קיפודית ים
New member
יש חיים אחריך.
השמש ממשיכה לזרוח כמעט בכל בוקר. הלימודים ממשיכים, הכל כמו תמיד. ורק אז, מבין כל השיגרה הזו, אני נזכרת שכבר 4 חודשים לא ראיתי אותך. אפילו לא נפרדת ממני כשעברת לפלוגה שאתה נמצא בה עכשיו. ובוודאי שאני לא קיימת בשבילך. הרי איך אפשר להכיר בקיומו של אדם שפגע בכבודך כמו שאני עשיתי... עכשיו אני מבינה את זה, ומכבדת את ההחלטה שלך להתרחק. אבל ביקשתי סליחה. מה ביקשתי- התחננתי! ואני לא מתחננת... ביום ההולדת שלך כל כך רציתי להתקשר, אבל ידעתי שלא תרצה לדבר, ולא רציתי להעלות דברים שהיו הורסים לי את כל היום ולך בכלל לא היה אכפת. בסוף שלחתי הודעה, זוכר? ומה עם כל הזמנים הטובים שהיו לנו יחד? הסיורים בג'יפ הממוגן, תרגיל החטיפה בבית הנטוש ו"פיגוע האונס" שהיה מתרחש שם אם שאר החבר'ה לא היו באים "לחלץ" אותי... ומה עם השיחות המפגרות שהיו לנו על סקס, או על דגי זהב, וחטיפי הגרנולה שהייתי מחסלת בלי הכרה. והנשיקה הראשונה שלנו על המרפסת. את הפרפרים בבטן האלה אני לא חושבת שאוכל לשכוח. האמת- פחדתי ממך נורא. כשלמדתי להכיר אותך, שמתי לב שאתה מניפולטור לא קטן. אני לא זוכרת שהרגליים שלי רעדו אי פעם בנוכחות מישהו כמו שהן רעדו כשהייתי ליידך. ועניין הדת, כמובן. כולם יודעים שדרוזי ויהודייה יכולים להחזיק רק על בסיס זמני. ולא רציתי את זה. ב- 31 באוגוסט שינית את חיי. עכשיו אני אדם טוב יותר, ממוקד, מחושב יותר. אבל מה כל זה יעזור לך אם אתה לא כאן כדי לראות את זה?! דג-זהב שלי... אני רוצה שתראה שאני כבר יכולה לאסוף את השיער לקוקיות. אני יודעת שיום יבוא וניפגש, אבל אז, במקום לכעוס עלי כמו אז, או במקום לנטור לי טינה כמו עכשיו, פשוט לא יהיה אכפת לך. דג-זהב... מה יהיה?
השמש ממשיכה לזרוח כמעט בכל בוקר. הלימודים ממשיכים, הכל כמו תמיד. ורק אז, מבין כל השיגרה הזו, אני נזכרת שכבר 4 חודשים לא ראיתי אותך. אפילו לא נפרדת ממני כשעברת לפלוגה שאתה נמצא בה עכשיו. ובוודאי שאני לא קיימת בשבילך. הרי איך אפשר להכיר בקיומו של אדם שפגע בכבודך כמו שאני עשיתי... עכשיו אני מבינה את זה, ומכבדת את ההחלטה שלך להתרחק. אבל ביקשתי סליחה. מה ביקשתי- התחננתי! ואני לא מתחננת... ביום ההולדת שלך כל כך רציתי להתקשר, אבל ידעתי שלא תרצה לדבר, ולא רציתי להעלות דברים שהיו הורסים לי את כל היום ולך בכלל לא היה אכפת. בסוף שלחתי הודעה, זוכר? ומה עם כל הזמנים הטובים שהיו לנו יחד? הסיורים בג'יפ הממוגן, תרגיל החטיפה בבית הנטוש ו"פיגוע האונס" שהיה מתרחש שם אם שאר החבר'ה לא היו באים "לחלץ" אותי... ומה עם השיחות המפגרות שהיו לנו על סקס, או על דגי זהב, וחטיפי הגרנולה שהייתי מחסלת בלי הכרה. והנשיקה הראשונה שלנו על המרפסת. את הפרפרים בבטן האלה אני לא חושבת שאוכל לשכוח. האמת- פחדתי ממך נורא. כשלמדתי להכיר אותך, שמתי לב שאתה מניפולטור לא קטן. אני לא זוכרת שהרגליים שלי רעדו אי פעם בנוכחות מישהו כמו שהן רעדו כשהייתי ליידך. ועניין הדת, כמובן. כולם יודעים שדרוזי ויהודייה יכולים להחזיק רק על בסיס זמני. ולא רציתי את זה. ב- 31 באוגוסט שינית את חיי. עכשיו אני אדם טוב יותר, ממוקד, מחושב יותר. אבל מה כל זה יעזור לך אם אתה לא כאן כדי לראות את זה?! דג-זהב שלי... אני רוצה שתראה שאני כבר יכולה לאסוף את השיער לקוקיות. אני יודעת שיום יבוא וניפגש, אבל אז, במקום לכעוס עלי כמו אז, או במקום לנטור לי טינה כמו עכשיו, פשוט לא יהיה אכפת לך. דג-זהב... מה יהיה?
