לפעמים אתה בוחר מפלגה קטנה בגלל העומד בראשה.
"מצע" הוא תפיסה כללית ברורה, סדורה וכתובה, גם אם יש 'פסיקים' שמשתנים פה ושם. אני מסכים שמרצ נבחרת על סמך מצע, וכנ"ל גם יהדות התורה. אני לא מסכים שהבית היהודי הצביעו לבנט - גם שם הצביעו בעד מצע. את 'הרשימה המאוחדת' קצת קשה להגדיר היום כי שם מדובר במצע ימין-שמאל מעורבב שאוחד לצורך הבחירות, ועדיין נשמר תחת שלוש מפלגות שונות. כל היתר, פחות או יותר, נבחרים על סמך העומד בראשם.
אבל: בכל סיטואציה וצומת החלטה, זה טבעי ומובן ומקובל שיש כמות מסוימת - לפעמים קטנה, לפעמים גדולה יותר - של אנשים שלא סגורים על מצע (ומטבע הדברים נגדיר אותם כ'מרכז'), והם ילכו למי שנראה להם אמין ברמה האישית. זה יכול להיות לפיד, זה יכול להיות כחלון, זו יכולה להיות לבני, אלה יכולים להיות בוגי או מופז או גנץ או ... יו ניים איט. במקרה הזה, המצע לא ממש מדבר אליהם. הם "מאשרים" אותו פרלימינארית. הם גם לא מרגישים מחויבים לאדם או למפלגה, ובצדק.
הבעיה מתחילה כשהמפלגה הגדולה ביותר נבנית על התפיסה הזו של "אני לא צריך מצע, אני מאמין להבטחות של האיש הזה". מצב כזה הוא מתכון לאסון, גם בעמים שלכאורה נחשבים "נאורים".