היי קושקוש (זהירות - זה ארוך!!)
הכל מאהבה, אבל אני חייבת להגיד לך משהו: תפסיקי לחשוב שאת מקרה מיוחד ויוצא דופן. א-ת ל-א -!!! כמעט כולם עברו את אותם הסיפורים ואת אותם קשיים, ונאלצו להתמודד עם אותם הקשיים. כל עוד תיהי עסוקה בלשכנע את עצמך שאת שונה ושבגלל זה זה קשה לך יותר, אז העסק לא יעבוד. שוב, אני אתן לך סיפור משלי, למרות שאני לא עישנתי כל כך הרבה שנים, עישנתי חלק נכבד מהם ובכמות גדולה. אולי באיזשהו מקום תתחברי , תזדהי ותעזרי בסיפור הפרטי שלי. והנה כבר יש לנו סיפור אחד משותף: גם אני עשיתי ניתוח אף, ובעודי מעורפלת מהטישטוש של הניתוח כבר חשבתי על הסיגריה. ברגע הראשון שקיבלתי רשות לרדת מהמיטה דידתי לכיוון חדר המדרגות כדי לעשן. ואפילו לא אכפת היה לי שהעשן מלכלך את האזור של הניתוח ושריח של דם התערבב עם ריח של עשן. כמה עלוב. כמה זמן לפני כן עברתי תאונת דרכים לא נעימה. הרכב בו נסעתי התהפך. אני ישבתי עם חברה בספסלים האחוריים של ה"ארגז" של טנדר, ובסוף התאונה מצאתי את עצמי יושבת על התיקרה של הארגז אחרי התהפכות. עד שבאו לחלץ אותי (כי לא יכולתי לזוז בכוחות עצמי) חיפשתי את התיק שלי ברדיוס שסביבי כדי לשלוף ממנו סיגריה. הספקתי לעשן כמעט את כולה עד שהגיע צוות מד"א לחלץ אותי. אגב, כולם יצאו שלמים ובריאים, מלבד מכות יבשות והלם קל, יצאה אחת עם שבר ביד, ואני עם סדק בעצם הזנב וסיגריה. כמה עלוב. הסיטואציות היותר שגרתיות שאני יכולה לתאר הן הלילות שהייתי מגלה שעומדות להיגמר לי הסיגריות והחשש להיתקע בלי, הייתי מסוגלת לצאת מהבית ב3:00 או 4:00 לפנות בוקר כדי לקנות. למרות שברוב הפעמים הסתבר שמה שהיה לי הספיק בסופו של דבר עד לצהריים של למחרת. ולא משנה מה היה מזג האוויר, ועד כמה לא נעים להסתובב לבד ברחובות בשעות שכאלה. והנה עוד: עבודה. במקום שאני עובדת היום אני נמצאת כבר 9 שנים. לאחרונה חשבתי למצוא מקום עבודה חדש והדבר הראשון שעלה לי לראש זה בעיית העישון. האם יש אפשרות לצאת לעשן לפחות פעם בשעה..? האם ישגיחו על מספר הפעמים שאני יוצאת? אם לא אצא אולי לא אהיה סבלנית או אדיבה אלא עצבנית על קוצים, בקיצור, במקום העבודה הנוכחי שלי מכבדים אותי ואת כישורי לתפקיד ומוכנים להעלים עין בעניין כמות היציאות שלי לעשן. ובשעות מאוחרות של הלילה יכולתי לעשן כבר בתוך העבודה כשאין איתי עוד אנשים בחדר. זה היה מאוד נוח, ומאוד קשה היה לוותר על הצ'ופר הזה (העלוב באמת כשמסתכלים על זה בעיניים חדשות). והנה שאלה, נניח שאת עומדת לטוס לארה"ב (טיסה של כמה שעות טובות) מה הדבר הראשון שיחלוף בראשך ויגרום לך תחושת חוסר נוחות... או אפילו תגרום לך לא לרצות לסוע...? ואם את לא מתחברת לזה אז קבלי התנצלות, כי זו עוד דוגמא לסיטואציה שנקלעתי אליה. האמת היא שיש לי עוד מלא דוגמאות שבהם לכאורה היו לי סיבות טובות לותר על עישון או לנסות לשלוט בכמות ולהיות יותר מאופקת, וגם אצלי זה הרגיש חסר רסן ושליטה לחלוטין. בדיוק כמו שכיניתי את זה - השתעבדות. את לא חייבת לענות. תקראי ותפנימי. אני מבינה את התחושה הזו, שלך זה יותר קשה מלאחרים, פשוט כי זהו המאבק שלך. אבל כולם עוברים את אותו הדבר ולאף אחד זה לא קל. גם אני הייתי בניסיונות להפסיק לעשן או להפחית, אבל לא באמת רציתי. לא יכולתי לראות את עצמי בצד ה"לא מעשן" והרגשתי שהסיגריה היא חלק בלתי נפרד ממני. אבל רק בפעם הזו הגעתי להבנה של מהי המשמעות האמיתית של לרצות לא לעשן יותר. כאילו שעד הפעם הזו החשיבה שלי היתה - "אני רוצה לנסות להפסיק לעשן" משהו כמו לראות איך זה... אבל עכשיו המחשבה שלי היא - "אני רוצה להפסיק לעשן" ואני מבינה היטב את השוני בין הדברים כי עברתי תהליך מסויים שהביא אותי להבנה שקודם לא היתה לי. פתאום בפעם הראשונה יכולתי לדמיין את עצמי ללא סיגריה (עוד הרבה לפני שהפסקתי ממש לעשן)בעיקר ניסיתי לחזור בדמיון אל אותה תקופה תמימה ונקיה שבה עוד לא התחלתי לעשן, וואלה, איך אז לא היה חסר לי כלום בחיים והכל היה שלם גם בלי הסיגריה. אילו לא התחלתי לעשן אז, גם היום הייתי אדם שלם ובלי סיגריה. לזה רציתי לשאוף, אחרי הכל לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה, אבל אפשר לתקן דברים. הבנתי לעומק את המשמעות של "לא לרצות את הסיגריה כחלק ממני" ולא לרצות אותה בכלל. שיננתי את הסיטואציה בה אני לא מעשנת, לא עם הקפה של הבוקר ולא עם הטיול עם הכלב, ולא בפינת העישון בעבודה, ולא במיטה עם בן זוג, ולא כשאני עובדת על המחשב כל הלילה, ולא כשכולם סביבי מעשנים. הפנמתי כמה דברים במחשבה שלי, דברים שלא חשבתי עליהם קודם לכן, מזויות שלא בחנתי מעולם, הרבה לפני שעשיתי צעד מעשי להפסיק לעשן.