאהב לשמוע את האמת. חוץ מזה אני כמובן מקנאה בכל נגמל שעבר לפחות את השלושה חדשים מאיפה משיגים את הכוחות בטוח לא בסופרמרקט
ברור תמיד רצוי לומר את האמת רק שבדיוק האמת הזו מפחידה אותי לפחד מהסיגריה אחרי תקופה כל כך ארוכה בכלל לא עושה חשק לעבור היום את כל מדורי הגיהנום. לכאורה אני רוצה להגמל אבל הודעה כמו שלך כנראה מחלחלת לתת ההכרה של הקורא ולפחות עלי זה משפיע לרעה. אל תביני לא נכון אינני כועסת את כותבת מה את מרגישה אבל זה בערך כמו לומר את האמת לשאישה מכוערת שהיא מכוערת. לא בטוחה שהיא תאהב לשמוע את האמת. חוץ מזה אני כמובן מקנאה בכל נגמל שעבר לפחות את השלושה חדשים מאיפה משיגים את הכוחות בטוח לא בסופרמרקט
../images/Emo88.gifגם עכשיו,אחרח חצי שנה בלי
עדיין יש את הצורך לסיגריות. א ב ל וזה אבל גדול...החשק שונה.לא תוקף כל הזמן,לא תמיד,יותר חלש,יותר נכנע...אחר... אני גם חושבת שכל החיים אהייה מעשנת לשעבר.יש תקופות שכל יום הוא מלחמה ,גם אחרי חצי שנה וגם אחרי עשר שנים,ויש ימים שאני בכלל לא חושבת על לעשן חיזקו ואימצו אתם בדרך הנכונה
עדיין יש את הצורך לסיגריות. א ב ל וזה אבל גדול...החשק שונה.לא תוקף כל הזמן,לא תמיד,יותר חלש,יותר נכנע...אחר... אני גם חושבת שכל החיים אהייה מעשנת לשעבר.יש תקופות שכל יום הוא מלחמה ,גם אחרי חצי שנה וגם אחרי עשר שנים,ויש ימים שאני בכלל לא חושבת על לעשן חיזקו ואימצו אתם בדרך הנכונה
לזולו
אמנם אני לא אחרי 3 שנים ללא עישון, אלא "רק" 3 חדשים (קצת פחות), אבל במקרה שלי האמת שונה- לא קשה לי כמו שתואר כאן. להיפך, אני כמעט שלא חושבת יותר על סיגריות. החשק לעשן לא מתקרב למה שהיה. אין יותר סבל. ממש אין. ושלא תביני לא נכון, הייתי מעשנת כבדה 20 שנה, כך שהשינוי אצלי הוא שמיים וארץ. אז כנראה שגם רמת הקושי היא אינדיבידואלית. ויש לך סיכוי להשתייך ל"סוג" שלי, שעשה סוויץ' במוח, ופשוט לא רוצה לעשן יותר. ואולי גם סוג של החלטה, לא רק ההחלטה להפסיק לעשן, אלא הדרך שמתייחסים לעישון לאחר ההפסקה. לזרוק את הסיגריות מהחיים לא רק פיזית, גם נפשית. פשוט לא לרצות אותן יותר!
אמנם אני לא אחרי 3 שנים ללא עישון, אלא "רק" 3 חדשים (קצת פחות), אבל במקרה שלי האמת שונה- לא קשה לי כמו שתואר כאן. להיפך, אני כמעט שלא חושבת יותר על סיגריות. החשק לעשן לא מתקרב למה שהיה. אין יותר סבל. ממש אין. ושלא תביני לא נכון, הייתי מעשנת כבדה 20 שנה, כך שהשינוי אצלי הוא שמיים וארץ. אז כנראה שגם רמת הקושי היא אינדיבידואלית. ויש לך סיכוי להשתייך ל"סוג" שלי, שעשה סוויץ' במוח, ופשוט לא רוצה לעשן יותר. ואולי גם סוג של החלטה, לא רק ההחלטה להפסיק לעשן, אלא הדרך שמתייחסים לעישון לאחר ההפסקה. לזרוק את הסיגריות מהחיים לא רק פיזית, גם נפשית. פשוט לא לרצות אותן יותר!
פשוט לא לרצות אותן יותר
מהפה שלך לאלוהים. אכן דברייך מעודדים. בינתיים קשה לי מאוד לחזור לאי עישון מוחלט. אני נאבקת עם כל סיגריה ולא מצליחה לסלק אותן מחיי. ואולי אני אפילו יודעת למה הקושי. מחוץ לעובדה שאני מעשנת ארבעים שנה כן, כן די זקנה. יש לי בעיה באורח חיים בשנתיים האחרונות אני לא עובדת אמנם יש לי תחביבים אבל עדיין יש לי הרבה זמן פנוי אז מה עושים מעשנים. זורקת אותן ורצה לקנות וחוזר חלילה. אני חושבת שאחזור לפורום כאשר אהיה לפחות יומיים ללא סיגריות , תודה ולהתראות. בהצלחה לכולם
מהפה שלך לאלוהים. אכן דברייך מעודדים. בינתיים קשה לי מאוד לחזור לאי עישון מוחלט. אני נאבקת עם כל סיגריה ולא מצליחה לסלק אותן מחיי. ואולי אני אפילו יודעת למה הקושי. מחוץ לעובדה שאני מעשנת ארבעים שנה כן, כן די זקנה. יש לי בעיה באורח חיים בשנתיים האחרונות אני לא עובדת אמנם יש לי תחביבים אבל עדיין יש לי הרבה זמן פנוי אז מה עושים מעשנים. זורקת אותן ורצה לקנות וחוזר חלילה. אני חושבת שאחזור לפורום כאשר אהיה לפחות יומיים ללא סיגריות , תודה ולהתראות. בהצלחה לכולם
אני לא בטוחה במה שאני הולכת להגיד..
אבל ממש עושה רושם שיש בך את כל הכוחות הדרושים כדי למנוע מעצמך לעשן, עובדה שהצלחת לתקופות מסוימות, וזה מדהים, וברור שלא כאן הבעייה, לא בכוח לשלוט בדחף לעשן. יכול להיות שאת פשוט מפחדת מההחלטה לעבור לצד ה"לא מעשן", למרות שכבר היית שם. אז נראה לי שזה באמת עניין של סוויץ' במוח, כדי להביא את עצמך להחלטה שזה מה שאת רוצה. אני יכולה להגיד לך בוודאות שכשתגיעי להחלטה שזה מה שאת באמת וחשוב שתשאלי את עצמך את השאלה הזו ותעני עליה, אם באמת תגיעי להחלטה הזו, תדעי שיש לך את כל הכוח הדרוש, מכאן שהבעייה היא לא ביכולת, הרי יכולת יש לך ללא צל של ספק, אלא ברצון השלם להשתייך לצד הנקי אחת ולתמיד. כך נראה לי. אגב, בעודך חושבת על הצד אליו את רוצה להשתייך, אני יכולה לספר לך מה אני עשיתי: אני גרה במרכז ת"א (ההומה והמפוייחת) ובאחת הפעמיים שהרהרתי בעניין העישון היה בזמן שישבתי ברחוב הומה אדם. ופשוט עשיתי תצפית על אנשים. איך נראים בעיניי אנשים מעשנים, ואיך נראים בעיניי אנשים לא מעשנים (לפחות באותו הרגע) אבל הסתכלתי בעיקר על המעשנים. אילו שמעשנים בהליכה ברחוב, אלה שממהרים, אלו שממתינים לאוטובוס, אלה שיושבים בבית קפה, אלה שמדליקים ואלה שמכבים, אילה שמחזיקים את הסיגריה יותר מאשר שואפים ממנה, ואילה שכל זמן שהם מחזיקים אחת דולקת הם לא מבזבזים ממנה אף נשימה. הסתכלי על על אנשים יפים, ומכוערים, צעירים וזקנים, נשים וגברים, הסתכלתי על העשן שיוצא להם מהפה, על הפרצופים הבוההים שלהם מבין סלסולי העשן, הרהרתי לעצמי עד כמה הם לא מודעים להיותם משועבדים (כאילו שמתי את עצמי אחר מהמקום שהם נמצאים בו. הם המעשנים ואני הקהל, הם הלא מודעים ואני כבר יודעת) והנה עוד אחד מצית סיגריה, ואחת עם אופניים שהסיעה לצידה כדי שתוכל לעשן ועוד אחד שמנסה להצית את הסיגריה ונעשה לחוץ כשהוא מבין שהמצית ריק... בקיצור, זה עשה לי משהו, ודיי עזר לי להתגבש בעניין הצד שאליו אני בוחרת להשתייך. אני ממליצה בחום לכל באי הפורום שדי מתנדנידים בעניין. לקחת חצי שעה או שעה למחשבות ותצפיות (גם אם תרגישו מוזרים..) זה מסדר הרבה דברים בראש. בכל אופן, לי כך היה.
אבל ממש עושה רושם שיש בך את כל הכוחות הדרושים כדי למנוע מעצמך לעשן, עובדה שהצלחת לתקופות מסוימות, וזה מדהים, וברור שלא כאן הבעייה, לא בכוח לשלוט בדחף לעשן. יכול להיות שאת פשוט מפחדת מההחלטה לעבור לצד ה"לא מעשן", למרות שכבר היית שם. אז נראה לי שזה באמת עניין של סוויץ' במוח, כדי להביא את עצמך להחלטה שזה מה שאת רוצה. אני יכולה להגיד לך בוודאות שכשתגיעי להחלטה שזה מה שאת באמת וחשוב שתשאלי את עצמך את השאלה הזו ותעני עליה, אם באמת תגיעי להחלטה הזו, תדעי שיש לך את כל הכוח הדרוש, מכאן שהבעייה היא לא ביכולת, הרי יכולת יש לך ללא צל של ספק, אלא ברצון השלם להשתייך לצד הנקי אחת ולתמיד. כך נראה לי. אגב, בעודך חושבת על הצד אליו את רוצה להשתייך, אני יכולה לספר לך מה אני עשיתי: אני גרה במרכז ת"א (ההומה והמפוייחת) ובאחת הפעמיים שהרהרתי בעניין העישון היה בזמן שישבתי ברחוב הומה אדם. ופשוט עשיתי תצפית על אנשים. איך נראים בעיניי אנשים מעשנים, ואיך נראים בעיניי אנשים לא מעשנים (לפחות באותו הרגע) אבל הסתכלתי בעיקר על המעשנים. אילו שמעשנים בהליכה ברחוב, אלה שממהרים, אלו שממתינים לאוטובוס, אלה שיושבים בבית קפה, אלה שמדליקים ואלה שמכבים, אילה שמחזיקים את הסיגריה יותר מאשר שואפים ממנה, ואילה שכל זמן שהם מחזיקים אחת דולקת הם לא מבזבזים ממנה אף נשימה. הסתכלי על על אנשים יפים, ומכוערים, צעירים וזקנים, נשים וגברים, הסתכלתי על העשן שיוצא להם מהפה, על הפרצופים הבוההים שלהם מבין סלסולי העשן, הרהרתי לעצמי עד כמה הם לא מודעים להיותם משועבדים (כאילו שמתי את עצמי אחר מהמקום שהם נמצאים בו. הם המעשנים ואני הקהל, הם הלא מודעים ואני כבר יודעת) והנה עוד אחד מצית סיגריה, ואחת עם אופניים שהסיעה לצידה כדי שתוכל לעשן ועוד אחד שמנסה להצית את הסיגריה ונעשה לחוץ כשהוא מבין שהמצית ריק... בקיצור, זה עשה לי משהו, ודיי עזר לי להתגבש בעניין הצד שאליו אני בוחרת להשתייך. אני ממליצה בחום לכל באי הפורום שדי מתנדנידים בעניין. לקחת חצי שעה או שעה למחשבות ותצפיות (גם אם תרגישו מוזרים..) זה מסדר הרבה דברים בראש. בכל אופן, לי כך היה.
חתיכת הודעה
פורמה יקרה עשית לי טוב בלב, את לא תוקפת או מזלזלת אלא מעודדת תודה שהקדשת מזמנך. בעבר הייתי פעמיים בסיטואציה שכל בן אדם שפוי או עם יכולות היה צריך לזרוק את הסיגריה. פעם אחת הייתי אחרי ניתוח אף הפנים היו נפוחים והשפתיים רפויות חצי משותקות הייתי בחדר פרטי ואז לא כל כך הקפידו על איסור לעשן הדלקתי סיגריה והרגשתי ממש פתיתית ופעם שניה עוד שעשנתי רק 8 סיגריות ליום זה היה בלונדון הקרה השעה היתה 9.00 בערב בחוץ הטמפרטורה היתה מינוס 4 מעלות ובבית יש לי תינוקת בת 3 חדשים בעלי לא היה בבית רציתי סיגריה בבית לא היה עזבתי את התינוקת ויצאתי לחפש סיגריות הגעתי לפאב מלא שיכורים. קניתי סיגריות וכל הדרך הביתה בכיתי, הרגשתי ממש מושפלת ומודאגת מההתמכרות מאז עברו 33 שנים לא אומר שכל התקופה ניסיתי להיגמל בכלל לא אבל אפשר לומר שב 12 השנים האחרונות עשיתי הרבה ניסיונות נראה לי שבשנתיים הקרובות אמשיך להיאבק בסיגריה ואם חלילה לא אצליח ארים ידיים. פעם קראתי שלאנשים מסויימים יש גן הקשה על גמילה באותה העת הוא מגן על הריאות. כמה זה נכון אין לי מושג בינתיים אני רוצה להתעלם מהמיד הזה. אז כמו שכתבתי קודם אני אמשיך לקרוא בפורום וכשאחדל לעשן 48 שעות אכריז בפורום תודה ובהצלחה - עפרה
פורמה יקרה עשית לי טוב בלב, את לא תוקפת או מזלזלת אלא מעודדת תודה שהקדשת מזמנך. בעבר הייתי פעמיים בסיטואציה שכל בן אדם שפוי או עם יכולות היה צריך לזרוק את הסיגריה. פעם אחת הייתי אחרי ניתוח אף הפנים היו נפוחים והשפתיים רפויות חצי משותקות הייתי בחדר פרטי ואז לא כל כך הקפידו על איסור לעשן הדלקתי סיגריה והרגשתי ממש פתיתית ופעם שניה עוד שעשנתי רק 8 סיגריות ליום זה היה בלונדון הקרה השעה היתה 9.00 בערב בחוץ הטמפרטורה היתה מינוס 4 מעלות ובבית יש לי תינוקת בת 3 חדשים בעלי לא היה בבית רציתי סיגריה בבית לא היה עזבתי את התינוקת ויצאתי לחפש סיגריות הגעתי לפאב מלא שיכורים. קניתי סיגריות וכל הדרך הביתה בכיתי, הרגשתי ממש מושפלת ומודאגת מההתמכרות מאז עברו 33 שנים לא אומר שכל התקופה ניסיתי להיגמל בכלל לא אבל אפשר לומר שב 12 השנים האחרונות עשיתי הרבה ניסיונות נראה לי שבשנתיים הקרובות אמשיך להיאבק בסיגריה ואם חלילה לא אצליח ארים ידיים. פעם קראתי שלאנשים מסויימים יש גן הקשה על גמילה באותה העת הוא מגן על הריאות. כמה זה נכון אין לי מושג בינתיים אני רוצה להתעלם מהמיד הזה. אז כמו שכתבתי קודם אני אמשיך לקרוא בפורום וכשאחדל לעשן 48 שעות אכריז בפורום תודה ובהצלחה - עפרה
היי קושקוש (זהירות - זה ארוך!!)
הכל מאהבה, אבל אני חייבת להגיד לך משהו: תפסיקי לחשוב שאת מקרה מיוחד ויוצא דופן. א-ת ל-א -!!! כמעט כולם עברו את אותם הסיפורים ואת אותם קשיים, ונאלצו להתמודד עם אותם הקשיים. כל עוד תיהי עסוקה בלשכנע את עצמך שאת שונה ושבגלל זה זה קשה לך יותר, אז העסק לא יעבוד. שוב, אני אתן לך סיפור משלי, למרות שאני לא עישנתי כל כך הרבה שנים, עישנתי חלק נכבד מהם ובכמות גדולה. אולי באיזשהו מקום תתחברי , תזדהי ותעזרי בסיפור הפרטי שלי. והנה כבר יש לנו סיפור אחד משותף: גם אני עשיתי ניתוח אף, ובעודי מעורפלת מהטישטוש של הניתוח כבר חשבתי על הסיגריה. ברגע הראשון שקיבלתי רשות לרדת מהמיטה דידתי לכיוון חדר המדרגות כדי לעשן. ואפילו לא אכפת היה לי שהעשן מלכלך את האזור של הניתוח ושריח של דם התערבב עם ריח של עשן. כמה עלוב. כמה זמן לפני כן עברתי תאונת דרכים לא נעימה. הרכב בו נסעתי התהפך. אני ישבתי עם חברה בספסלים האחוריים של ה"ארגז" של טנדר, ובסוף התאונה מצאתי את עצמי יושבת על התיקרה של הארגז אחרי התהפכות. עד שבאו לחלץ אותי (כי לא יכולתי לזוז בכוחות עצמי) חיפשתי את התיק שלי ברדיוס שסביבי כדי לשלוף ממנו סיגריה. הספקתי לעשן כמעט את כולה עד שהגיע צוות מד"א לחלץ אותי. אגב, כולם יצאו שלמים ובריאים, מלבד מכות יבשות והלם קל, יצאה אחת עם שבר ביד, ואני עם סדק בעצם הזנב וסיגריה. כמה עלוב. הסיטואציות היותר שגרתיות שאני יכולה לתאר הן הלילות שהייתי מגלה שעומדות להיגמר לי הסיגריות והחשש להיתקע בלי, הייתי מסוגלת לצאת מהבית ב3:00 או 4:00 לפנות בוקר כדי לקנות. למרות שברוב הפעמים הסתבר שמה שהיה לי הספיק בסופו של דבר עד לצהריים של למחרת. ולא משנה מה היה מזג האוויר, ועד כמה לא נעים להסתובב לבד ברחובות בשעות שכאלה. והנה עוד: עבודה. במקום שאני עובדת היום אני נמצאת כבר 9 שנים. לאחרונה חשבתי למצוא מקום עבודה חדש והדבר הראשון שעלה לי לראש זה בעיית העישון. האם יש אפשרות לצאת לעשן לפחות פעם בשעה..? האם ישגיחו על מספר הפעמים שאני יוצאת? אם לא אצא אולי לא אהיה סבלנית או אדיבה אלא עצבנית על קוצים, בקיצור, במקום העבודה הנוכחי שלי מכבדים אותי ואת כישורי לתפקיד ומוכנים להעלים עין בעניין כמות היציאות שלי לעשן. ובשעות מאוחרות של הלילה יכולתי לעשן כבר בתוך העבודה כשאין איתי עוד אנשים בחדר. זה היה מאוד נוח, ומאוד קשה היה לוותר על הצ'ופר הזה (העלוב באמת כשמסתכלים על זה בעיניים חדשות). והנה שאלה, נניח שאת עומדת לטוס לארה"ב (טיסה של כמה שעות טובות) מה הדבר הראשון שיחלוף בראשך ויגרום לך תחושת חוסר נוחות... או אפילו תגרום לך לא לרצות לסוע...? ואם את לא מתחברת לזה אז קבלי התנצלות, כי זו עוד דוגמא לסיטואציה שנקלעתי אליה. האמת היא שיש לי עוד מלא דוגמאות שבהם לכאורה היו לי סיבות טובות לותר על עישון או לנסות לשלוט בכמות ולהיות יותר מאופקת, וגם אצלי זה הרגיש חסר רסן ושליטה לחלוטין. בדיוק כמו שכיניתי את זה - השתעבדות. את לא חייבת לענות. תקראי ותפנימי. אני מבינה את התחושה הזו, שלך זה יותר קשה מלאחרים, פשוט כי זהו המאבק שלך. אבל כולם עוברים את אותו הדבר ולאף אחד זה לא קל. גם אני הייתי בניסיונות להפסיק לעשן או להפחית, אבל לא באמת רציתי. לא יכולתי לראות את עצמי בצד ה"לא מעשן" והרגשתי שהסיגריה היא חלק בלתי נפרד ממני. אבל רק בפעם הזו הגעתי להבנה של מהי המשמעות האמיתית של לרצות לא לעשן יותר. כאילו שעד הפעם הזו החשיבה שלי היתה - "אני רוצה לנסות להפסיק לעשן" משהו כמו לראות איך זה... אבל עכשיו המחשבה שלי היא - "אני רוצה להפסיק לעשן" ואני מבינה היטב את השוני בין הדברים כי עברתי תהליך מסויים שהביא אותי להבנה שקודם לא היתה לי. פתאום בפעם הראשונה יכולתי לדמיין את עצמי ללא סיגריה (עוד הרבה לפני שהפסקתי ממש לעשן)בעיקר ניסיתי לחזור בדמיון אל אותה תקופה תמימה ונקיה שבה עוד לא התחלתי לעשן, וואלה, איך אז לא היה חסר לי כלום בחיים והכל היה שלם גם בלי הסיגריה. אילו לא התחלתי לעשן אז, גם היום הייתי אדם שלם ובלי סיגריה. לזה רציתי לשאוף, אחרי הכל לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה, אבל אפשר לתקן דברים. הבנתי לעומק את המשמעות של "לא לרצות את הסיגריה כחלק ממני" ולא לרצות אותה בכלל. שיננתי את הסיטואציה בה אני לא מעשנת, לא עם הקפה של הבוקר ולא עם הטיול עם הכלב, ולא בפינת העישון בעבודה, ולא במיטה עם בן זוג, ולא כשאני עובדת על המחשב כל הלילה, ולא כשכולם סביבי מעשנים. הפנמתי כמה דברים במחשבה שלי, דברים שלא חשבתי עליהם קודם לכן, מזויות שלא בחנתי מעולם, הרבה לפני שעשיתי צעד מעשי להפסיק לעשן.
הכל מאהבה, אבל אני חייבת להגיד לך משהו: תפסיקי לחשוב שאת מקרה מיוחד ויוצא דופן. א-ת ל-א -!!! כמעט כולם עברו את אותם הסיפורים ואת אותם קשיים, ונאלצו להתמודד עם אותם הקשיים. כל עוד תיהי עסוקה בלשכנע את עצמך שאת שונה ושבגלל זה זה קשה לך יותר, אז העסק לא יעבוד. שוב, אני אתן לך סיפור משלי, למרות שאני לא עישנתי כל כך הרבה שנים, עישנתי חלק נכבד מהם ובכמות גדולה. אולי באיזשהו מקום תתחברי , תזדהי ותעזרי בסיפור הפרטי שלי. והנה כבר יש לנו סיפור אחד משותף: גם אני עשיתי ניתוח אף, ובעודי מעורפלת מהטישטוש של הניתוח כבר חשבתי על הסיגריה. ברגע הראשון שקיבלתי רשות לרדת מהמיטה דידתי לכיוון חדר המדרגות כדי לעשן. ואפילו לא אכפת היה לי שהעשן מלכלך את האזור של הניתוח ושריח של דם התערבב עם ריח של עשן. כמה עלוב. כמה זמן לפני כן עברתי תאונת דרכים לא נעימה. הרכב בו נסעתי התהפך. אני ישבתי עם חברה בספסלים האחוריים של ה"ארגז" של טנדר, ובסוף התאונה מצאתי את עצמי יושבת על התיקרה של הארגז אחרי התהפכות. עד שבאו לחלץ אותי (כי לא יכולתי לזוז בכוחות עצמי) חיפשתי את התיק שלי ברדיוס שסביבי כדי לשלוף ממנו סיגריה. הספקתי לעשן כמעט את כולה עד שהגיע צוות מד"א לחלץ אותי. אגב, כולם יצאו שלמים ובריאים, מלבד מכות יבשות והלם קל, יצאה אחת עם שבר ביד, ואני עם סדק בעצם הזנב וסיגריה. כמה עלוב. הסיטואציות היותר שגרתיות שאני יכולה לתאר הן הלילות שהייתי מגלה שעומדות להיגמר לי הסיגריות והחשש להיתקע בלי, הייתי מסוגלת לצאת מהבית ב3:00 או 4:00 לפנות בוקר כדי לקנות. למרות שברוב הפעמים הסתבר שמה שהיה לי הספיק בסופו של דבר עד לצהריים של למחרת. ולא משנה מה היה מזג האוויר, ועד כמה לא נעים להסתובב לבד ברחובות בשעות שכאלה. והנה עוד: עבודה. במקום שאני עובדת היום אני נמצאת כבר 9 שנים. לאחרונה חשבתי למצוא מקום עבודה חדש והדבר הראשון שעלה לי לראש זה בעיית העישון. האם יש אפשרות לצאת לעשן לפחות פעם בשעה..? האם ישגיחו על מספר הפעמים שאני יוצאת? אם לא אצא אולי לא אהיה סבלנית או אדיבה אלא עצבנית על קוצים, בקיצור, במקום העבודה הנוכחי שלי מכבדים אותי ואת כישורי לתפקיד ומוכנים להעלים עין בעניין כמות היציאות שלי לעשן. ובשעות מאוחרות של הלילה יכולתי לעשן כבר בתוך העבודה כשאין איתי עוד אנשים בחדר. זה היה מאוד נוח, ומאוד קשה היה לוותר על הצ'ופר הזה (העלוב באמת כשמסתכלים על זה בעיניים חדשות). והנה שאלה, נניח שאת עומדת לטוס לארה"ב (טיסה של כמה שעות טובות) מה הדבר הראשון שיחלוף בראשך ויגרום לך תחושת חוסר נוחות... או אפילו תגרום לך לא לרצות לסוע...? ואם את לא מתחברת לזה אז קבלי התנצלות, כי זו עוד דוגמא לסיטואציה שנקלעתי אליה. האמת היא שיש לי עוד מלא דוגמאות שבהם לכאורה היו לי סיבות טובות לותר על עישון או לנסות לשלוט בכמות ולהיות יותר מאופקת, וגם אצלי זה הרגיש חסר רסן ושליטה לחלוטין. בדיוק כמו שכיניתי את זה - השתעבדות. את לא חייבת לענות. תקראי ותפנימי. אני מבינה את התחושה הזו, שלך זה יותר קשה מלאחרים, פשוט כי זהו המאבק שלך. אבל כולם עוברים את אותו הדבר ולאף אחד זה לא קל. גם אני הייתי בניסיונות להפסיק לעשן או להפחית, אבל לא באמת רציתי. לא יכולתי לראות את עצמי בצד ה"לא מעשן" והרגשתי שהסיגריה היא חלק בלתי נפרד ממני. אבל רק בפעם הזו הגעתי להבנה של מהי המשמעות האמיתית של לרצות לא לעשן יותר. כאילו שעד הפעם הזו החשיבה שלי היתה - "אני רוצה לנסות להפסיק לעשן" משהו כמו לראות איך זה... אבל עכשיו המחשבה שלי היא - "אני רוצה להפסיק לעשן" ואני מבינה היטב את השוני בין הדברים כי עברתי תהליך מסויים שהביא אותי להבנה שקודם לא היתה לי. פתאום בפעם הראשונה יכולתי לדמיין את עצמי ללא סיגריה (עוד הרבה לפני שהפסקתי ממש לעשן)בעיקר ניסיתי לחזור בדמיון אל אותה תקופה תמימה ונקיה שבה עוד לא התחלתי לעשן, וואלה, איך אז לא היה חסר לי כלום בחיים והכל היה שלם גם בלי הסיגריה. אילו לא התחלתי לעשן אז, גם היום הייתי אדם שלם ובלי סיגריה. לזה רציתי לשאוף, אחרי הכל לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה, אבל אפשר לתקן דברים. הבנתי לעומק את המשמעות של "לא לרצות את הסיגריה כחלק ממני" ולא לרצות אותה בכלל. שיננתי את הסיטואציה בה אני לא מעשנת, לא עם הקפה של הבוקר ולא עם הטיול עם הכלב, ולא בפינת העישון בעבודה, ולא במיטה עם בן זוג, ולא כשאני עובדת על המחשב כל הלילה, ולא כשכולם סביבי מעשנים. הפנמתי כמה דברים במחשבה שלי, דברים שלא חשבתי עליהם קודם לכן, מזויות שלא בחנתי מעולם, הרבה לפני שעשיתי צעד מעשי להפסיק לעשן.
איש חכם אמר פעם -
שאם רוצים לפתור בעיה, צריך קודם כל שתהיה בעיה . נניח שאת נמצאת בחדר חשוך, אומרים לך שיש שם בעיה, אבל את לא יודעת מה בדיוק, האם לא יהיה יותר הגיוני להדליק דבר ראשון את האור ? לפני שאת מתחילה להתעסק בדבר הראשון שנקלע לך לידיים, ולחשוב שכך תפתרי את הבעיה ,את חייבת להגדיר את הבעיה . העישון כאן הוא בכלל לא הבעיה, ואפילו לא הנזקים כתוצאה מהעישון . אז מה כן הבעיה ? הבעיה היא שאת מפחדת. לא מהתוצאות של העישון, אלא את מפחדת ממה שאת חושבת שיקרה לך אם וכאשר תפסיקי לעשן . את מפחדת לאבד שליטה על התהליך, את מפחדת ממחשבות שהתנפחו מעבר למה שהם צריכות להיות . עכשיו, הכול בסדר אצלך, את מרגישה בשליטה, הולכת לפה הולכת לשם, מדברת על העישון עם ההוא ועם ההיא ,ועל הרצון להפסיק, זה סוג מסוים של שליטה במצב, כשבעצם הבעיה האמיתית שלך היא הפחד מלהתמודד עם חוסר שליטה, ואת בורחת מהבעיה הזאת באמצעות העישון . זה כמו להגיד בשביל לטפס על ההר הזה, אני קודם כל ישתה כוס רעל . מה יקרה אם פתאום תאבדי שליטה ? למה את כל כך מפחדת לאבד שליטה ? מה הדבר שהוא יותר גרוע, ממה שיכול לקרות לך אם תאבדי שליטה ? מה כבר יכול להיות יותר גרוע ממה שיקרה לך אם תמשיכי לעשן ? אלה שאלות רטוריות שנועדו להראות לך שזה שום דבר, אבל את מוזמנת לענות עליהם .
שאם רוצים לפתור בעיה, צריך קודם כל שתהיה בעיה . נניח שאת נמצאת בחדר חשוך, אומרים לך שיש שם בעיה, אבל את לא יודעת מה בדיוק, האם לא יהיה יותר הגיוני להדליק דבר ראשון את האור ? לפני שאת מתחילה להתעסק בדבר הראשון שנקלע לך לידיים, ולחשוב שכך תפתרי את הבעיה ,את חייבת להגדיר את הבעיה . העישון כאן הוא בכלל לא הבעיה, ואפילו לא הנזקים כתוצאה מהעישון . אז מה כן הבעיה ? הבעיה היא שאת מפחדת. לא מהתוצאות של העישון, אלא את מפחדת ממה שאת חושבת שיקרה לך אם וכאשר תפסיקי לעשן . את מפחדת לאבד שליטה על התהליך, את מפחדת ממחשבות שהתנפחו מעבר למה שהם צריכות להיות . עכשיו, הכול בסדר אצלך, את מרגישה בשליטה, הולכת לפה הולכת לשם, מדברת על העישון עם ההוא ועם ההיא ,ועל הרצון להפסיק, זה סוג מסוים של שליטה במצב, כשבעצם הבעיה האמיתית שלך היא הפחד מלהתמודד עם חוסר שליטה, ואת בורחת מהבעיה הזאת באמצעות העישון . זה כמו להגיד בשביל לטפס על ההר הזה, אני קודם כל ישתה כוס רעל . מה יקרה אם פתאום תאבדי שליטה ? למה את כל כך מפחדת לאבד שליטה ? מה הדבר שהוא יותר גרוע, ממה שיכול לקרות לך אם תאבדי שליטה ? מה כבר יכול להיות יותר גרוע ממה שיקרה לך אם תמשיכי לעשן ? אלה שאלות רטוריות שנועדו להראות לך שזה שום דבר, אבל את מוזמנת לענות עליהם .
אם ההודעה שלך היתה אלי אז-
אני משיבה, לא לגמרי הבנתי מה כוונתך "הבעיה האמיתית שלך היא הפחד מלהתמודד עם חוסר שליטה" על איזה חוסר שליטה אתה מדבר. אצלי הדפוס הוא כזה דוחה את הסיגריה ל4 שעות במחשבה שאני בהתחלת תהליך גמילה או ליום או עד חדשיים במקרה הכי טוב ואז בא הכישלון ז"א החזרה לעישון אז מה הקשר עם שליטה או היעדר שליטה. משום דווקא אני יכולה לעשות הקבלה למשהו אחר. אני טוענת שכח הסבל שלי חלש מאוד לעומת זאת מעולם לא פחדתי מזריקה או מרופא שינניים והרי יש כאלה שלוקחים כדור הרגעה לפני הטיפולים הנ"ל או מתעלפים כשרואים דם. לכאורה אין הגיון אבל אם תחשוב על זה יש ויש. למשל היום לא עישנתי מהשעה 12.30 ואני כבר עומדת להשתגע אז חיסלתי הרבה ממתקים עוד מעט אצא לצעידה אם לא ירד גשם ושוב בכוונה של טובה אבל הביצוע ?????
אני משיבה, לא לגמרי הבנתי מה כוונתך "הבעיה האמיתית שלך היא הפחד מלהתמודד עם חוסר שליטה" על איזה חוסר שליטה אתה מדבר. אצלי הדפוס הוא כזה דוחה את הסיגריה ל4 שעות במחשבה שאני בהתחלת תהליך גמילה או ליום או עד חדשיים במקרה הכי טוב ואז בא הכישלון ז"א החזרה לעישון אז מה הקשר עם שליטה או היעדר שליטה. משום דווקא אני יכולה לעשות הקבלה למשהו אחר. אני טוענת שכח הסבל שלי חלש מאוד לעומת זאת מעולם לא פחדתי מזריקה או מרופא שינניים והרי יש כאלה שלוקחים כדור הרגעה לפני הטיפולים הנ"ל או מתעלפים כשרואים דם. לכאורה אין הגיון אבל אם תחשוב על זה יש ויש. למשל היום לא עישנתי מהשעה 12.30 ואני כבר עומדת להשתגע אז חיסלתי הרבה ממתקים עוד מעט אצא לצעידה אם לא ירד גשם ושוב בכוונה של טובה אבל הביצוע ?????
תנסי לענות על השאלות האלה -
מה יקרה אם פתאום תאבדי שליטה ? למה את כל כך מפחדת לאבד שליטה ? מה הדבר שהוא יותר גרוע, ממה שיכול לקרות לך אם תאבדי שליטה ? מה כבר יכול להיות יותר גרוע ממה שיקרה לך אם תמשיכי לעשן ? ואז תביני שהפחד לאבד שליטה זאת הבעיה של כל המעשנים , וגם של אלו שלא מעשנים רק שלהם קצת יותר קל .
מה יקרה אם פתאום תאבדי שליטה ? למה את כל כך מפחדת לאבד שליטה ? מה הדבר שהוא יותר גרוע, ממה שיכול לקרות לך אם תאבדי שליטה ? מה כבר יכול להיות יותר גרוע ממה שיקרה לך אם תמשיכי לעשן ? ואז תביני שהפחד לאבד שליטה זאת הבעיה של כל המעשנים , וגם של אלו שלא מעשנים רק שלהם קצת יותר קל .
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.